"למלא את החלל": שיעור בהפצת סרט ישראלי בישראל

מאת
24 באוקטובר 2012 בשעה 11:16
"למלא את החלל". הדס ירון.

"למלא את החלל". הדס ירון.

הסרט הישראלי "למלא את החלל" עלה בסוף השבוע האחרון להקרנות ברחבי הארץ, ושבר קופות: למעלה מ-30 אלף צופים צפו בסרט ב-31 בתי קולנוע, לפי דיווח של ההפקה. מדובר בסרט הביכורים של רמה בורשטין, חוזרת בתשובה שגם ביימה סרט על המגזר החרדי, והסכימה להקרין אותו ברחבי הארץ שלא בין כניסת ליציאת השבת. לשם השוואה, "הערת שוליים" של יוסף סידר פתח מול כ-20 אלף צופים ללא 'הפסקות' במהלך סוף השבוע הראשון שלו ביוני אשתקד, והסרט "העולם מצחיק" של שמי זרחין פתח מול כ-19 אלף צופים ביוני השנה.

אפשר להתווכח האם "למלא את החלל" מסחרי יותר מ"הערת שוליים", אבל ודאי לא בהשוואה ל"העולם מצחיק". מה גרם להפצה העצמאית של סרט ביכורים מבית אסף אמיר ו'נורמה הפקות' שלו, להצליח יותר משתי הפצות של הענקית 'יונייטד קינג', עם במאים מבוססים? -שימוש מצוין במומנטום.

"למלא את החלל" בחר להתמודד על פרסי אופיר 2012 באפריל האחרון, אבל לא שקט על השמרים. הוא נשלח לפסטיבלים בארץ וברחבי העולם, והתקבל בין היתר לפסטיבל ירושלים שהתעתד להתקיים בתחילת יולי (פסט' ירושלים העניק לסרט מענק פיצ'ינג עוד ב-2009). בתוך שבועיים, פרש הסרט מן התחרות של פסטיבל ירושלים לטובת הקרנת בכורה עולמית בפסטיבל ונציה, ומהר מאד התברר כי הוא גם נכנס לתחרות הרשמית שם. במקביל, בארץ כבר מתנהלות בעיצומן הקרנות האקדמיה לפרסי אופיר, והבאזז סביב הסרט מתחיל להיבנות בקרב התעשיה.

"למלא את החלל".

"למלא את החלל". מימין: הדס ירון עם יפתח קליין.

הסרט ממשיך לככב בכותרות, עם קבלתו לפסטיבלים של ניו יורק, טורונטו וחיפה, 13 מועמדויות לפרסי אופיר (מספר המועמדויות השני הגבוה ביותר) ואף רכישתו למכירות בינלאומיות בידי מאץ' פקטורי, שאחר כך היתרגמו לרכישתו להפצה בצפון אמריקה בידי סוני. למעשה, הסרט מופיע לפחות אחת לשבוע-שבועיים בתקשורת הישראלית בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר. השיאים הם הזכיות השונות של הסרט: פרס השחקנית הטובה ביותר מפסטיבל ונציה, פרס אופיר לסרט הטוב ביותר (ועוד 6 פרסים נוספים), פרס פסטיבל חיפה לסרט הטוב ביותר.

אסף אמיר לא פספס את המומנטום, והפיץ את הסרט עשרה ימים (!) אחרי הזכיה בפסטיבל חיפה ובתום שלושה חודשים בקושי מאז הוקרן לראשונה, למצביעי האקדמיה הישראלית. הרעש התקשורתי טרי בראשו של הקהל, והתוצאה המצוינת בקופות כבר נרשמה למעלה.

נכון, לא כל הסרטים הישראלים זוכים ליחסי ציבור 'חינמים' טובים ורבים כל כך. לפעמים אחרי הקרנות בפסטיבלים בארץ, הסרט לא מוצא פסטיבלים גדולים-מספיק כדי שהתקשורת הישראלית תרבה לפרסם זאת. על כן, עדיף שהקולנוען יתחיל לשווק את הסרט שלו לפסטיבלים בחו"ל, ולאחר שניסה להתקבל לפסטיבלים הגדולים שנראים באופק (ולרוב דורשים להיות מקריני הבכורה של הסרט), ינסה להתקבל לפסטיבלים המקומיים ויתזמן את ההפצה המסחרית בארץ מיד לאחריהם. לא חייבים להקרין ב-31 בתי קולנוע. רוני קידר עשתה חיל כשהפיצה בזריזות אחרי פסטיבל דרום את "ג'ו ובל", לסינמטק תל אביב בלבד.