"הפייבלמנים". מישל ויליאמס, גבריאל לבל, פול דנו.
סטיבן ספילברג הוא אחד הבמאים הידועים בעולם כבר עשרות שנים. "הפייבלמנים", סרטו האוטוביוגרפי (שהוא כתב יחד עם טוני קושנר, וביים), מתחיל בפעם הראשונה שסם (=סטיבן) הולך לבית קולנוע. הוא הבן הבכור במשפחה והוא יושב בין אביו ואמו. הוא מתרשם עמוקות מסצנת תאונת הרכבת בסרט "ההצגה הגדולה בתבל" של ססיל בי. דה-מיל (שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר). ב"הפייבלמנים", למרבה הצער, אין רגע כה מרשים שמותיר חותם על הצופה, ייחרט בתולדות הקולנוע ויזכה למחוות ולפרודיות כמו הנערים על האופניים שעולים לאוויר ב"אי-טי", האדוות בכוס המים במכונית מצעדי הטי-רקס ב"פארק היורה", כל קטע הפתיחה של "שודדי התיבה האבודה", צילום התקריב על השריף ברודי על החוף ב"מלתעות" ועוד.
הסרט מורכב מאפיזודות לאורך חייו של סם, בן דמותו של ספילברג, מילדות ועד גיל 18. כיאה לדפדוף באוסף זכרונות, אין בו דרמה גדולה, ולפעמים מתעכבים ארוכות במקום לעבור לדף הבא. יש הרבה-הרבה יותר מדי על הסרטונים שהבמאי המתחיל צילם עם בני גילו (מושקעים, מעניינים, אבל למה צריך להראות כל כך הרבה מהם?), שבהם יש כמה רמזים לסרטים העתידיים המוכרים. אין הצדקה לשעתיים וחצי, ובזמן הזה הייתי מעדיף יותר אפיזודות.
"הפייבלמנים". ג'וליה באטרס, קילי קרסטן, פול דנו, מישל ויליאמס, גבריאל לבל.
אמו של סם (מישל ויליאמס) היא פסנתרנית שמגדלת בן ושלוש בנות, ואביו (פול דאנו, "זה ייגמר בדם", "מיס סאנשיין הקטנה") שעוסק במחשבים ובשביל עבודתו המשפחה נאלצת לעבור למדינות אחרות ברחבי ארה"ב.
הזכרונות שמעצבים אותנו חשובים ומהותיים לנו אבל לא רואים מספיק רגש במה שעובר על סם, מלבד בקשר שלו עם אמו. האפיזודות חולפות להן בלי להשאיר משקעים למה שמתרחש לאחר מכן. לו לפחות היו מצחיקים או כפי שאמרתי בהתחלה: יוצאים מן הכלל. הרגשה סתמית מרחפת על הכול.
"הפייבלמנים". גבריאל לבל.
יש מספר אזכורים ל"אי-טי" (לא רק עם האופניים) וביקורת שהושמעה על סרטיו של ספילברג לאורך השנים על כך שסרטיו עוסקים בעיקר בגברים ולנשים אין תפקידים ראשיים. לא רציתי לראות הסבר לכל סרט שעשה בעתיד (כמו בובה של דינוזאור או שוט מונח מאחור) אבל היה מעניין, למשל, לראות את המשיכה שלו למדע בדיוני, למשל.
הוא לא קרא ספר שהשפיע עליו? (לא רואים ספרים בבית שלהם.) הוא לא צפה בטלוויזיה? לא היה לו שום חבר טוב באף מקום שגרו בו? האחיות של סם חסרו אישיות אמיתית. אין משהו שמישהי מהן אוהבת במיוחד לאכול, לעשות, ללבוש, להגיד, "תפקיד" במשפחה. אין להם תחום עניין כלשהו? הן לא השפיעו על הסרטים שלו?
הקטעים של סם בתיכון גובלים בפרודיה על סרטי תיכון חדשים שמתרחשים בשנות ה-60 המוקדמות בארה"ב. מישל ויליאמס לא מתאימה לתפקיד האם, ופול דאנו לא מעורר חשש לשפיות הדמות שלו או דאגה לחיי הסובבים אותה, לשם שינוי. סת' רוגן כידיד המשפחה שעובד עם האבא די פרוֶה בתפקיד שלו. ג'אד הירש (הסדרה "טקסי", "אנשים פשוטים", "היום השלישי" ועוד) מגיח לרגע ולא ברור אם הוא מיותר לגמרי או רוצים עוד ממנו.
שני שחקנים מגלמים את סם בגילים שונים. הראשון והצעיר ביניהם נראה כמו שהיילי ג'ואל אוסמונט נראה ב"אינטלגנציה מלאכותית" של ספילברג, ונקווה בשבילו שייראה שונה מאוסמונט כשיגדל.
"הפייבלמנים".
ספילברג לא הבמאי הראשון או האחרון שמשחזר את ילדותו בסרט. רק בשנה שעברה היה את "בלפסט" של קנת' בראנה. בשניהם החוויות של ישיבה בבית קולנוע, סבתא, חוויית המוות המשמעותי הראשון בחייהם, הווי בית הספר, קרובי משפחה. ב"רומא" של אלפונסו קוארון לפחות היתה אמנותיות (עדיין לא הופך אותו לסרט שאחזור לצפות בו או אמליץ למישהו לראות). על רקע כתוביות הסיום של "הפייבלמנים" נשמעת הנעימה של נינה רוטה מתוך "זכרונות" של פדריקו פליני (בסרט שלו על ילדותו).
ספילברג עבד בסרט עם שניים משותפיו הוותיקים בעשייה. המלחין הדגול ג'ון ויליאמס, שידוע בנעימות שלו (זהירות, רשימה ארוכה: מלתעות, מלחמת הכוכבים, מפגשים מהסוג השלישי, סופרמן, שודדי התיבה האבודה, אי-טי, המכשפות מאיסטוויק, פארק היורה, רשימת שינדלר, סרטי הארי פוטר, זכרונותיה של גיישה) לא מספק הפעם מוזיקה שתזוהה עם הסרט. העובדה שהוא בכלל עדיין עובד אחרי גיל 90 היא יוצאת דופן. גם מייקל קאהן, אחד משני העורכים של הסרט, הוא בן 87 והוא העורך של ספילברג מאז "מפגשים מהסוג השלישי" (1977). (הוא גם ערך הרבה מאוד פרקים של הסדרה Hogan’s Heroes שמוזכרת בסרט.)
"הפייבלמנים". ג'וד הירש, גבריאל לבל.
הסרט נגמר לפני העבודה המקצועית הראשונה של סם. הפרקים הבאים באוטוביוגרפיה של ספילברג מעניינים יותר. ספילברג במאי מעולה והסרט לא משעמם. גם ארבע שעות עם סם היו יכולות להיות טובות, אבל לא מסעירות כי זה עשוי טוב, אבל לא מסעיר, מלהיב, מרגש, כובש, בלתי נשכח.
דירוג: 
הפייבלמנים (ארה"ב, 2022)
בימוי: סטיבן שפילברג | תסריט: סטיבן שפילברג, טוני קושנר | משחק: מישל ויליאמס, פול דנו, סת' רוגן, גבריאל לבל, ג'יני ברלין, ג'וליה באטרס | מוסיקה מקורית: ג'ון וויליאמס | צילום: יאנוש קמינסקי
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-24.11.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: