"אופטימיות היא שם המשחק". מימין: רוברט דה נירו, ג'קי וויבר ובראדלי קופר.
הבטחה לקומדיה רומנטית בנושא לא-שגרתי, במאי טוב וקאסט מרשים – כל אלה מאפיינים את הסרט החדש "אופטימיות היא שם המשחק". הרבה לפני צאת הסרט לאקרנים נוצר סביבו באז משמעותי ונבנו ציפיות גבוהות, ולאחר צפייה ששמחה להגדיר את עצמה "ראשונה", נראה כי יש סיבה להיות אופטימים. גם אם לא הכל מושלם, גם אם ניכר שמדובר בסרט המבוסס על ספר ובהתאם יש ניסיון לדחוס פרטים, עצם החשק לצפות בסרט שוב, אומרת הכל. הסרט נעים, מצחיק, שומר על ערנות ובעיקר מתהדר בקאסט מלא דינמיקה מחשמלת.
דיויד או. ראסל ביים וגם עיבד לתסריט את הספר בעל השם הזהה. היצירה המצליחה ביותר שלו עד היום היא "פייטר" שהעניקה את פרס האוסקר לכריסטיאן בייל, אך הוא גם זה שעומד מאחורי הסרט "אני אוהב האקביז". חשוב לציין גם את הסרט הזה מכיוון שגם בעזרתו, בדומה לדמותו של בייל ב"פייטר", ניתן לראות שראסל אוהב לעסוק בדפוסי התנהגות שאינם נורמטיביים. במה שעוד אפשר להבחין דרך שני סרטים אלה הוא שראסל אינו עוסק בנושא זה בצורה כבדה מדי ומקפיד לשמור על הומור. ב"אופטימיות היא שם המשחק" הוא לוקח את ההומור סביב הנושא צעד אחד קדימה ומצליח לייצר דרמה מקסימה, רומנטית מאוד, שלא מעלה שאלות הרות גורל סביב התנהגות שאינה נורמטיבית – אלא חוגגת אותה.
במרכז העלילה פט סולטינו (ברדלי קופר, "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס"), המשתחרר ממרכז לטיפול נפשי, אליו הגיע בהוראת בית המשפט. פט, שחוזר לגור בבית הוריו (רוברט דה נירו וג'קי וויבר), מחליט לשקם את חייו ובריאותו, הכל על מנת להגשים את מטרתו העיקרית והיא להשיב אליו את אשתו בנפרד. תוכניותיו מקבלות תפנית כאשר לחייו נכנסת טיפאני (ג'ניפר לורנס, "משחקי הרעב", "קר עד העצם"), בחורה אקצנטרית ומוזרה ששכלה את בעלה וחולמת להשתתף בתכנית ריקודים. השניים, חריגים חברתית ומתהדרים בהתנהגויות מופרעות, מאפשרים זה לזה חופש והבנה נדירים המקלים עליהם, ומעודדים אותם לשתף פעולה למען הגשמת חלומו של כל אחד מהם.
לצד סיפור מרכזי זה מתווספים לעלילה אוסף פרטים שהעיסוק בהם קטוע ולכן לא תורם לחיזוק הסיפור הכללי: הקשר בין פט לאביו ומידת היות האחרון אב טיפוס לקשייו הנפשיים של פט, עיסוק של האב כסוכן הימורים והעיסוק בפוטבול בכלל, הקשר בין פט לאחיו, בין פט למטפל שלו… כל אלה ממלאים את הסרט אך אין בהם ממש. בנוסף, הקו התסריטאי אינו אחיד ויש מדי פעם גלישה לקטעי הומור מאולצים ולא מותאמים או קפיצות בעלילה.
ראוי גם להתייחס לצילום הסרט, שמאחוריו עומד מסנובו טקיאנגי, מי שעמד מאחורי צילום סרטים טובים כגון "לוחם" או "בבל" (הצילומים בטוקיו), שספציפית היה מאוד מרשים ויזאולית. עם זאת, הצילום ב"אופטימיות היא שם המשחק", הוא נושא לא פתור. לאורך הסרט יש מעבר לא עקבי בין זוויות צילום רחבות לצפופות, אולי על מנת להמחיש תחושת אי יציבות נפשית אך קשה לומר שהניסיון הצליח. הרושם שנוצר הוא בעיקר של חוסר יציבות בימאית, ואמנם לא בצורה חמורה אך מאחר וגם לא באופן התורם לחוויית הצפייה, הצילום הופך לעוד נושא שלא מסייע לסרט להבריק.
לצד אלה, מה שמאפשר ל"אופטימיות היא שם המשחק" בכל זאת להיות חוויה מהנה ומיוחדת היא השחקנים הראשיים, שמצליחים להאפיל על כל בעיה עלילתית באמצעות איכות משחק גבוהה ויותר מכך – כימיה.
"אופטימיות היא שם המשחק". רוברט דה נירו, בראדלי קופר.
מבחינת משחק, הקאסט כולו איכותי ומי שמוביל הם הוריו של פט המגולמים על ידי שני שחקנים מצויינים. דה נירו, אחרי אוסף סרטים מגוחך ("המדריך לאהבה", "פגוש את ההורים" וכד'), ממלא לראשונה מזה זמן רב מדי, תפקיד משמעותי, מלא תוכן ומעניין, שבתוכו בולטות איכויות המשחק החדות והכריזמטיות שלו. הוא עושה זאת מבלי למלא את התפקיד הראשי, מבלי לגנוב פוקוס לתפקידים הראשיים ומבלי לתחזק תפקיד מוקצן. תפקיד פשוט ומורכב גם-יחד, מלא הומור ומלא איכות. וויבר שלצדו היא שחקנית מוכרת-פחות אך דמותה נותנת איזון חיוני ומצויין לטירוף המשפחתי והיא ממלאה את תפקידה בצורה נהדרת. יחד מסייע צמד ההורים לצופה להבין את מלוא התפקוד הבעייתי של פט וכן מציעים לדמותו קונטרה עלילתית משמעותית אך מאוזנת – זה לא דבר פשוט להשיג בתסריט ועוד פחות במשחק.
מבחינת כימיה, האלמנט הבולט ביותר בסרט הוא כאמור זו הניצתת בין ג'ניפר לורנס לבין ברדלי קופר, כימיה המצליחה להתעלות על כל פרט לא מאורגן או מסוגנן בעלילה. ברדלי בפני עצמו, חתיך ומוכשר, עושה עבודה טובה כפט האקסטנרי והאבוד. לורנס גם היא, שחקנית איכותית ועמוקה, תופסת את העין מהרגע שהיא מפציעה והעובדה שהיא מגלמת דמות מוחצנת וחזקה רק מאפשרת לה לאכול את המסך בקלות רבה יותר. ובכל זאת, השלם מצליח לעלות על סך חלקיו והאיכויות האינדיבידואליות של לורנס וקופר רק מתעצמות כאשר הם נפגשים.
"אופטימיות היא שם המשחק". בראדלי קופר, ג'ניפר לורנס.
יחד הם מצחיקים ומרגשים, ויחד נראה כמעט שהם מתענגים על החריגות של כל אחד מהם ושזו מאפשרת להם לפרוח וכן להיראות מאוזנים יותר. האנרגיה והכוח המופקים מהמפגש חורכים את המסך ושולחים אנרגיה מחשמלת ואמינה שמאפשרת לצופה לצלוח את פרטי המשנה ולהיזכר בסיפורי אהבה שלאחרונה נראו על המסך רק בסרטים כגון "הכי טוב שיש". אז נכון שביחס לסרט ההוא "אופטימיות היא שם המשחק" הוא לא בהכרח הסרט הכי מדוקדק, מוקפד או איכותי שקיים, אך זה סרט עם עלילה לא שגרתית המשוחק בצורה מענגת ומאפשר להעביר זמן קולנוע אמיתי. שווה בהחלט.
דירוג: 
אופטימיות היא שם המשחק (ארה"ב, 2012)
בימוי: דיויד או. ראסל | תסריט: דיויד או. ראסל, מתיו קוויק | משחק: בראדלי קופר, רוברט דה נירו, ג'ניפר לורנס, ג'קי וויבר
הפצה: פורום פילם, החל מה-27.12.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: