"באטלשיפ" – ביקורת #2
"באטלשיפ".
דמיינו לכם עולם מקביל בו אתם מצליחים להבין מי נגד מי בין כל הפיצוצים של מייקל ביי ב"רובוטריקים". עכשיו הפסיקו לדמיין ופנו ל"באטלשיפ" של פיטר ברג. ברג מייצר סרט עתיר אקשן מצוין, אבל עודף רב של דיבורים ופלספנות לא רלבנטים שהופכים את הסרט לארוך בצורה מורגשת.
הדימיון הרב בין סרטו של ברג לסרטו של ביי מתבטא במספר אפיקים: ראשית, שניהם מבוססים על מוצרים שהוצאו בארה"ב בידי חברת האסברו (בארץ, אגב, "באטלשיפ" נקרא "צוללות" – אבל בסרט הקולנוע אין ולו צוללת אחת). שניהם חובבי אקשן ומצליחים באפיק הזה עם הרבה פיצוצים וכאוס. ובמרכז העלילה של סרטיהם המדוברים עומדים חייזרים שפולשים לאיזור אמריקה הצפונית. ברג החל את דרכו בתור שחקן, אך שמו התפוצץ באמת לעולם אחרי שביים את "הממלכה" – גם כן סרט עמוס דיבורים ופלספנות, שגם כן בעל סצינות אקשן מותחות ועשויות כהלכה. אחרי כן, הוא שיתף פעולה עם וויל סמית' בסרט "הנקוק" החביב, ומאז התבלט קצת פחות – בעיקר בבימוי וכתיבה לטלויזיה. הוא הופיע בתור גרסה משעשעת ואלימה של עצמו בסדרות "הפמליה" ו"קליפורניקיישן", שם הואדר למדי שמו על הדרך. "באטלשיפ" הוא חזרתו לימי "הממלכה".
