סיכום שנת 2011 בקולנוע

מאת
26 בדצמבר 2011 בשעה 14:30
"שודדי הקאריבים 4: זרמים זרים". ג'וני דפ.

"שודדי הקאריבים 4: זרמים זרים". ג'וני דפ.

זאת היתה שנה מצליחה מאוד, גם אם לא מוצלחת במיוחד, לקולנוע. את סיכום שנה שעברה פתחתי בשורה: "זאת היתה שנה של סרטים מצליחים". ובכן, מספר שיא של שלושה סרטים חצו את קו מיליארד דולר הכנסות, שנראה פעם כמשוכה בלתי אפשרית. שלושת הסרטים שהגיעו להישג הזה הם סרטי המשך, ושלושתם הוקרנו גם בתלת מימד: השמיני והאחרון בסדרת הארי פוטר- "הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק שני", "רובוטריקים 3" והרביעי בסדרת שודדי הקאריבים- "שודדי הקאריבים 4: זרמים זרים".

עוד סרטי המשך מצליחים היו: "מהיר ועצבני 5", "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק" ו"דמדומים 4: שחר מפציע – חלק 1". אך היו גם כאלו שלא הצליחו להתקרב לסרט הקודם בסדרה: "צעקה 4", "ספיי קידס: כל הזמן שבעולם" (הסרט הרביעי בסדרה); "מכוניות 2", הסרט הכי פחות מצליח של פיקסר בארה"ב חוץ מ"באג לייף" (1998) שהצליח בשאר העולם, וכך גם "קונג פו פנדה 2" שהצליח מאוד מחוץ לארה"ב אך שם אכזב. האנימציה בסרטי האנימציה השנה היתה מדהימה בכולם, אך הסרטים עצמם לא היו טובים במיוחד השנה, לא היה משהו מקורי או יוצא דופן ב "רנגו", "ריו", "נומיאו וג'ולייט", וזכינו לעוד סרטי המשך בדמות "תזיזו ת'רגליים 2" ול"החתול של שרק" (סוג של סרט המשך).

שנה לפני סרטים חדשים של באטמן וספיידרמן, מבין סרטי גיבורי העל של השנה "ת'ור" הצליח מעל המצופה ו"קפטן אמריקה" גרף סכום נאה, אך שאר גיבורי-העל לא זכו להצלחה גדולה- "הצרעה הירוקה", "גרין לנטרן" וגם "אקס מן: ההתחלה" אכזב (יחסית).

באגף הסרטים המחודשים, אף אחד מהם לא הצליח להשאיר חותם: "המכונאי", "קונאן", "ארתור", "ג'יין אר", "כלבי הקש", "הדבר", "שלושת המוסקטרים", "פוטלוס", אך למרות זאת המגמה הזאת ממשיכה בהוליווד. רובם אפילו לא הוקרנו בארץ בשל חוסר הצלחתם מעבר לים, אך למרות זאת המגמה של חידוש סרטים ישנים ממשיכה בהוליווד (בינתיים?).

"קונאן". ג'ייסון מומואה.

"קונאן". ג'ייסון מומואה.

כפי שצפיתי באפריל, זו היתה שנה טובה מאוד לשלושה שחקנים: ריאן גוסלינג, ג'סיקה צ'סטיין ומייקל פסבנדר. גוסלינג הופיע בשלושה סרטים מצליחים ו/או מוערכים: "משחקי שלטון", "דרייב" ו"טיפש מטורף מאוהב". בשנת הפריצה שלה הופיעה צ'סטיין ב"עץ החיים", "העזרה" ו"החוב". ופסבנדר ("מחוץ למים", "ממזרים חסרי כבוד") יכולתם לראות ב"אקס-מן: ההתחלה" וב"ג'יין אר", ובתחילת השנה הבאה נוכל לראות אותו ב"בושה" וב"שיטה מסוכנת" (לפני "פרומתיאוס" של רידלי סקוט). שלושתם גם מועמדים לגלובוס הזהב, ולפחות שניים מהם צפויים להיות מועמדים גם לאוסקר (מקומו של מייקל פסבנדר עדיין בגדר סימן שאלה).

בישראליים היו "מבול", "ציון ואחיו", "כלבת", "הערת שוליים", "אחותי היפה", "בדרך אל החתולים", "סלסה בתל אביב", "ז'טאם איי לאב יו טרמינל", "התגנבות יחידים", "וביום השלישי", "בין השמשות", "גיא אוני", "השוטר", "לא רואים עליך", "בוקר טוב אדון פידלמן" ו"הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" (את שני האחרונים לא ראיתי).

המגמה הבולטת השנה היתה סרטים בינוניים שעשויים מעולה בידי במאים מיומנים, עם השחקנים הנכונים, אך בסופו של דבר לא מדובר בסרטים יוצאים מן הכלל. ראיתי 122 סרטים שהוקרנו באופן מסחרי בבתי הקולנוע בארץ במהלך 2011 (לא כולל הקרנות חד פעמיות של סרטים בפסטיבלים). הרשימה הבאה אינה של הסרטים הטובים ביותר שהוקרנו, או בחירת שחקני השנה שלי, כי גם בסרטים איומים -וגם השנה היו הרבה מאוד כאלה- יכולים להיות קטעים, רגעים או דיאלוגים מוצלחים, ואלו הם הרגעים והשחקנים המרשימים והבלתי נשכחים (לטובה) של השנה שהיתה (מסודרים לפי הסדר שבחרתי):

1. עץ החיים השנים הראשונות בחייו של ג'ק, הבן הבכור של הזוג (ברד פיט, ג'סיקה צ'סטיין), פשוט משגע.

2. עותק נאמן למקור בין הפטפטת הבלתי נגמרת שבה ז'ולייט בינוש מדברת צרפתית, אנגלית ואיטלקית, יש קטע ליד מזרקה קטנה ויש רגע שבו שומעים גבר זקן שעומד ליד אשתו מדבר בקולניות, קטע קצר קטן ופשוט. את הגבר הזקן מגלם ז'אן קלוד קרייר שכתב סרטים של לואי בונאל, את "סרנו דה ברז'רק" (1990) ואת "פרש על הגג" (1995) עם בינוש. חבל שהוא לא כתב את הסרט הזה.

3. מכאן והלאה ההתחלה הסוחפת (תרתי משמע) של סרטו של קלינט איסטווד, איזו שליטה- בלי היסטריה, בלי מצלמה תזזיתית מעצבנת.

4. נאום המלך לא בעיה להשמיע את "אגם הברבורים" או את סימפוניה מספר 25 של מוצרט בסרט, החוכמה היא להשתמש בצורה הנכונה במוסיקה קלאסית מוכרת. את הנאום של הסרט, שכל הסרט מכוון אליו, מלווה בצורה מושלמת הסימפוניה השביעית של בטהובן.

5. אומץ אמיתי הצילום של רוג'ר דיקנס, המארב הלילי מחוץ לבית- אחד הקטעים המותחים במערבון רגיל למדי.

"אומץ אמיתי". ג'ף ברידג'ס, היילי סטיינפלד.

"אומץ אמיתי". ג'ף ברידג'ס, היילי סטיינפלד.

6. ברוכה הבאה לריילי משחק מעולה של ג'יימס גנדולפיני וגם של מליסה ליאו ("פייטר").

7. קר עד העצם המשפט אודות הסרת הידיים בסירה, שלחתוך אחת לא מספיקה כי הם עלו על ה"טריק" הזה.

8. שמח תודה עוד בבקשה יש מספר רגעים ומשפטים קטנים וחביבים, כמו ה"מסירות" עם המפתחות לדירה של סם (ג'וש רדנור, שגם כתב וביים), ו"מתיש להיות אופטימית", "כל חמש שנים אני מרגיש שלפני חמש שנים הייתי מטומטם".

9. סאנקטום שימוש מוצלח בתלת מימד.

10. האישה ששרה מעניין, מסקרן, קטע תקיפת האוטובוס מהמם (מזעזע, מטריד, ומהמם); היה יכול להיות אחד הסרטים הטובים של השנה לולא החלק האחרון שלא מוצלח כמו רוב הסרט והשאלה הבסיסית של "למה שאמא תעשה זאת לילדים שלה", בשביל מה היא שולחת אותם לגלות דברים איומים אודותיה שהסתירה מהם כל חייה?

11. איך אתם יודעים כמה שורות בדיאלוג שהצחיקו אותי, ממש הצחיקו אותי, של פול ראד וריס וית'רספון בסרט הבעייתי המקסים הזה שעלה המון -בפרט לקומדיה- ונכשל קשות.

12. 127 שעות בעיקר הסוף המרגש.

13. אמון קלייב אוון: שחקן ענק; לו רק היה ביותר סרטים טובים כמו הכישרון שלו . והמשפט של קת'רין קיניר בלילה כשהיא מוצאת אותו ליד המחשב מתחזה באתר.

14. פוטיש- אישה צעצוע עוד סרט -צרפתי במקרה הזה- עם התחלה נהדרת ומבטיחה. ההמשך, למרבה הצער, מעייף, מיושן, ארוך וברוח שונה לגמרי מהפתיחה.

15. שקרים לבנים קטנים הצחיק אותי איך שמארי (מריון קוטליאר) מתעצבנת במים.

16. אקס-מן: ההתחלה בימינו קשה להסתיר דברים בכל הנוגע לסרטים ושחקנים, ואני משתדל לא לדעת יותר מדי על סרט לפני שאני רואה אותו. על כן, הצליחה להפתיע אותי הופעת האורח הראשונה בסרט, והיא נחמדה מאוד. חוץ מזה, מייקל פסבנדר מרשים ביותר כמגניטו.

17. חצות בפריס הפנים של אוון וילסון (שחקן שמעולם לא אהבתי) ברגע שהמצלמה עליו בביקורו הראשון בעבר, המום, נרגש, קרוב לדמעות… כל הכבוד לו; יש רגעים שוודי אלן היה יכול לבצע בעצמו (וחלק הוא ביצע בעבר בסרטים קודמים שלו), אך אלן לא ידוע בכישרון המשחק שלו.

18. החיים הכפולים של וולטר עשוי יפה, הרבה רגעים מוצלחים, לא הכול מוסבר לצופים באופן מיידי- מדהים/עצוב שסרט שלא מאכיל את הצופים בכפית הוא דבר נדיר בימינו.

19. Beginners יש קסם רב בעיקר בשעה הראשונה של הסרט ובראשם הקטעים הראשונים בין אנה (מלאני לורן) ואוליבר (יואן מקגרגור), מרגע ההיכרות ביניהם ולא מעט רגעים מקסימים לאחר מכן, כולל על גלגיליות.

20. מסיבת הלוויה שלי סרט אמריקאי עצמאי מ-2010 שמתרחש בתחילת המאה ה-20, מקורי ושונה, שמופיע ברשימה הזאת תודות למשחק המצוין של רוברט דובאל, סיסי ספייסק וביל מורי.

21. כוכב הקופים: המרד סרט שנשען בהצלחה על האפקטים המרשימים שבו, ומראה יפה את תהליך ההתפתחות של הקופים. קטע ראוי לציון במיוחד: בוקר ברחוב שבו גר ויל (ג'יימס פרנקו), כשכמות אדירה של עלים נופלת מהעצים לאורך הרחוב.

22. 50:50 אנה קנדריק ("תלוי באוויר") נפלאה בתפקיד כתוב היטב, ויש רגע מרגש ומקסים בסרט (בלעדיה) שבו אדם (ג'וזף גורדון-לוויט) נכנס לחדר השירותים של חבר טוב שלו.

23. העור בו אני חי לא משנה על מה הסרט של פדרו אלמודובר, הסרט עשוי מעולה, ההקפדה שלו בעיצוב משגעת והמוסיקה נפלאה.

24. התפשטות סרט בינוני שעשוי מעולה. בחצי השעה הראשונה במיוחד- הודות לעריכה, צילום ומוסיקה, הקצב סוחף ומושלם.

25.  טיפש, מטורף, מאוהב השורה הנהדרת של אמילי (ג'וליאן מור) – שמופיעה גם בקדימון: "הלכתי לבד לסרט "דמדומים" …והוא נורא."

בשנה שעברה בקומדיה הרומנטית הצרפתית "שובר הלבבות" תפס "ריקוד מושחת" חלק נכבד, והשנה הוזכר הסרט וקטע ההנפה בריקוד הסיום שבו גם ב"טיפש מטורף מאוהב" וב"החבובות".

26. בני אלמוות הסרט לא טוב, שיהיה ברור. השניות אחרונות (משהו כמו עשרים?), שחלקן מופיע בכל קדימון של הסרט שמוקרן בתלת מימד, מדהימות- פשוט מרהיבות. אלו שניות שבהן גם מנצלים היטב את התלת מימד. חבל שמאה ועשר הדקות הקודמות לא היו כאלה!

27.  משחקי שלטון שחקנים מעולים ודיאלוגים מוצלחים בסרט של ג'ורג' קלוני, בכיכובו של ריאן גוסלינג, אחד הסרטים הטובים של השנה החלשה הזאת על אף שלא מדובר במהלכי עלילה שלא ראינו כבר בעבר.

28.  מאניבול הדרך שבה מצליחים להעביר את היחס הלא-שוויוני (במימדים של דויד מול גוליית) בין קבוצתו של ביל (ברד פיט) לניו יורק יאנקיז.

29.  החבובות החלק הראשון נפלא במיוחד, הסרט מצליח להצחיק והמודעות של הדמויות לכך שזה סרט עשוי בצורה נכונה ולא מוגזמת. הקטע של מרי (איימי אדמס) בכיתה נהדר, וגם השיר בעקבותיו (וצינור ההשקיה).

30.  משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים פתיחה נהדרת (על המוסיקה המוכרת אין צורך להרחיב). לא זכור לי שראיתי נפילת מכונית לנהר מצולמת כך. כל הכבוד לבמאי ברד בירד ולמי שבחר בבמאי סרטי אנימציה ("ענק הברזל", "משפחת סופר-על") לתפקיד. וגם: סיימון פג מצליח להצחיק בלי להתאמץ, פשוט כישרון.

31.  שרלוק הולמס: משחק הצללים אין הרבה דברים טובים בסרט ההמשך המבולגן הזה. הסיבה היחידה שהוא מופיע בסיכום הזה הוא סטיבן פריי המבריק, כצפוי, בתפקיד מייקרופט, אחיו של שרלוק הולמס, ולו יש גם את השורה הטובה ביותר בסרט (על שתי מדינות שוחרות מלחמה). מישהו צריך לכתוב סרט בכיכובה של הדמות הזאת (בעצם, סטיבן פריי יכול לכתוב את התסריט בעצמו).

32. נערה עם קעקוע דרקון מיד אחרי קטע הפתיחה מגיע הדבר הטוב ביותר בסרט: כתוביות הפתיחה המטרפות. גם ב"החדר" של דיויד פינצ'ר היו כתוביות מושקעות ובלתי נשכחות. גם דניאל קרייג מוצלח מאוד בסרט ויש לו כימיה מעולה עם רוני מארה בתפקיד ליסבת בעלת קעקוע הדרקון על הגב.

33. אלוהי הקטל ג'ודי פוסטר וקייט וינסלט, שלא במפתיע, משחקות מעולה!

34. הדרך חזרה סרט עם הרבה קטעים מרתקים וללא דרמתיות יתר שהיתה יכולה לצאת מידיו של במאי פחות מיומן מפיטר ויר ("העד", "ללכת שבי אחריו", "אדון ומפקד: הצד הרחוק של העולם").

35. חשופות רייצ'ל וייז מצוינת בסרט מהסוג שכמעט לא עושים בימינו: רציני, עם נושא כבד, על פי סיפור אמיתי מהסגנון של "נורמה ריי" (1979).

*. פו הדוב לא ראיתי את הסרט המצויר השנתי של דיסני מכיוון שהוקרן בארץ בדיבוב לעברית בלבד. So Long הוא אחד השירים שכתבה לסרט ושרה השחקנית המקסימה זואי דשנל. הוא התחבב עליי משמיעה ראשונה ושמעתי אותו מאז פעמים רבות.