50/50 – ביקורת

מאת נטלי וגיא דולינגר
26 באוקטובר 2011 בשעה 21:22
"50/50". סת' רוגן, ג'וזף גורדון-לויט.

"50/50". סת' רוגן, ג'וזף גורדון-לויט.

"50/50" הוא סרט מפתיע בעוצמתו, סרט שמשלב סיפור אמיתי וכואב, שחושף רגעים קשים מאד שאף אחד לא מייחל לעצמו או לאהוביו, ביחד עם הומור בסיסי שמזכיר לכולנו כמה זה חיוני על מנת לשמור על השפיות בהתמודדות עם מצבים קשים. זהו סרט שהרבה בזכות השחקנים שלו, מצליח להציב את עצמו גבוה מעל הממוצע שאליו היה מתקבע לו היה מדובר בשחקנים אחרים. השילוב של הפשטות, של האמיתיות, של הסיפור הנוגע והמטלטל – ביחד עם בחירה משובחת של שחקנים כאמור (ובראשם השחקן הראשי) – עושה את כל ההבדל.

את הסרט ביים ג'ונתן לוין, ששני הקרדיטים הראשונים שלו בבימוי ממש לא הצליחו לעורר בנו זיכרון כלשהוא ולכן לא נטריח אתכם בשמותיהם. לוין מתבסס בסרטו, וכנראה בלי כל בעיה, על אירועים אמיתיים, וביחד עם וויל רייזר שכתב את התסריט, הם מצליחים ביחד לייצר עלילה קטנה ולא מסובכת שפורטת על המיתרים הכי רגישים של כל צופה באשר הוא – והם עושים את זה לא רע בכלל.

מדובר בסיפורו של אדם, אותו מגלם ג'וזף גורדון-לוויט המצוין ("התחלה", "500 ימים עם סאמר" ואפילו בתור ילדון מקסים ב- "10 דברים שאני הכי שונאת אצלך"), בחור צעיר בן 27 לערך שמגלה יום אחד שכאביו בגב נובעים מסרטן בעמוד השדרה. מהר מאד חייו מתהפכים, כשמתברר לו שסיכוייו לחיות הינם, כשם הסרט, 50/50. הסרט מתאר את ההשלכות של מחלתו של אדם על חייו, על סובביו, על רגשותיו, על תהיותיו ושאיפותיו וכיו"ב.

"50/50". סת' רוגן, ג'וזף גורדון-לויט.

"50/50". סת' רוגן, ג'וזף גורדון-לויט.

כך למשל, קייל, אותו מגלם סת' רוגן האדיר ("פיינאפל אקספרס", "הצרעה הירוקה", "זאק ומירי עושים פורנו" ועוד שלל סרטים מצחיקים יותר ומצחיקים עוד יותר), עובר ביחד עם אדם, בתוך משבצת החבר הכי טוב, צד נוסף של הסיפור (ואף אחד לא אומר שזה הצד הקל יותר אחרי צפייה בסרט) ואין ספק שגם חייו משתנים בעקבות מחלתו של אדם. אבל לאדם השפעות על עוד כל מיני אנשים הסובבים אותו בחייו, כגון אימו (אנג'ליקה יוסטון), המטפלת-פסיכולוגית שלו (אנה קנדריק) ועוד.

התחלנו בשבחים על בחירת השחקנים בסרט, ולא בכדי. מדובר בקומץ שחקנים (בעיקר) צעירים ומבטיחים שלוקחים את הסרט הזה צעד אחד קדימה מהקופסא בה יכול היה להיות מתויג, לו פרצופים אחרים היו מעטרים את כרזתו. כך, התאהבנו סופית בג'וזף גורדון לוויט המצוין והמשכנע, שתופס את מקומו שבין השחקנים היותר מסקרנים לאחרונה בתעשייה ההוליוודית (ויש אומרים היורש של הית' לדג'ר?). על סת' רוגן אין צורך להרחיב – השחקן נכנס כמעט תמיד לאותה נישה של הבחור המצחיק עם הפן הרגיש, וגם הפעם הוא עושה אותה מצוין. את אנה קנדריק, שנכנסת לנעלי הדמות הנשית המורכבת יותר בסרט, ראינו לאחרונה בלא מעט סרטים ("תלוי באוויר" לצידו של ג'ורג' קלוני, "סקוט פילגרים נגד העולם", ואפילו סרטי "דמדומים") ויש לנו הרגשה שעוד נשמע עליה הרבה.

"50/50". ג'וזף גורדון-לויט, אנה קנדריק.

"50/50". ג'וזף גורדון-לויט, אנה קנדריק.

הסרט הצליח לסחוט הרבה מאד דמעות באולם הקולנוע בו צפינו בסרט, וחצי מאיתנו יתוודה שאכן לא נשארה עין לא-רטובה ואף ללא נזילה משמעותית. ובכל זאת, לא הרגשנו כאילו זו הייתה מטרתו האמיתית של הסרט, אלא אם כבר, תוצר לוואי מתבקש. הסרט כביכול פורט על הנימים הרגישים והבסיסיים ביותר של כל אדם באשר הוא, אולם הוא לא עושה זו בצורה קיטשית יוצאת דופן ומתריסה. נהפוך הוא, בצורה מופלאה כלשהיא, הסרט מצליח לשמור על רמה אחידה וכלל לא נמוכה, תוך שימוש באיכויות צילום נדירות, פסקול מצוין, שחקנים מעולים וסיפור אחד קטן ואמיתי, אשר לצערנו, כנראה מוכר להרבה מאד אנשים גם ברמה האישית.

ולכן, בלי שום צל של ספק, נמליץ על הסרט המקסים הזה לכל מי שלא מתנגד לסרט ללא פיצוצים ויריות, שיכול ואפילו יוציא אתכם קצת מהאיזון ומהאדישות לה אתם כה רגילים בחיי היום יום השגרתיים שלנו. מומלץ בחום (ולאלו מכם שמוכנים להודות בכך מראש, הצטיידו בהרבה טישו), ושוב נדגיש – מדובר בסרט מצחיק מאוד מאוד מאוד – עד כדי כך!

דירוג: ★★★★½

50/50
ארה"ב, 2011
99 דקות
הפצה: החל מה-20.10.2011 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:


בימוי:
ג'ונתן לוין
תסריט:
וויל רייזר
הפקה:
איוואן גולדברג
ריאן קאבנו
וויל רייזר
סת' רוגן
משחק:
ג'וזף גורדון-לויט
סת' רוגן
אנה קנדריק
ברייס דאלאס האוורד
אנג'ליקה יוסטון