מתוך לונדון ריבר.
נטלי: "לונדון ריבר" הוא בהחלט לא סרט קל לצפיה. קודם כל, מדובר בסרט זר, דל תקציב, איטי להפליא, עם שחקנית אחת המוכרת רק בקרב חובבי הקולנוע הזר. מלבד זאת, מדובר בנושא כבד. כל כך כבד, שאנו כישראלים, אמורים להזדהות איתו יותר מכל אחד אחר – ועדיין, אף אחד לא מבטיח שקל לשאת אותו. זה לא שהוא ארוך, או מייגע, או לא טוב. ממש לא, ההיפך הוא הנכון. הוא פשוט לא קל לצפיה כאמור, וזו נקודה שחשוב לקחת אותה בחשבון לפני שמחליטים לראותו.
את לונדון ריבר, כתב וביים ראשיד בושרב, במאי צרפתי ממוצא אלג'יראי, שזכה בעבר בפסטיבל קאן בזכות סרטו משנת 2006, "ימים של תהילה", שאף היה מועמד לאוסקר. את הסרט עשה בושרב, מתוך ניסיון להתכתב עם המצב באירופה בעקבות מתקפות הטרור בשנות האלפיים, גם מזווית הראייה המוסלמית המקומית, בתור מוסלמי-צרפתי. כאשר כתב את הסיפור בראשי פרקים, השחקן הראשי, סוטיגי קויאטה, היה במחשבותיו, ואת התפקיד של השחקנית הראשית תפר למידותיה של ברנדה בלת'ין, איתה חלם לעבוד עוד מאז "סודות ושקרים" של מייק לי.
הסרט מספר את סיפורם הכל כך שונה של גברת סומרס, אנגליה פרוטסטנטית שחיה באיי התעלה באנגליה ועובדת עבודת אדמה, ושל מר אוסמן, צרפתי מוסלמי ממוצא אפריקאי שעובר בתור מציל עצים ביערות צרפת. לגב' סומרס יש בת, ולמר אוסמן בן, אשר מתגוררים בלונדון בתור סטודנטים. ובכל זאת, על אף השוני המוחלט – השניים נפגשים בלית ברירה כאשר שניהם מגיעים ללונדון בעקבות סדרת פיגועים רצחנית שקרתה בעיר ב- 7.7.05, על מנת לברר מה עלה בגורל ילדיהם שלא יצרו קשר מאז.
ברנדה בלת'ין. מתוך לונדון ריבר.
בלי כוונה, יוצאים השניים למסע שהופך להיות משותף – של חיפוש אחר ילדיהם – וביחד הם שותפים לחוויות השונות שמטלטלות בהם עקב התחנות בהם הם עוברים, והדברים אליהם הם נחשפים. על אף הזרות והשונות הטוטאלית, חולקים הם את הדבר הבסיסי ביותר הנוגע לדאגה לילדיהם, ושותפים ביחד באותן תקוות הנוגעות לכך שילדיהם לא נפגעו בפיגוע. באופן שלא ניתן להסביר, הם דוחפים אחד את השנייה הלאה בחיפוש ובצורך להמשיך להאמין. נשמע מעט כקלישאה, אולי קצת קיטשי – אבל בפועל, זה מתחבר לכדי סרט חזק וקשה.
את ברנדה בלת'ין אני מעריצה עוד מ"סודות ושקרים", דרך "להציל את גרייס" ועד הופעות משנה בסרטים רבים אחרים – ולעולם היא לא אכזבה אותי. גם לא בסרט הזה. האמיתיות שלה, השכנוע של הדמות, ההשקעה הניכרת – כל אלו מצליחים לה ומכתירים אותה כאחת השחקניות המוכשרות ביותר שיש לקולנוע הזר להציע. גם סוטיגי קויאטה לצידה מצליח להפתיע, בעיקר כשחקן פחות מוכר ויותר מושך את העין (אפריקאי, רזה נורא, ארוך למדי, עם ראסטות…). למעשה, הסרט מבוסס כולו על היכולות של השניים להיכנס לסיפור הקשה הזה, ולסיטואציה הכואבת הזו, של חיפוש אחר ילד תוך חשש שהחיפוש יסתיים בידיעה נוראית – והוא מצליח לחלוטין ככל שזה נוגע אליהם.
באיזשהו אופן, הסרט הזה יכול להתפרש כ"משחק קטן" אצל הישראלים, שחווים טרור עוד טרם הקמת המדינה, שיודעים בצורה זו או אחרת (קרובה יותר וקרובה פחות) איך זה כשאוטובוס מתפוצץ בלב העיר, ושחוו את השכול באופן ישיר או עקיף, לעיתים אף יותר מפעם אחת. לאורך כל הסרט נזכרתי בספר הנהדר של דוד גרוסמן, "אשה בורחת מבשורה" – וחשבתי כמה חזקה הסיטואציה הזו, וכמה שונה היא ממקום למקום ומאדם לאדם. בעוד שבספר בורחת אורה, הגיבורה הראשית, מביתה – על מנת שלא תיאלץ לקבל את הבשורה הקשה שעלולה להתקבל בנוגע לבנה – בסרט הזה עושים שני ההורים את המאמץ העילאי על מנת לקבל שביב כלשהוא של מידע, בלי שיהיה להם מושג כלשהוא מה יעשו לכשהוא יתקבל – וכיצד יתמודדו עם התשובה, תהיה אשר תהיה…
בהחלט לא סרט קל, אבל עשוי מצוין, שחקנים נפלאים, סיטואציה קשה (ומוכרת לרובנו באופן זה או אחר) – משהו אחר לגמרי.
דירוג: 
לונדון ריבר
צרפת, אנגליה, אלג'יר, 2009
87 דקות.
הפצה: סרטי אורלנדו, החל מה-01.07.2010 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
הקדימון:
בימוי:
ראשיד בושרב
תסריט:
ראשיד בושרב
זואי גלרון
שחקנים:
סוטיג'ואי קויאטה
ברנדה בלת'ין