"רובוט ופרנק" – ביקורת

"רובוט ופרנק". פרנק לנג'לה.

"רובוט ופרנק". פרנק לנג'לה.

בסרט "רובוט ופרנק", פרנק, הנאבק בשלביה הראשונים של מחלת האלצהיימר, נאלץ להתמודד עם מטפל סיעודי חדשני אותו הוא מקבל מבנו. העלילה, המתרחשת 'בעתיד הקרוב', מציגה עולם בו רובוטים הם חלק מכוח העבודה הנפוץ וכך מתמקד הסיפור בקשר הנרקם בין קשיש זעוף לבין רובוט טיפולי מתוחכם. הסרט מתחיל כקומדיית פשע משעשעת ומעלה חיוך מדי פעם אך בסופו של דבר מתפספס ואינו יותר מסתמי ומלאה.

במרכז העלילה מופיע פרנק (פרנק לנגלה המצוין שראוי להוביל סרט שלם), פושע לשעבר החי לבדו ומתמודד עם מחלת אלצהיימר מתגברת. בנו (ג'יימס מרסדן, "הרווקה"), המתקשה לטפל בו לבדו, מכניס לחייו מטפל סיעודי מכני, שנראה כי בתקופת התרחשות הסרט הוא פיתרון מקובל ונפוץ. היחסים בין הרובוט לפרנק תחילה אינם פשוטים אך הכל משתנה כאשר פרנק מגלה כי הרובוט עשוי לסייע לו לחדש את ימי תהילתו כפורץ. השניים יוצאים להרפתקה משותפת שממלאה את חייו של פרנק עניין ומשנה את אופי היחסים ביניהם. במהלך העלילה אנו פוגשים גם בסוזן סרנדון בתפקיד קטן ולא מבוסס וליב טיילר, לאחר היעדרות ארוכה מהמסך, בתפקיד בינוני מינוס.

בקונספט הבסיסי של הסרט יש הבטחה לא רעה: חיבור בין שתי דמויות שהשוני ביניהן יוצר מפגש טעון ומצחיק. יצירות רבות קנו את תהילתן על ידי הצבת צמד עולמות מנוגדים בקדמת הבמה. סדרת "נשק קטלני" היא רק דוגמה אחת לסרטים שכך קנו את תהילתם ולרוב מדובר במתכון בטוח לדינאמיקה משעשעת ומהנה. העובדה ש"רובוט ופרנק" מציג דואו כזה הופכת מעניינת יותר מאחר והצמד המככב אינו שונה זה מזה בדרך קונבנציונאלית. פרנק הוא כאמור בן אנוש ואילו רובוט הוא… רובוט.

בהקשר זה מעניין לחשוב על הקלאסיקה "מי הפליל את רוג'ר רביט", שגם הפגישה בין שתי צורות חיים שונות. כזכור, בסרט ההוא שוטר אנושי וזעוף נאלץ לשתף פעולה עם ארנב שהגיע היישר מהסרטים המצויירים. ההשוואה בין שני הסרטים מעניינת מאחר ובעוד רוג'ר רביט הציע סרט שנותר נאמן לרעיון המקורי שלו ואכן היה הצלחה קופתית, עלילת רובוט ופרנק לא עושה כן, וזו נקודת הכשל המרכזית שפוגמת באיכות הסרט.

כש"מי הפליל את רוג'ר רביט" עלה למסכי הקולנוע, החיבור שהוצג בו בין שחקנים בשר ודם לבין דמויות מצוירות לא עורר באיש מהצופים ספק כי הנראה על המסך הוא פנטזיה מוחלטת. כתוצאה, הצופה לא התחבט בשאלות אישיות אלא התפנה ליהנות מהתוצר הצבעוני.

בשונה מכך, עד היום, סרטים הבוחנים את השפעת הטכנולוגיה על חיינו ומציגים מציאות בה רובוטים מהלכים בינינו, נתפסו כמפלרטטים עם מציאות אפשרית הממתינה להתרחש. כתוצאה מכך חווית הצפייה הייתה תמיד אישית במידת מה ומורכבת. הצופה נע בין תחושת איום לנוכח הפיתוחים שעומדים לשטוף את חייו לבין גיחוך לנוכח רובוטים שאמורים לייצג אינטליגנציה מתקדמת אך נראים כאוסף קופסאות פח מופרך. במובן זה, יתכן וההבדל בין רובוט ופרנק לקודמיו הוא שבשנת 2012, מפגש כמו זה המתואר בסרט כבר נראה אפשרי. בנוסף, הסרט מקפיד להגיש את נוכחות הטכנולוגיה בחיינו כשונה במעלה אחת או שתיים ממה שמוכר לנו כיום. כתוצאה, בדומה לחווית הצפייה בבלש אנושי המשתף פעולה עם ארנב מצויר- אפשרות אותה הצופה לא חווה כמאיימת – גם האפשרות המוצגת בסרט נתפסת כאקטואלית ומינורית והצופה מתפנה להינות מהיחסים הנרקמים בין הרובוט לבן האנוש במקום לחשוש מעצם הצעתם.

"רובוט ופרנק". ליב טיילר, פרנק לנג'לה.

"רובוט ופרנק". ליב טיילר, פרנק לנג'לה.

עד פה הכל טוב ויפה אך בעוד אחד הכוחות של "מי הפליל את רוג'ר רביט" הוא שהתסריט נותר נאמן לכל אורכו לעיסוק ביחסים הנובעים מההבדל בין אנושי למצויר, הסרט "רובוט ופרנק" ממהר לעזוב זירה זו לטובת שאלות, כביכול, מורכבות יותר. ככל שהסרט מתקדם נגדע העיסוק בשותפות המשעשעת בין פרנק לבין מטפלו המכני ומתחילה העמקה בפרשנות אנושית ורגשית של טיב יחסים אלה. מהתמקדות בקשיש נרגן המנסה לתקשר עם רובוט נוקשה, לפתע נפתח עיסוק בשאלות 'עמוקות' כגון באיזו מידה זיכרון מייצג את מה שאנושי בנו או מהי מהות רגש אנושי בכלל. שאלות אלה אינן רעות או מיותרות אך ברובוט ופרנק הופעתן נחווית מנותקת ולא מובססת. ככל שמתקדמת העלילה, הסרט, שמתחיל כקומדיית פשע משעשעת, מתחיל לצמצם מהקומי לטובת רגעים דרמטיים וכך כאשר הרגעים הקומיים שבים למסך הם נראים טיפשיים ולעומתם הרגעים הדרמטיים המתרבים נראים מאולצים ויוצרים סרט בינוני בלבד.

דירוג: ★★½☆☆

רובוט ופרנק (ארה"ב, 2012)
בימוי: ג'ק שרייר | תסריט: כריסטופר ד. פורד | משחק: פרנק לנג'לה, ג'יימס מרסדן, ליב טיילר, סוזן סרנדון
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-27.12.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?