20 בדצמבר 2012 בשעה 14:30

"חיי פיי" – ביקורת

"חיי פיי". סורג' שרמה.

"חיי פיי" הוא סרט שכדאי/שווה לראות בבית הקולנוע לא רק כי הוא בתלת מימד אלא בעיקר בשל היופי העצום שלו. האפקטים (בעיקר: החיות) באמת מדהימים, גם ההרפתקה בלב ים מהנה ואני אוהב כשמשקיעים בכתוביות הפתיחה של סרט (ולא בהכרח שמשקיעים בהן מיליונים כמו בסרטים של דיויד פינצ'ר, אלא שמשקיעים בהן מחשבה).

הסרט מבוסס על רב המכר "חיי פיי" של יאן מרטל, מהספרים הבודדים שהתחלתי לקרוא ולא צלחתי. אנג לי הוא במאי מצוין, שעשה סרטים מעולים ("אוכל שתיה גבר אישה", "על תבונה ורגישות"), סרטים טובים ("נמר, דרקון", "לקחת את וודסטוק") וסרטים איומים ("לרכוב עם השטן", "הענק") אך יכולתו כבמאי מתגלית בכל הסרטים שלו.

פיי חי את 16 שנותיו הראשונות עם הוריו ואחיו בהודו. אביו מנהל גן חיות שמחליט ב-1978 להעביר את המשפחה והחיות לקנדה. במהלך ההפלגה הספינה טובעת, פיי הוא הניצול היחיד והוא מוצא את עצמו על סירת הצלה עם מספר חיות מהקרקס. הוא מספר את סיפורו בהווה לסופר שמחפש סיפור מעניין לכתוב עליו. רוב הסרט מתרחש על סירת ההצלה.

בסרט של דמות אחת, הסרט חייב להישען על השחקן, וסורג' שארמה – בסרטו הראשון – עומד במשימה, למרות שאין לו קסם או חן מיוחדים. לרגעים במהלך הצפייה חשבתי על "127 שעות" שגם הוא סיפור הישרדות של צעיר בטבע. ובעוד בשני המקרים ידעת מראש את הסוף, שהוא ניצל, "חיי פיי" לא מספיק מרגש. אני שמח שלא הפכו זאת לסוחט דמעות כפי שהיה אפשר, אך משהו באמצע היה יכול להועיל. יש בו רגעים מרגשים, אך בסיפור שכזה למרות האלמנט הפנטזי-משהו שלו, אני מצפה שינסו יותר, ולפעמים אף פוגמים באפשרות לרגש כשמכסים את ההתרחשות בקריינות של פיי המבוגר.

חוליה חלשה מאוד בסרט היא המוסיקה. לא כי המוסיקה של מיכאל דאנה גרועה אלא כי היה לה כר נרחב להלהיב, לרתק, לרגש, ולעשות כל מה שמוסיקה בסרט אמורה לעשות, במיוחד בסרט שאין בו הרבה דיבורים. בסרט ישנם חלקים גדולים שבהם פיי מדבר בעיקר אל עצמו, ויש גם ספינה שטובעת, סערות ברקים וסערות גלים, קטעים של דרמה וקטעים של ייאוש, והמוסיקה של דאנה לא מצליחה לעורר או להעצים את הרגעים הללו.

"חיי פיי".

דאנה עבד בעבר עם אנג לי ב"סופת קרח" ואני חושד שהוא התכוון אליו בראיון הזה (החל מ-8:10), בו הוא מזכיר מלחין שהוא נאלץ לפטר בעבר ועבד אתו שוב לאחרונה. חבל שלא פיטר אותו גם הפעם. איי.אר. רהמן ("נער החידות ממומביי") אולי היה בחירה צפויה מדי (גם הודי וגם הלחין את "127 שעות") אך אפשר גם היה למצוא מלחין אחר, טוב מדאנה, שיקפיץ את הסרט ברמה נוספת.

הסרט מועמד ל-3 פרסי גלובוס הזהב: הסרט הטוב ביותר, במאי ופס-קול, והוא צפוי להיות מועמד למספר פרסי אוסקר, כולל סרט, צילום, אפקטים מיוחדים ובקטגוריות הצליל (ערבול צליל, עריכת צליל), ואולי גם לתסריט מעובד ולבימוי.

דירוג: