"המוצא האחרון" – ביקורת #1

מאת
11 באפריל 2013 בשעה 11:16
"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

למה? למה? למה היו צריכים להרוס? "המוצא האחרון" הוא סרט בן שעתיים; השעה וחצי הראושנה נהדרת: מותחת, סוחפת, מעניינת, דרמטית ועשויה היטב- ואז מגיעה חצי שעה שהורסת הכול: ארוכה, משתרכת וצפויה (הקטע בבקתה פשוט לא נגמר!).

זהו מסוג הסרטים שרוברט רדפורד היה מככב בהם בתפקיד העיתונאי בשנות ה-70, בסגנון "שלושת ימי הקונדור" ו"כל אנשי הנשיא". הוא מבוגר מדי לתפקיד שלו ב"המוצא האחרון", על אף שהוא מתאים לו יותר מכל התפקידים שגילם בסרטים הלא-רבים שבהם שיחק ב-14 שנים האחרונות. למרות שלא בלתי אפשרי להיות בן 76 עם ילדה בת 11 (לאם בת 48), זה עדיין מעט צורם.

רדפורד גם ביים את הסרט, וניכר שהוא יודע את העבודה שלו. תודות למעמדו הוא גם הצליח למשוך שחקנים מהשורה הראשונה (מוכרים עד מפורסמים, שאולי לא עדיף לדעת מי יופיע) לכמעט כל אחד מהתפקידים בסרט, וכולם מצוינים ומרגישים שיש בדמויות האלה מעבר למה שרואים באותו קטע.

בן שפרד (שיאה לה'באף, סרטי "רובוטריקים") עובד בעיתון קטן באולבני, ניו יורק, ומוצא את עצמו נסחף לפרשייה שקרתה בשנות ה-70 וצפה ועולה שוב לכותרות. כחלק מפעולות מחאה של קבוצת סטודנטים שהתנגדו למלחמת ויאטנם מספר פעילים שדדו בנק. במהלך השוד נהרג שומר, ומאז שלושת הסטודנטים רעולי הפנים הפכו למבוקשים. הם ירדו למחתרת, והתחילו בחיים חדשים תחת זהויות בדויות. כעת הם הופכים להיות שוב במרכז העניינים ומבוקשים שמחפשים אחריהם.

רוב הסרט נע בשני מישורים: חקירתו של בן וחתירתו אחר חשיפת האמת וסיפורו של עורך הדין ג'ים גרנט (רוברט רדפורד).

"המוצא האחרון". שיה לה'בוף, בריט מרלינג.

"המוצא האחרון". שיאה לה'באף, בריט מרלינג.

חלקים מהקטעים אודות ג'ים גרנט נוטים להיות כמו העתקים חיוורים של "הנמלט" (1993), אך הסרט כל הזמן מתקדם, הקצב נכון והדיאלוגים מוצלחים. ואז נתקלים בקיר; הסרט מאבד מחיוניותו, נגרר ונמשך, ואם בזמן שמסבירים כל מה שהיה מובן לצופה בעל תבונה לא ייחלתם שיפתיעו/שייגמר כבר(!), אז יש קטע אחרון חסר תכלית ובלתי נגמר. פול ניומן, מנוחתו עדן, אמר שרבע השעה האחרונה של הסרט הכי חשובה כי איתה הקהל יוצא מהסרט. חברו פול רדפורד לא יישם זאת בסרטו הנוכחי.

דירוג: ★★★½☆