"באולינג" – ביקורת / אזהרה

"באולינג". קתרין פרו.

"באולינג". קתרין פרו – לא מצליחה להציל את הסרט הזה.

יש סרטים שלא ראויים להתייחסות. "באולינג", הסרט הצרפתי שמוגדר כקומדיה, ראוי להתייחסות כי הוא כל כך גרוע שצריך להזהיר מפניו.

"באולינג" מבוסס על סיפור אמיתי, ושלוש הדמויות הראשיות בסרט נושאות את שמות השחקניות המגלמות אותן. את התפקיד הראשי נוטלת קתרין פרו ("כאוס", "אודט של כולם") שמגלמת כפי שהבנתם את קתרין – פריזאית הנשואה לגבר משעמם, עייף וחובב אמנות, שעוברת בלעדיו אל עיירה שבה היא מתחילה לעבוד כמנהלת משאבי אנוש בבית החולים המקומי.

קתרין מצטרפת לקבוצת הכדורת של עובדות בית החולים, כלומר לשלוש עובדות ממחלקת יולדות, שאותה היא אמורה לסגור במסגרת תפקידה – וזאת למרות שמעולם לא החזיקה כדור כדורת. עובדי בית החולים נאבקים נגד סגירת המחלקה, במקביל לתחרות כדורת שבו משתתפת הקבוצה מבית החולים. אנו גם נחשפים מעט לחיים האישיים של שלוש העובדות והמעבר גם אמור להוביל לשינוי באישיותה של קתרין. על הנייר הסרט אמור "לעבוד". אני משער שיוצרים בריטיים מנוסים היו יודעים להפיק את המיטב מהרעיון הזה על אף שברור מה יקרה. הם היו יכולים להוציא מהסיפור הזה על כל חלקיו סרט טוב, או אפילו בינוני. במקרה הזה, הסרט לא עובד. לא רק שאין שום דרמה או מתח, הסרט לא מרגש או מצחיק, ויש בו קטעים בעלי פוטנציאל להיות גם זה וגם זה. אין שום קשר בין קבוצת הכדורת לקטעים בבית החולים.

"באולינג".

"באולינג". הבמאית מארי-קסטי מיניו-סאקר, שדווקא נראית נחמדה ובעלת רצון טוב

"באולינג" אינו סתם רע, הוא רע מאוד. הבימוי גרוע – הדברים שהחליטה הבמאית להראות ולא להראות, חוסר היכולת לסחוף או לרגש בקטעים שהיה בהם את המרכיבים הנכונים. יש קטע שבו לפני התחלת משחק השחקניות מתקבצות ואחת מהן אומרת בשביל הקהל: אם ננצח נעלה לשלב בתחרות שמעולם לא היינו בו, רוצה לומר: זה חשוב ואמור להיות פה עניין, רק שאין. ובשביל מה שמו את קטע הפתיחה שחוזרים אליו אחר כך לקראת סוף הסרט? ככה. אין באמת סיבה.

חצי מהסרט הוא שרשרת קטעים שלא מתחברים זה לזה. לדוגמה: לפרמינה, האחות הוותיקה במחלקה, יש בעל נכה ואסור לה לשתות רדבול והשימוש במידע הזה בשני המקרים הוא מטופש, סתמי ומיותר. מתילד, הנשואה למורה לנהיגה ואם לשניים, לא רוצה להיכנס שוב להריון (מה זה משנה? סתם שתדעו). לעתים זה נראה כמו פרודיה על סרטי נשים/ספורט – רק שזה לא מצחיק.

"באולינג". קתרין פרו.

"באולינג". קתרין פרו. מאיפה הגיעו התלבושות האלה בסרט? לא מסבירים, ואולי עדיף.

90 הדקות היו קשות לצפייה, כשאת הנורא מכול שמרו לקטע האחרון לפני הכתוביות- קטע מגוחך, מרגיז, מעליב ומתנשא. קתרין פרו הצליחה להחזיק את "הטבחית של הנשיא", שהיה רחוק מלהיות סוחף או מרתק, כאן גם היא לא מספיקה. לכו שחקו כדורת או עשו משהו אחר במשך שעה וחצי במקום לבזבז את הזמן עם הסרט הצרפתי הזה.

באולינג (צרפת, 2012)
בימוי: מארי-קסטי מיניו-סאקר | תסריט: מארי-קסטי מיניו-סאקר, ז'אן מארי דופרה, ז'אן מארי דופרה | משחק: קתרין פרוט, מת'ילד סנייה, פרמין רישאר
הפצה: סרטי אורלנדו, החל מה-03.01.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

 

צפיתי הערב

לא מסכימה.
נכון, הסרט לא מושלם, מה בחיים כן? אבל אני מצאתי אותו גם נוגע ומרגש וגם מצחיק, ומזמן כבר לא נהניתי כל כך מסרט. ממש חמוד. אולי אני צריכה לעשות משהו טוב יותר עם זמני מאשר לקרוא את הביקורות שלך…

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?