"הארטיסט" – ביקורת

מאת
16 בפברואר 2012 בשעה 0:06
"הארטיסט". ז'אן דוז'ארדין עם ברניס בז'ו.

"הארטיסט". ז'אן דוז'ארדין עם ברניס בז'ו.

כמעט 85 שנים חלפו מאז הסרט המדבר הראשון, ופתאום בפסטיבל קאן 2011 – בין הטמטום הוורבלי של לארס פון טרייר להתלהבות מ"דרייב" של ניקולס וינדינג רפן – כולם דיברו על סרט אילם בשחור-לבן שנקרא "הארטיסט". כדור השלג החל להתגלגל, ומשם הפך הסרט החביב ושובה הלבבות הזה לזוכה הכמעט קבוע בטקסי הפרסים בתעשית הקולנוע האמריקאית (וגם מחוצה לה, כולל פרסי הבפט"א הבריטים למשל). אם היה יוצא בתקופה בה העלילה שלו מתרחשת, או אפילו כמה שנים מאוחר יותר, כנראה שלא היה מעורר הרבה הדים. אבל עם הפרש שנים ניכר כל כך, אנשים מפתחים רומנטיקה כלפי הקלאסיקה, ו"הארטיסט" הופך להיות מפלצת הפרסים הגדולה ביותר של השנה, עם זכיה כמעט מובטחת בפרס האוסקר 2012 לסרט הטוב ביותר.

את הסרט ביים וכתב מישל הזנוויצוס, במאי כמה שלאגרים בקופות הצרפתיות. בסרט זה, הוא מתרפק על ימים של סרטים מזן אחר. סרטים מזן פשוט יותר, המעבירים את המסרים שלהם באמצעות תוכן ומשחק – לא באמצעות דמויות מחשב, אפקטים ויזואלים, פיצוצי ענק המרעישים את כל אולם ההקרנה, או תמונת מסך בתלת מימד. לסרטים אז קראו באמריקה פיקצ'רס (pictures) וכולם בתעשיה קראו את עיתון וראייטי. אבל ב-1927, שנת המפנה גם בעלילה של "הארטיסט", החלה באמת להשתנות תמונת המצב בתעשית הסרטים: הופעתו של הסרט המדבר הראשון "זמר הג'ז" המיר את הראינוע בקולנוע, ואכן, כמו שאומרת הדמות הנשית בסרט, לקהל נמאס כבר לראות שחקנים מבוגרים מעוותים את פניהם בכדי לשחק את הסצינה. למעשה, הצלחתו של "הארטיסט" הן בקרב המבקרים והצופים (בין 30 הסרטים הרווחיים ביותר בצרפת מולדתו לשנת 2011, גם כנגד סרטים אמריקאים; וקרוב ל-25 מיליון דולרים בארה"ב בלבד), עומדת בסתירה לטענה הזו של הדמות.

העלילה מתרחשת בהוליווד של אמצע-סוף שנות ה-1920. ג'ורג' ולנטיין (ז'אן דוז'ארדין) הוא יקיר הקהל הצופה בסרטים האילמים והשחורים-לבנים. כל סרט בו הוא מופיע הופך ללהיט, והקהל רק רוצה עוד ועוד ממנו. באחת ההופעות הפומביות שלו מול הקהל הרחב, הוא נתקל באישה יפיפיה בשם פפי מילר (ברניס בז'ו), שחולמת להיות כוכבת סרטים גם כן. הוא נותן לה כמה טיפים להצלחה, ובעזרת תושיתה, היא מצליחה להתברג לכמה וכמה הפקות שבונות לה לאט לאט קריירה מצליחה והיא אכן הופכת לכוכבת שרצתה להיות. כשהקולנוע המדבר מתחיל לצבור תאוצה, פפי עומדת בקצב של העולם, אבל ג'ורג' נוהג כרוב האדם ומסרב להתעדכן. הוא מחליט להישאר מקובע על הסרטים האילמים (וכמובן שאיש אינו הולך לראות סרט אילם כאשר הטכנולוגיה מציעה דבר מה מתקדם יותר), אך כשהונו נעלם עם בוא המשבר הכלכלי העצום שהחל ב-1929 ('השפל הגדול'), מצבו מתערער ויורד מדכי אל דכי.

"הארטיסט". ג'ון גודמן (מימין) עם ז'אן דוז'ארדין.

"הארטיסט". ג'ון גודמן (מימין) עם ז'אן דוז'ארדין.

הזנוויצוס מביים את הסרט שלו בחן רב, והקסם מתעצם עם החינניות של בז'ו והפנים האלסטיות להפליא של דוז'ארדין, שכאילו נולד לעשור של המאה הלא-נכונה. הכימיה בינהם נפלאה, ובאמת שכיף לצפות בסרט. הזנוויצוס מתכתב עם כמה וכמה קלאסיקות, בראשן "האזרח קיין" ו"שיר אשיר בגשם", שגם בו מתעוררת בעיה כאשר העולם עובר לקולנוע מדבר והכוכבת הגדולה ביותר של התקופה בעלת קול מזעזע שאיש מקהל הצופים לא ירצה לשמוע. אבל לצד התשבוחות, לא כדאי להסתחרר משלל הפרסים שהסרט קוטף בזה אחר זה. כאמור, אנשים נוטים לפתח רומנטיקה כלפי זכרונות מאושרים, ולהאדיר כל מה שקשור בהם בחוסר פרופורציה. מדובר בסרט טוב ומהנה (ומה יותר מהנה מאשר כלב שמצליח להתעלף כבדיחה), ותו לו.

דירוג: ★★★★☆

הארטיסט
צרפת, בלגיה, 2011
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-12.01.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:


בימוי:
מישל הזנוויצוס
תסריט:
מישל הזנוויצוס
משחק:
ז'אן דוז'ארדין
ברניס בז'ו
ג'ון גודמן
ג'יימס קרומוול
פנלופה אן מילר