הכוכבים החדשים של השנה הקרובה

כל קריירה יודעת עליות ומורדות. בהוליווד תמיד מחפשים פנים חדשות, כוכבים חדשים ובכל שנה שחקנים חדשים פורצים לבמת הקולנוע העולמי בזכות דמות ייחודית או סרט שזוכה להדים, ולא פעם הקריירה שלהם תלויה בסרטים הבאים שהם בוחרים ומקבלים. ג'וד לאו, שפרץ בסוף שנות ה-90 והוכתר כדבר הבא, הופיע בשישה סרטים שיצאו ב-2004 ולאחר מכן כוכבו דעך. הוא המשיך לשחק בסרטים, אך מלבד "החופשה" (2006) שבו היה לו תפקיד משנה לצד קמרון דיאז וקייט וינסלט, הם לא זכו להצלחה. לפני כמה שנים הוא היה יכול להיות מועמד ראוי לתפקיד שרלוק הולמס. בסרטי "שרלוק הולמס" של גיא ריצ'י הוא מגלם את תפקיד המשנה של ד"ר ווטסון, בעוד רוברט דאוני ג'וניור, ש"איירון-מן" החיה מחדש את הקריירה שלו, תופס את התפקיד הראשי של הבלש הבריטי. תפקיד אחד בסרט אחד יכול לשנות את הקריירה שלך. זו הולכת להיות שנה חשובה בקריירה של שלושה שחקנים: שחקנית אלמונית, שחקן מוכר ושחקן שמככב בארבעה סרטים השנה.

מייקל פסבנדר

"מחוץ למים". מייקל פסבנדר, קייטי ג'ארביס.

השחקן הגרמני כחול העיניים בן ה-34 הופיע בסדרות בטלוויזיה הבריטית וגילם חייל במיני סדרה "אחים לנשק" מרובת השחקנים המתחילים. הוא הופיע ב"300" (2006) המצליח וב-2008 ב"רעב" של הבמאי הבריטי סטיב מקווין שבו גילם אסיר אירי בשביתת רעב ורזה מאוד לשם כך. הפריצה הגדולה שלו היתה ב-2009 אחרי שגילם קצין בריטי ב"ממזרים חסרי כבוד" של קווינטין טרנטינו וב"מחוץ למים" (שהוקרן בארץ בשנה שעברה), ובו הוא עושה תפקיד אחר לגמרי מהסרטים הקודמים. הוא מצליח להיראות אחרת בכל תפקיד, הוא חתיך, גבוה ושחקן טוב.

"ממזרים חסרי כבוד". דיאן קרוגר, מייקל פסבנדר.

בשנה הקרובה אין סיכוי שלא תראו אותו, לא משנה מה טעמכם הקולנועי. נראה שפסבנדר בוחר בתבונה סרטים מסוגות שונות. הוא מככב בארבעה סרטים השנה: בגרסה חדשה ל"ג'יין אר" הרומנטי הוא מגלם את רוצ'סטר, עם מיה וסיקובקסקה ("אליס בארץ הפלאות") בתפקיד הראשי; בסרט רווי הפעלולים "אקס-מן: ההתחלה" הוא מגניטו (שאותו גילם איאן מקלן בשלושת סרטי "אקס-מן"); בסרט הפעולה Haywire של סטיבן סודרברג; ובדרמה A Dangerous Method של דיויד קרוננברג ("היסטוריה של אלימות"), שבו הוא מגלם את קרל יונג, עם קירה נייטלי וויגו מורטנסן כזיגמונד פרויד.

"X-מן: ההתחלה". מייקל פסבנדר.

בשנה הבאה יופיע בשני סרטים לפחות: הדרמה "בושה" עם קארי מוליגן ("לחנך את ג'ני") וב"פרומתיאוס" של רידלי סקוט, בסרט שמתרחש בעולם של "הנוסע השמיני" (אך הוא לא סרט המשך שלו).

ג'סיקה צ'סטיין

"עץ החיים". ג'סיקה צ'סטיין.

בעוד השם "מייקל פסבנדר" או פניו עשויים להיות לכם מוכרים, ג'סיקה צ'סטיין האמריקאית הג'ינג'ית בת ה-30 עדיין אלמונית. אך בעוד שנה מהיום כבר תהיה מפורסמת. ב-2006 השתתפה בסדרת "חוק וסדר" הראשונה שהחזיקה מעמד עונה אחת בלבד ("חוק וסדר: משפט וצדק"). השנה היא שנת הפריצה הגדולה שלה. היא מגלמת את רחל הצעירה בגרסה האמריקאית ל"החוב" הישראלי (הלן מירן בתפקיד רחל בסרט), ב"עץ החיים" של טרנס מאליק ("הקו האדום") היא מגלמת את אשתו של ברד פיט ומאליק כבר ליהק אותה לסרטו הבא. כמו כן, מהסרטים שבהם היא משחקת וצפויים להגיע לבתי הקולנוע בארץ: "קורניליוס" של רייף פיינס על פי מחזהו של שייקספיר ו"העזרה" על פי ספרה של קתרין סטוקס, עם ויולה דיויס ("ספק") ואליסון ג'ייני ("הבית הלבן"). אל פצ'ינו בחר בה לתפקיד הראשי של סלומה בסרט שהוא מביים אודות הדמות שאוסקר ויילד כתב עליה, וב-2012 יגיע סרטו של ג'ון הילקוט ("הדרך") עם צ'סטיין, שיאה לה-באף ("רובוטריקים"), גארי אולדמן, טום הרדי ("התחלה"), גיא פירס ומיה וסיקובסקה ("אליס בארץ הפלאות"). כנראה שיש בה משהו – בקרוב נגלה מה.

ריאן גוסלינג

"בלו ולנטיין". ריאן גוסלינג.

שחקן נוסף, שאינו אלמוני, שעדיין אינו שם מוכר לכול הוא ריאן גוסלינג הכישרוני, שעובד כשחקן מאז שהוא ילד. סרט הפריצה שלו היה "המאמין" (2001) שבו גילם צעיר יהודי אנטישמי. אחרי שגילם את אחד הרוצחים ב"נוסחה לרצח" (2003) עם סנדרה בולוק, שבר לבבות וגרם לאנשים לבכות בדרמה הרומנטית המצליחה "היומן" (2004) לצד רייצ'ל מקאדמס, ומאז כמעט ונמנע מסרטים הוליוודים וקומדיות תבניתיות. הוא היה מועמד לאוסקר על הדרמה "חצי נלסון" (2006) שבה גילם מורה מכיר לסמים, ולגלובוס הזהב על "לארס והבחורה האמיתית" (2007) ו"בלו ולנטיין" (2010). לאורך השנים בין הסרטים העצמאיים/זולים/"קטנים" שכיכב בהם, השתתף פה ושם בסרטים דוגמת "עדות שבורה" (2007), מותחן הוליוודי טיפוסי, עם אנת'וני הופקינס, אך סירב לכל הצעה לגלם גיבור-על כלשהו. השנה יחגוג את יום הולדתו ה-31, וזוהי שנה שונה וחשובה בקריירה שלו. הוא משחק בשלושה סרטים שונים לגמרי, שלפני כמה שנים סביר להניח שהיה דוחה את התפקידים בשני הראשונים: Drive מותחן פעולה עם קארי מוליגן, שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, ובו הוא מגלם פעלולן ונהג שודים שמוצא עליו חוזה, הקומדיה הרומנטית Crazy Stupid Love שבה הוא עוזר לסטיב קארל להשיג נשים ומופיע בעירום פעמיים בקדימון, ומככב בדרמה הפוליטית החדשה של ג'ורג' קלוני The Ides of March שיכולה להניב לו מועמדות שנייה לאוסקר. וזו כנראה אחת החוכמות- לא להיקבע בתפקידים דומים, לגוון ולשנות את המראה שלך (לא לתקוע את עצמך בסרטים ודמויות דומות, ראו ג'ררד באטלר וקת'רין הייגל). יש הרבה שחקנים טובים, אך אלו שגם יודעים לבחור את הפרויקטים הנכונים, שורדים לאורך זמן.

האם נראה את השחקנים הללו מובילים סרטים גם בעוד עשר שנים? האם יש להם את המשהו המיוחד הזה שיבדיל אותם מכל השחקנים האחרים? האם ההצלחה תעלה (ותדפוק) להם את הראש? או שמא יכזיבו, יעלמו מהסרטים ו/או יקלטו בסדרת טלוויזיה? גוסלינג כבר קיבע את מעמדו, פסבנדר בדרך, והקהל עוד לא הביע את דעתו לגבי צ'סטיין.