"כאילו אין מחר". דין מורישניקוב, ישראל אוגלבו. צילום: ניצן גלעדי.
"כאילו אין מחר" של ניצן גלעדי ("חתונה מנייר" המוצלח) מבטיח להיות "יצירה בועטת ונועזת" ובפועל מתגלה כסרט שמורכב ממנות יתר של סקס, סמים וקלוז אפים, כך, שבסופו של דבר, הצופה נשאר אדיש למתרחש מולו.
עלילת הסרט, שעולה השבוע על המסכים, עוקבת אחר גיא ההומוסקסואל (ישראל אוגלבו) וידידתו הצמודה ג'וי (מורן רוזנבלאט), ביום שבו מתרחש פיגוע בזמן מצעד הגאווה בו שניהם השתתפו. מבוהלים עד מעמקי נשמתם, הם נסים אל דירתו של גיא ומגלים את דן, בחור כבן גילם, מכווץ בחדר המדרגות לאחר הטראומה שחווה בפיגוע.
הצמד מזמין את דן לדירתו של גיא, מה שמתחיל שרשרת של חוויות מיניות-נרקוטיות, שהופכות להיות הזויות יותר ויותר ככל שהסרט נמשך, עד שלא ניתן להיות בטוח מה אמיתי ומה מדומיין.
בניגוד לסרטו העלילתי הקודם, "חתונה מנייר", שמעלתו העיקרית הייתה הסיפור המקורי בבסיסו של הסרט, הרי שבסרט הנוכחי אין באמת סיפור, כלומר מעבר לאנשים שלוקחים בכל סצינה מנה של סם כזה או אחר, בהסנפה, בליעה, עישון או הזרקה, מ*דיינים ואז לוקחים עוד סם ואז מ*דיינים שוב.
"כאילו אין מחר". דין מורישניקוב, מורן רוזנבלט, ישראל אוגלבו. צילום: מתן רדין.
רוב השוטים מצולמים בקלוז-אפ, מה שמדגיש ביתר שאת את הבעייתיות בהדרכת השחקנים, שנראים ובעיקר נשמעים לא אותנטים ואמינים מספיק – כאילו התעקשו לחזור על טקסט שלא ממש יושב טוב עליהם. לא שאני מעוניין להתערב בעבודת היוצר, אבל לפעמים אילתור של טקסט מרגיש אמין יותר מאשר להתעקש על מה שכתוב בתסריט מילה במילה.
מעבר לכך, אני מבין שהסרט מנסה להיות ביקורתי הן כלפי היחס לו זוכים הלהט"בים בישראל של שנת 2022 והן כלפי אותם הלהט"בים שמעדיפים לשקוע בחיים דקדנטים, כאילו אין מחר, אולם התוצאה שמתקבלת פשטנית ודידקטית מדי. זה מרגיש קצת כמו תשדיר באורך שעה וחצי של אגודת "אל סם" ומה בדיוק נועז ובועט בסרט שהמסקנה העיקרית מצפיה בו היא "אם תעשה סמים, יקרו לך דברים רעים"?
"כאילו אין מחר". ישראל אוגלבו. צילום: מתן רדין.
עמוס גוטמן עשה לפני 40 שנה סרטים באמת נועזים, והוא עשה את זה במדינה הרבה הרבה יותר שמרנית, כזאת שעדיין אין בה מצעדי גאווה, ולא פסטיבל קולנוע גאה. אצל גוטמן גם לא נחסכו מהצופים איברי מין גבריים בפריים, שמשום מה נעדרים לחלוטין בסרטו של גלעדי, כאשר במשך שעה וחצי של "יצירה בועטת ונועזת" שמכילה אינספור סצנות של קיום יחסי מין, אין אפילו פריים אחד של עירום גברי.
ואולי בכלל צריך להתייחס לסרט כאל בבואה סימבולית של מדינת ישראל מודל 2022 – מדינה שבה הרבה יותר הגיוני שיפגעו בצועדים תמימים רק בגלל השתייכותם המינית, מאשר שיראו אפילו רמז לאיבר מין גברי ביצירה להט"בית שאמורה להיות "בועטת ונועזת".
דירוג: 
כאילו אין מחר (ישראל, 2022)
בימוי: ניצן גלעדי | תסריט: ניצן גלעדי | משחק: ישראל אוגלבו, דין מורישניקוב, מורן רוזנבלאט | מוסיקה מקורית: עופר ניסים | צילום: מתן רדין
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-29.12.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: