"משימה בלתי אפשרית 7: נקמת מוות – חלק 1". טום קרוז, היילי אטוול.
אחרי שישה סרטים, הראשון שבהם ב-1996(!), סרט "משימה בלתי אפשרית" בכיכובו של טום קרוז כאית'ן האנט הפך להצלחה בטוחה. "נקמת מוות" חולק לשני סרטים שצולמו בזה אחר זה בתקציב של 290 מיליון דולר. למרות ההצלחה המובטחת (בארה"ב הסרט הקודם היה המצליח ביותר בסדרה), וכשטום קרוז חם מתמיד בעקבות ההצלחה האדירה של "אהבה בשחקים: מאווריק", עדיין לא הגיוני לשמוע מסיימון פג (חבר הצוות של אית'ן האנט מאז הסרט השלישי, האחרון עם המספר בשם) בעת צילומי החלק השני: "עדיין לא ראיתי תסריט לאף אחד משני הסרטים."
קרוז והבמאי-תסריטאי כריסטופר מקווירי תכננו קטעי פעולה גדולים, ומקוורי בנה סביבם עלילה. איך זה עדיין קורה? למעטים יש עדיין את הכוח הזה שיש לקרוז, שלא מוכן שסרטיו ידלגו על בתי הקולנוע ויגיעו ישירות לשירות סטרימינג כלשהו (על אף שכל מנכ"ל יהיה מוכן לשלם הרבה בשביל זה), ונותנים לו לעשות כרצונו (הוא גם לא רוצה שסרטיו יהיו בתלת-ממד). לאחרונה הודיע שהוא מתכוון לגלם את אית'ן האנט עד גיל 80, כמו שהריסון פורד עשה עם אינדיאנה ג'ונס, ואין שום סיבה שלא יאפשרו לו לעשות זאת עם ההצלחה הגדולה של הסרטים.
"משימה בלתי אפשרית 7: נקמת מוות – חלק 1". טום קרוז.
"משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק ראשון" (מתלגל כל כך בקלות על הלשון; מה לא עושים כדי להימנע מ"משימה בלתי אפשרית 7") מספק את הסחורה מבחינת קטעי הפעולה, המרדפים, ההרס. הוא די מבדר, אך הדבר היחיד שאולי ייזכר מתוכו הם אותם רעיונות גדולים שהשקיעו הרבה בצילום שלהם, ותו לא, כי העלילה לא קיימת, הדיאלוגים במקרה הטוב סבירים, וההמשך יבוא רק ביוני בשנה הבאה.
הסרט בן 163 הדקות מתחיל בצוללת רוסית שחווה בעיות מתחת למים. כמה טוב שאפשר לחזור לרעים בעלי זהות ברורה עכשיו עם המלחמה שמתקיימת בין רוסיה לאוקראינה ולא להמציא שם למדינת אויב כמו שנעשה ב"אהבה בשחקים: מאווריק". מתברר שטכנולוגיה חדשה הביאה לטביעת הצוללת. הגישה לרכיב הטכנולוגי הזה נעשית באמצעות מפתח פיזי שמורכב משני חלקים שמתלבשים זה עם זה. אית'ן האנט, בנג'י דאן (פג) ולות'ר (וינג ריימס מאז הסרט הראשון) חוברים יחד כדי להשיג את חלקי המפתח הזה, מבלי לדעת איפה מצוי המנעול שהוא יכול לפתוח. בדרך לשם אנשים בחליפות (כולל קרי אלווס, לעד וסטלי מ"הנסיכה הקסומה") יספקו לנו הסברים ארוכים ומשעממים על מה שמתרחש והסכנות הצפויות, ואנשים עם כלי נשק (בין השאר בגילומם של שיאה ויגהאם ופום קלמנטיף, מנטיס עם המחושים בסרטי "שומרי הגלקסיה") ירדפו אחרי צוות המשימה הבלתי אפשרית, בעיקר אחר האנט. יש עוד שלוש נשים חשובות שמעורבות בסיפור סביב קרוז בן ה-61, את שלושתן מגלמות שחקניות בריטיות שהמבוגרת ביניהן בת 41: אלזה (רבקה פרגוסון, "חולית: חלק 1") ו"האלמנה הלבנה" (ונסה קירבי טובה במיוחד) מהסרט הקודם, וגרייס (היילי אטוול, "קפטן אמריקה"), כייסת שהופכת לחלק מהצוות של האנט.
"משימה בלתי אפשרית 7: נקמת מוות – חלק 1". טום קרוז, היילי אטוול.
המרדף ברומא נהדר גם בזכות אופי הדמויות שבא לידי ביטוי בו, וסוף החלק על רכבת הקיטור ראוי לציון. לעומת זאת, הקרבות פנים אל פנים מעט פחות מוצלחים, אך לפחות אין בהם את הדיאלוגים האין-סופיים של קטעי הביניים, כולל דיאלוג קצר ואיום ונורא במיוחד של ויגהאם עם אחד מפקודיו על המניעים למעשיו של האנט, כמו רצו שנעריך יותר את הקטעים שבהם קרוז רץ (הוא כל כך אוהב להיראות רץ)/רוכב (על אופנוע בלי קסדה, כדי שנראה בבירור שזה הוא ולא פעלולן)/רודף-נרדף. מסרט שכזה, כמו מסרט ג'יימס בונד, אני לא מצפה לעלילה מתוכחמת במיוחד, אבל במעל שעתיים וחצי אפשר וצריך להיות יותר מבחינת דמויות והיחסים ביניהם. כמו כל סרטי "משימה בלתי אפשרית" האחרונים, הוא מספק סחורה מבדרת, אך לא מתקרב ל"משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים", הרביעי בסדרה.
כמו סרטי ג'יימס בונד, תמיד יהיו סרטי "משימה בלתי אפשרית", ומישהו בסופו של דבר יחליף את קרוז כמוביל של צוות שנשלח למשימות ריגול מסובכות (זה בטוח לא יהיה ג'רמי רנר) כי המשפטים "המשימה שלך, אם תבחר לקחת אותה, היא… וכמו תמיד, אם מישהו מהצוות ייתפס או ימות נכחיש כל קשר אליו; ההודעה הזאת תשמיד את עצמה בעוד חמש שניות" ונעימת הנושא של לאלו שיפרין לסדרת הטלוויזיה מ-1966 יחיו לעד (כתוביות הפתיחה של הסרט נערכו במכוון כמו פתיח של סדרת טלוויזיה ישנה).
דירוג: 
משימה בלתי אפשרית 7: נקמת מוות – חלק 1 (ארה"ב, 2023)
בימוי: כריסטופר מק'קורי | תסריט: כריסטופר מק'קורי | משחק: טום קרוז, היילי אטוול, פום קלמנטיף, אסאי מוראלס, סיימון פג, וינג ריימס, שיאה ויגהאם, רבקה פרגוסון | מוסיקה מקורית: לורן בלפי | צילום: פרייז'ר טאגרט
הפצה: פורום פילם, החל מה-10.07.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: