"חלודה ועצם". מריון קוטיאר, מתיאס שונירטס.
"חלודה ועצם" הוא סרט נוסף שמצטרף לשורה ארוכה מדי של סרטים בשנים האחרונות שעשויים מצוין – צילום, עריכה, בימוי, משחק יוצאים מן הכלל – אך יש בהם פגמים, חסרים ו/או חסרונות שמונעים מהם להיות סרטים מצוינים. הסיפור לא "מחזיק" לכל אורך הסרט, משהו לא עובד, והבעיה, כרגיל, נעוצה בתסריט. שם הסרט, אגב, הוא ביטוי בצרפתית שפירושו דבר חסר ערך, שלא נשאר ממנו דבר מלבד… חלודה ועצם.
עלי (מתיאס שונארטס; במקור הפלמי שמו מבוטא "שכונארטס") עובר להתגורר עם סאם, בנו בן החמש, אצל אחותו שעובדת כקופאית. עלי לא בחור מבריק במיוחד. הוא עובר בין עבודות עד שהוא חוזר להתפרנס מהשתתפות בקרבות רחוב. בעבודתו כמאבטח במועדון הוא פוגש את סטפני (מריון קוטיאר, "עלייתו של האביר האפל", זכתה באוסקר על "אדית פיאף – החיים בוורוד") שעובדת כמאלפת לוויתנים ומנהלת מופע בפארק חיות ים.
כשקורה לה אסון שמשנה לה את החיים נפער חור ענק בסיפור: היא יוצרת קשר עם עלי. למה היא מתקשרת אליו (דווקא אליו)?!? ומה היא אומרת לו?! זוהי נקודה חשובה ומהותית וחיסרון גדול בתסריט. פערים בסרט שהצופה צריך להשלים לבד זה נהדר, חורים וקפיצות לא מוסברים הם מרגיזים ומתסכלים, במיוחד שאפשר היה לסדר זאת בקלות יחסית. השניים הופכים לידידים, והיא מוקסמת מעולם קרבות הרחוב ומתפלאת לגלות שהוא אב.
"חלודה ועצם". מריון קוטיאר.
ז'אק אודיאר הוא במאי מיומן שסרטו הקודם "נביא" היה מצוין. השחקנים ב"חלודה ועצם" מעולים (כולל ארמן ורדור הצעיר שמגלם את סאם), הצילום מרשים ומשרת היטב את הסיפור ומסייע לספר את העלילה. צילום של שן, למשל, הוא רגע בלתי נשכח ומוצלח לא כי הוא מצולם יפה או מזעזע אלא כי הוא מספר לנו משהו בצורה חכמה ומקורית.
בעוד יש לי השגות בנוגע למבנה הקלסי של סרטים אמריקאיים, "חלודה ועצם" נופל למלכודת של סרטים אירופאים טיפוסיים שמציגים קו עלילה מתמשך – כמו החיים? אבל סרט זה לא החיים, זה ערוך, זה מצולם, יש טייק שני ואת הדיאלוגים כותבים לַשחקנים שמגלמים דמויות – וכמו בחיים, יש חלקים שהסרט מדשדש, כמו מחפש כיוון, מחכה שיקרה משהו. חשוב לציין שיש גם חלקים שבהם הולכים מכות (בקרבות הרחוב) שעשויים להיות קשים לחלק מהצופים.
מאז 2009 מועמדים לפרס הסזאר לסרט הטוב ביותר שבעה סרטים במקום חמישה. בארץ הוקרנו בינתיים שישה מהם, ו"חלודה ועצם" היה זוכה בקול שלי על פני שאר המועמדים: "אהבה", "בתוך הבית", "שם פרטי", "מנועים קדושים" ו"שלום למלכה" (השביעי "קמי נשארת כיתה" נרכש להפצה בישראל). "חלודה ועצם" מועמד לשבעה פרסי סזאר, כולל לסרט הטוב ביותר, במאי, שחקנית ראשית, צילום ומוסיקה.
על המוסיקה המוצלחת מאוד מועמד המלחין העסוק ביותר היום בעולם הקולנוע, אלכסנדר דספלה, שב-2011 וב-2012 בלבד היה אחראי למוסיקה ב"ארגו" (עליה הוא מועמד לאוסקר), "כוננות עם שחר","שומרי האגדות", "ממלכת אוד הירח", "קרוב להפליא ורועש להחריד", "אלוהי הקטל", "משחקי שלטון", "הארי פוטר ואוצרות המוות חלק ב" ו"עץ החיים" (רשימה חלקית!).
"חלודה ועצם". מתיאס שונירטס עם ארמן ורדור.
הסרט מגולל את הסיפור של עלי. הוא נפתח ונסגר עם הדמות שלו. מתיאס שונארטס הבלגי מרשים בתפקיד שלו, הוא מלא נוכחות, וזה עוד יותר לא קל כשמגלמים דמות שעושה הרבה טעויות. הוא התגלה בשנה שעברה בסרט הבלגי Bullhead ולא במקרה נראה אותו בשנים הקרובות בסרטים באנגלית (בדומה לשינוי בקריירה של קוטיאר הצרפתייה).
אך אולי היה מוטב לולא היו מתמקדים בסרט בדמות של עלי ומחלקים את הזמן יותר בין עלי לסטפני (סטפני אומרת שהיא מוקפת אנשים, אבל אנחנו רואים רק מישהי אחת, היא משקרת, כנראה; איך היא מעבירה זמנה בחיים החדשים שלה?). אודיאר לא רצה, כנראה, שזה יהיה עוד סיפור על התמודדות של מישהו עם מוגבלות חדשה, אך יש לו את הכישרון לעקוף את הצפוי והרגיל. הוא מצליח לספר פה על הדמויות ולקדם את העלילה עם מעט דיאלוגים. קוטיאר נהדרת ומקסימה והקטע שלה על המרפסת על רקע השיר של קייטי פרי מסתמן כבר עתה כאחד הרגעים הטובים השנה בקולנוע. כמו כן, האפקטים ה"בלתי נראים" בסרט מעוררי הוד ומה שלא יהיה סרטו הבא של אודיאר- אני כבר מצפה לו.
דירוג: 
