ביקורת: עץ החיים

"עץ החיים". בראד פיט.

"עץ החיים". בראד פיט.

חיכיתי וציפיתי לסרט "עץ החיים" גם בשל המסתורין שאפף את ההפקה וסיפור העלילה שלו, שעריכתו התארכה והקרנת הבכורה שלו נדחתה ביותר משנה; בחודשים האחרונים הוסיפו לסקרנות שתי הכרזות האמריקאיות הראשונות (מרובת התמונות וזו עם כף הרגל של התינוק- מקורית ומשגעת, או לחלופין: משגעת ומקורית), קדימון מהפנט (ראו למטה) ואתר אינטרנט ייחודי. השתדלתי להנמיך ציפיות כי זה בסך הכול סרט, ובעצם לא אהבתי את שני הסרטים הקודמים של הבמאי-תסריטאי טרנס מאליק!

ובכן, זהו סרט חובה לכל אוהבי הקולנוע, שצריך לראות בקולנוע. ב"עץ החיים", זוכה פרס דקל הזהב של פסטיבל קאן, יש חלקים שהם יצירת מופת. גם אם לא תאהבו את כל 138 הדקות שלו, תתרשמו ותתפעמו מלא-מעט מהשפע שיש לסרט הזה להציע. אז על מה הסרט שנרמז שעוסק ביחסי אב נוקשה ובנו בשנות החמישים של המאה העשרים ושיש בו גם דינוזאורים? משפחה בעיירה בארצות הברית בשנות החמישים: אבא (בראד פיט), אמא (ג'סיקה צ'סטיין, שעליה כתבתי אתמול במאמר על כוכבי השנה הקרובה בקולנוע) ושלושה בנים, כשאת הבכור מגלם בבגרותו שון פן.

"עץ החיים" הוא סרט על משפחה, דת, התבגרות, ילדות, ויש דינוזאורים. מלבד פיט, פן בתפקיד קטן ופיונה שאו (סדרת סרטי "הארי פוטר" והרבה סרטים אחרים), הסרט מאוכלס בשחקנים אלמוניים לחלוטין. אני משער שתפקידה של שאו, המגלמת את הסבתא, היה גדול יותר באיזשהו שלב. על אף שהוא משמש מעין סיפור מסגרת רופף למדי, הסיבה לקיומם של הקטעים עם ג'ק הבוגר לא ברורה לי וכנראה שגם חלקים מתוכם הוצאו בעריכה. אין וחסרים יותר קטעים בין ההורים; אלו הזיכרונות של ג'ק כביכול, אך הוא לא נוכח בכל הקטעים (כולל זה עם הסבתא, למשל).

"עץ החיים". ג'סיקה צ'סטיין.

"עץ החיים". ג'סיקה צ'סטיין.

זהו סרטו החמישי של מאליק וכדאי לראות גם את שני הסרטים הראשונים שלו: "שבילי הזעם" (1973; שבלעדיו סביר להניח שלא היינו זוכים ל"רוצחים מלידה") ו"ימים ברקיע" (1978). "הקו האדום" (1998) היה בסדר ו"העולם החדש" (2005) היה משעמם ולא מעניין למרות שהיו בו צילום מרהיב ופיוט, כמו בכל הסרטים של מאליק. גם ב"עץ החיים" ממשיכה ההתעסקות שלו בצילומים של מים, עצים ואור (של השמש, ופה גם מתמקדים מספר פעמים במנורות ופנס רחוב; לא הבנתי מה עומד מאחורי הבית מתחת למים שרואים יותר מפעם אחת).

סטנלי קובריק, במאי "2001: אודיסיאה בחלל" ו"התפוז המכני", היה גאה בסרט הזה. בסרטים שלו היה מבנה נוקשה יותר, אך יש ב"עץ החיים" מרכיבים רבים שהוא היה אוהב, כולל קטעים ארוכים ללא דיאלוג (כולל, אך לא רק קטע של "בריאת העולם"), שימוש במוסיקה קלאסית, והוא מצליח להראות מעבר זמן של שנים מבלי להיראות כמו פרסומת ומבלי להשתמש בימי הולדת, שמש שוקעת, חילופי עונות ועם חג אחד בלבד (ולא חג מולד! על אף שהדת היא מרכיב חשוב בסיפור).

אני משער שהסרט יהיה מועמד לחמישה פרסי אוסקר לפחות: לסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, צילום ומוסיקה. אולי לראשונה יזכו באוסקר את מאליק (שהיה מועמד פעמיים בעבר), הצלם עמנואל לוזבקי (שזו תהיה המועמדות החמישית שלו) והמלחין אלכסנדר דספלה (שהיה מועמד ארבע פעמים בחמש השנים האחרונות) שעליו, בין השאר, היתה מוטלת המשימה להלחין את בריאת העולם. כמו ב"נאום המלך", דספלה משתמש כאן גם במוסיקה קלאסית קיימת כשהוא מצא לנכון- ב"עץ החיים" גם ולטנה ("מולדתי") של בדז'יך סמנטה, היצירה שהשתמשו בה בקדימון (ו"התקווה" שלנו מזכיר אותה).

איזה כיף שהביקורת המאה שלי ב"אידיבי" היא לאחד הסרטים הטובים והמיוחדים של השנתיים האחרונות.

דירוג: ★★★★☆

עץ החיים
ארה"ב, 2011
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-26.05.2011 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:

בימוי:
טרנס מאליק
תסריט:
טרנס מאליק
משחק:
בראד פיט
שון פן
ג'סיקה צ'סטיין

הקולנוען

הביקורת כתובה וערוכה לא טוב. נראה לי שהכותב הושפע מהבלאגן השורר בסרט עצמו.

אחד שראה

גרוע ומגוחך, חלק מהצופים יצאו באמצע וחלק גיחכו
מרוב מבוכה וחוסר עניין.

נאוה אלון

איזה פקס דקל הזהב ועל מה, אנחנו יצאנו אחרי הקרנה של 20 דקות, סקט משעמם מטומטם ואיני מבינה על מה כל המהומה.

מל

סרט משעמם, סתמי, אפילו דקה של עניין אין בו.
חצי אולם יצא באמצע, השני נהנה מבחור נחמד שהיה באולם והעיר הערות הומוריסטיות על מצגות המדיה פלייר הרבות הקיימות בסרט, ובזה הפך את השעמום הגדול והענק של הסרט למעט מנחם בזכות ההומור שלו.

אגי

זהו סרט מגוחך ולא שווה אפילו עשירית מהסכום ששילמנו עוברו , פשוט בושה להביאו להקרנהולגזול כסף סתם ככה מהצופים התמימים אשר מגיעים לסרט לאחר קריאת ביקורות סתמיות ושקריות חד משמעית . שלא תעיזו להגיע אליו.!!!!!!!!!!!!!!

אדיר

חצי מהקהל יצא תוך כדי הסרט. אני מניח האומני הקולנוע למיניהם יגידו שזה מדהים (ואני אומר שהמלך הוא עירום). טוב, אז הצילום בחלק מהסצנות (לא הגרפיות). מוזיקה סבבה, ומלא בזבוז של זמן. אולי אם אני אצפה בו עוד כמה פעמים (מה שלא יקרה) אני יבין אותו.

adfs

הייתי נותן לו את פרס זבל הזהב.
זה הסרט הכי גרוע של השנה, וראיתי הרבה סרטים גרועים

אחת שצפתה

צילומים מרהיבים ביופיים! סרט ששייך לספריות נאשיונל ג'אוגראפיק גם כי העלילה בו כה רופפת עד כי על הצופים לנחש אותה. כדי להיות 'אהוב' בעיני הצופם הוא נעזר במניפולצית התינוקות והילדים. אם לבמאי היה קצת פחות אגו היצירה הייתה מופת. חבל שאינו יודע לכבוש את יצרו

אנדי

גם אצלי יצאו יותר מחצי באמצע הסרט..
ולמר ביקורת יש טעות, שון פן לא משחק את הבן הבכור ( שמת בגיל 19)
אלא את הבן האמצעי שמעלה את הזכרונות על הבן הבכור…
למה סתם לכתוב ביקורת בלי להבין את הדברים הקטנים שאפילו אני הבנתי רק מלבהות בסרט בשעמום מוחלט?

קובי

אני הצלחתי להשאר עד סוף הסרט

שרה

נישונאל גאוגרפיק מדהים.
הסרטות מעולות אבל מה..שיעמום תחת
בחיים שלי לא יצאתי באמצע סרט חוץ מהסרט הזה

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?