"צללים אפלים" – ביקורת
"צללים אפלים" הוא מימוש פנטזיה אישית של במאי הסרט, טים ברטון, שכל מטרתה סיפוקו של ברטון ותו לא. מה הכוונה? השנה היא 1960 ומשהו, ברטון הילד נתקל באופרת סבון בשם "צללים אפלים" בה הדמות הראשית הינה ערפד בריטי – והתאהב. מאז, אובססיית "צללים אפלים" כנראה לא עוזבת אותו, והנה, 40 ומשהו שנים אחרי, הוא מגשים אותה. וכפי שכבר ציינו, ההגשמה הינה עצמית, התוצאה מרהיבה מבחינת איפור, השקעה, תלבושות, אותנטיות וכיו"ב – אבל לא יותר מזה.
שלא תבינו לא נכון, אנחנו מעריכים מאד את ברטון. היוצר מוכשר בטירוף, ובאמתחתו סרטים מעולים, עליהם אין עוררין ("המספריים של אדוארד", "ביטלג'וס", "סליפי הולו", "צ'רלי בממלכת השוקולד", "סוויני טוד" האהוב עלינו ביותר, "אליס בארץ הפלאות" הקצת פחות אהוב, ועוד). כשרואים סרט של ברטון, יודעים בוודאות, בדרך כלל עוד מהפוסטר (אפילו לפני הטריילר או השניות הראשונות של הסרט), שמדובר בסרט של ברטון. יש לו חותמת ייחודית, שלא רבים היוצרים שאפשר לזהות אותם בנקל כמותו.





