"ספיידרמן המופלא" – ביקורת #3

מאת
13 ביולי 2012 בשעה 9:30
"ספיידרמן המופלא". אנדרו גארפילד.

"ספיידרמן המופלא". אנדרו גארפילד.

אילו היה צדק בעולם, "ספיידרמן המופלא" היה הסרט הראשון שכולנו היינו רואים בכיכובו של איש העכביש, וסאם ריימי היה נשאר לביים סרטים טראשים קטנים לקהלו היעודי, ולא מביים את הסרט הראשון של הדמות רק לפני עשר שנים. ל"ספיידרמן המופלא" יש את כל המרכיבים של סרט קומיקס מנצח: הוא מענין, מרגש, לא אינפנטילי מדי, מהוקצע, מלהיב ואפילו מותח. אבל סרט הספיידרמן גרסת 2012 סובל מעמדת נחיתות, מפני שהוא מביא לנו שוב את אותה הדמות, עם אותו סיפור רקע ועם אותה אוירה, כך שהקהל מתקשה להבין על שום מה הוא נדרש הפעם לשלם על הצפיה בקולנוע.

בשנת 2000, עלה לאקרנים "אקס-מן" ופתח עם סכום גבוה במיוחד לאותה העת בקופות בארה"ב: 54.5 מיליון דולרים. כל כך גבוה, שהוא היה הרווח השלישי הכי גבוה באותה השנה (בפער של פחות מארבעה מיליון דולרים מהסרט הכי רווחי באותה השנה, ובפער של עשרה מיליון מהסרט הרביעי הכי רווחי באותה השנה). אולפני מארוול, שעמדו מאחורי הקומיקס והסרט, הבינו מ'טבילת האש' שיש ביקוש לסרטי קומיקס עם הדמויות שלהם, ומאותו הרגע כבר תיזמנו סרטים עבור "איירון מן", "הענק", "קפטן אמריקה", "ספיידרמן" ואחרים. הראשון שיצא לפועל הוא "ספיידרמן", ומי שנבחר לביימו היה במאי הטראש סאם ריימי. היה זה ענין לכשעצמו, משום שאת "אקס-מן" ביים במאי עם תו תקן של איכות – בריאן סינגר ("החשוד המיידי"). אפשר לומר שריימי פתח את הטרנד של במאים-שרגילים-לתקציב-נמוך-ומקבלים-תקציב-ענק-כדי-לביים-סרט-קומיקס. הטרנד אגב נמשך ומצליח גם היום, כאשר "הנוקמים" בבימויו של ג'וס ווידון, הפך לסרט השלישי הכי מצליח בהיסטוריה בארה"ב.

ספיידרמן הוא הגיבור השכונתי האהוב על כולם, והוא כנראה המתחרה הגדול של סופרמן על תואר חביב הקהל. יש סיבה לכך: הוא צעיר, משעשע וקל להתחבר אליו ואל מצוקותיו היום-יומיות, שבדרך כלל כוללות נשים בתוכן או בעיות בלימודים. מי לא חווה כאלו סוגיות בעבר ובהווה? מנגד, סופרמן הוא אמנם מן הותיקים בין דמויות הקומיקס וסמל לשלמות, אך הוא גם חייזר שנאלץ להתמודד עם בעיות זהות ואורחים מן החלל החיצון. באטמן עשיר כקורח, ואקס-מן הם חבורה של מוזרים עם מאבקי כוח בין העמדות הטהורות של הרע והטוב. קשה למנות את כל גיבורי העל בקומיקס, אבל הנוסחאות הללו די חוזרות על עצמן, ומתוך כך כאמור, מיחד עצמו איש העכביש. לא סתם הוא נקרא 'הגיבור השכונתי החביב עליכם'.

"ספיידרמן המופלא". אנדרו גארפילד.

"ספיידרמן המופלא". אנדרו גארפילד.

מכאן שטבעי היה כי "ספיידרמן" יהיה הגיבור הבא שיקבל סרט משלו, וגם טבעי היה שהסרט יצליח – גם אם מדובר בסרט סתמי, מאד אינפנטילי, עם גיבור אנמי ושחקנית שמגלמת אהובת-לב שאפשר רק לשנוא (ואפילו לא אדמונית-שיער אמיתית!). זהו בהחלט תיאור ממצה לסרטו של ריימי, אך המספרים דיברו בעד עצמם (פתיחה בגובה 114.8 מיליון דולרים) והוא המשיך לביים עוד שני סרטים ששמרו על אותו תחום של רווחים בקופות (בין 300 ל-400 מיליון דולרים בארה"ב לבדה). אבל בעוד מספרי הפרקים של ספיידרמן עלו, עלויות ההפקה התייקרו והרווחים הסופיים לא עלו בהתאמה (למעשה הראשון היה לרווחי ביותר), הבינו שיש בעיה.

אצל השכן, הדשא היה ירוק יותר: "באטמן מתחיל" השיק את הדמות מחדש והפך לשובר קופות הולך ומתעצם עם התקדמות הסדרה. גם אצל מארוול הרגישו שיש אפקט לבחינת סיפורים מחדש, כאשר הדמות "וולברין" קיבלה סרט משלה שבחן את מקורותיה (על פי קומיקס בשם דומה לשם הסרט) והפך לשובר קופות ענק (פתיחה בגובה 85 מיליון דולרים). הכף הוכרעה, "ספיידרמן" במתכונתו הנוכחית הופסק, ויצא לדרך פרויקט "ספיידרמן הנפלא" שיספר את הסיפור מחדש עם שחקנים חדשים ובמאי חדש.

במאי הסרט הרגיש "500 ימים עם סאמר", מארק ווב, נבחר לקחת את איש העכביש לסיבוב חדש בשכונה. ההחלטה היתה תמוהה, לא מפני שווב רגיל ליצור סרטים דלי תקציב (כבר כיסינו את תקדים ריימי), אלא משום שהיה לו רק קרדיט בימוי אחד ברזומה. במבט לאחור, הבחירה בווב מרגישה כמו כפפה ליד: ספיידרמן של פרק "המופלא" הוא גיבור רגיש ושבור לב, עם די הרבה סצינות אמוציונליות, יחסית לסרט קומיקס.

"ספיידרמן המופלא". אנדרו גארפילד, אמה סטון.

"ספיידרמן המופלא". אנדרו גארפילד, אמה סטון.

פיטר פרקר (אנדרו גארפילד, "הרשת החברתית") הוא תלמיד תיכון חנוני למדי, שהוריו נעלמו ממנו והוא סובל מהתגרויות אלימות בבית הספר ומתחליף הורים בדמות דודיו טובי הלב (מרטין שין וסאלי פילד). הוא מאוהב בילדה הכי יפה בכיתה, גוון סטייסי (אמה סטון, "העזרה" ו"באה בקלות") ומופתע לגלות שהיא מביעה ענין בחזרה. הגישושים בין הזוג יעשו קסם על המסך, ויוציאו מגארפילד ומסטון את הרגעים הרומנטים והשטותניקים ביותר שנראו על המסך הגדול בסרט קומיקס.

פרקר ננשך על ידי עכביש במעבדה של פרופסור קטוע-יד שעבד עם אביו, ועונה לשם קורט קונורס (ריס אייפנס, "גרינברג"). הנשיכה מעניקה לו כוח פיזי עצום וגם יכולת להידבק לדברים כמו דביקותו של העכביש מטפס הקירות. עם יכולותיו החדשות, פיטר מרגיש העצמה עצמית ודורש צדק פרטי לעצמו. את המחיר על כך ישלם דודו בחייו, ופיטר שירגיש אשמה על שהיתה לו ההזדמנות לעצור את הרוצח – יצא למסע נקמה – שינוי חביב לדרמת אולם האיגרוף שהביאה אותו להישמע להוראות הדוד המנוח למעשים טובים. בינתים, קונורס מצליח להנדס לעצמו נוסחה שתגדל לו יד חלופית לזו הקטועה, אך ההשלכה לכך היא הפיכתו ללטאה ענקית – שגם תבקש להפוך את כל האנושות ללטאות כמוה.

"ספיידרמן המופלא". ריס אייפנס.

"ספיידרמן המופלא". ריס אייפנס.

החלק החלש בסרט הוא ללא ספק קו העלילה סביב הלטאה והמשחק של אייפנס שמלווה אותו. מטרתה של הלטאה "לתקן" את כל תחלואות האנושות באמצעות הפיכת הכל ללטאות אינה מוסברת מספיק בסרט, ונראה כי היתה פשוט רצון של התסריט להימנע מעיסוק בגודזילה בניו יורק (החלטה נבונה, אך כאמור, לא מפותחת מספיק). אייפנס אנמי בתפקידו ואינו מציע דרך להתחבר לנבל של הסרט, שבבסיסו אמור להיות טוב. תפקידו של דניס לירי בתור אביה של גוון סטייסי ובמקרה גם מפקד המשטרה – מבוצע טוב במחצית הסרט הראשונה בעימותיו עם פרקר, אך אחרי נקודת השבר כשתפקידו ההירואי מתעצם – נחלש התפקוד של השחקן משמעותית (גם, אבל לא רק, עקב תסריט קיטשי מדי).

מנגד, את הבימוי הרגיש של ווב, מוביל גארפילד ביד רמה. סצינות העצב שלו אמינות ונפלאות, וגם סצינות ההשתובבות והביישנות שלו עם סטון מופלאות. זו עלית מדרגה משמעותית מטובי מגוואייר שלא היה חנון חביב בכלל, עוויתות פרצופו היו מעצבנות, ולצידו כיכבה אחת השחקניות המעצבנות ביותר בהוליווד (והעיניים העייפות שלה), קירסטן דאנסט. הכימיה בין גארפילד לסטון ברורה, ומספקת הרבה רגעי נחת בסרט. דבר אחד היא לא מספקת – והוא תחליף הולם לסצינת הנשיקה ההפוכה של "ספיידרמן" הראשון מבית ריימי. זו כנראה הסצינה היחידה הזכורה מסרטים בשנות האלפיים כולן עד כה (כבוד גדול ויחיד שאני רוכש לריימי על הסרט ההוא), אך הדבר הכי קרוב שאנו מקבלים לכך הוא פיטר פרקר הפצוע מגיע לטיפול בפצעיו בחיק אהובתו. בהחלט לא תחליף מספק, ומאד חסרה סצינה חלופית.

"ספיידרמן המופלא". אנדרו גארפילד, אמה סטון.

"ספיידרמן המופלא". אנדרו גארפילד זוכה לטיפול מאמה סטון.

ניתן היה לוותר על התלת מימד, אך הוא מוסיף כמה נקודות חיוביות, בעיקר לסצינות הפעולה בהן הוא בולט. כשצפיתי ב"אביר האפל" (2008) ב-IMAX, תהיתי מה הפורמט הזה עושה לתמונה משום שלא הרגשתי הבדל. אמרו לי שהייתי צריך לשים לב שהאקשן מצטלם טוב יותר, והמסך מתרחב לגובה כשצופים בסצינה שצולמה במצלמת IMAX. בדומה, בסרטי תלת מימד רבים אחרים תהיתי היכן הוכנסו סצינות התלת מימד שפספסתי. כאן ב"ספיידרמן המופלא" היה קל לזהות אותן ונעים לחוות אותן. זה משמעותי מספיק בשביל שלא אמליץ לכל הצופים להימלט מהאפשרות היקרה.

סרט המשך הוא עתיד בטוח לסדרה, ביחוד לאור האיכות הגבוהה של הסרט תחת ידיו של ווב והרווחים הנאים שהסרט גרף בקופות בארה"ב ובעולם. הבעיה יכולה לצוץ כאשר התסריט לפיו עבד ווב לא יצליח למשוך מספיק קהל לאורך זמן בשל חוסר מקוריותו, ומי שיקבל עליו את האשמה יהיה דווקא הבמאי המוצלח. מי שזקוק לסיבה לצפות ב"ספיידרמן המופלא" של ווב, אעניק לו אותה: תיקון. לא מגיע לגיבור הכי חביב בקומיקס סרט כמו של ריימי. מגיע לו סרטו של ווב.

דירוג: ★★★★☆

ספיידרמן המופלא
ארה"ב, 2012
הפצה: החל מה-04.07.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:


בימוי:
מארק ווב
תסריט:
ג'יימס ונדרבילט
אלוין סרג'נט
סטיב קלובס
ג'יימס ונדרבילט
סטן לי
סטיב דיטקו
משחק:
אנדרו גארפילד
אמה סטון
ריס אייפנס
מרטין שין
סאלי פילד
דניס לירי