"קפטן פיליפס" – ביקורת

מאת אופיר איל
19 באוקטובר 2013 בשעה 16:35
"קפטן פיליפס". טום הנקס.

"קפטן פיליפס". טום הנקס.

ניסיונם של פיראטים סומליים להשתלט על ספינת מסע אמריקאית מסתבך והופך למסע חטיפה של קפטן הספינה, הלא הוא "קפטן פיליפס". טום הנקס מככב בסרט הפעולה כקפטן החטוף וכמו תמיד מותיר אחריו שובל של צדקנות והירואיות מהזן האמריקאי הסטריאוטיפי ביותר. מצד שני, לולא כיכובו של הנקס, כנראה שאיש לא היה טורח סביב הסרט הזה. אמנם יש בו רגעי פעולה קצביים וטובים אך כלל הצפייה מותירה תחושה של סרט שמוסיקת הרקע המותחת שלו מתאמצת לחפות על דלות עלילתית.

פול גרינגראס בעל הוותק בסרטי פעולה ("טיסה 93"), ביים את הסרט; ריצ'ארד פיליפס ובילי ריי אמונים על התסריט, שלמעשה מבוסס על הספר המתאר את סיפור החטיפה. מאחר ולריי יש ניסיון בכתיבת תסריט לסרטי פעולה המבוססים על ספרים, כגון "משחקי הרעב", אפשר להעלות השערה שאולי הבעיה נעוצה בהבדל הקיים בין עיבוד סיפור בדיוני לבין עיבוד סיפור ביוגרפי לכדי תסריט.

בעוד בסרטים כגון "משחקי הרעב" או "שר הטבעות" יש ניסיון להביא תוצר הנאמן לדקויות הספרותיות, סיפור ביוגרפי לא דורש בהכרח את אותו הטיפול. במקרה הנוכחי נראה שלא היה די בפרטים המקוריים על מנת למלא סרט שלם אך תסריטאי הסרט דבקו בעלילת המקור ונמנעו מלעבות אותה. התוצאה הנה דמויות עם עומק פוטנציאלי שלא ניתן להיקשר אליהן מאחר והפרטים המסופקים עליהן דלים ומועטים. העלילה מתמקדת בפעולות שהתרחשו והניעו את הסיפור ואילו עולמן הרגשי של הדמויות נזנח.

על מנת להמחיש את הפספוס ניתן להעלות שני סרטים דומים שעלילתם מבוססת על מקרה אמיתי אך הם נבדלים בהצלחתם לתרגם את ההתרחשות לסרט מעניין: דוגמא ראשונה היא "לא ניתנת לעצירה", סרט על רכבת לא מאויישת שיוצאת משליטה ושני גברים המסכנים את חייהם על מנת לעצור אותה ולמנוע אסון. אם "לא ניתנת לעצירה" לא נשמע מוכר זה בגלל שהסרט זכה להצלחה קטנה מאוד, בעיקר בגלל הקושי התסריטאי למלא את העלילה בהתרחשות שאינה נשענת רק על הפעולות הקונקרטיות שהתרחשו במקרה האמיתי כשהן מלוות במוסיקה מותחת וקצבית.

דוגמא שניה היא "127 שעות", סרטו המדובר של דני בויל העוקב אחר 127 השעות בהן מטייל נתקע בנקיק. על פניו, משימתו של בויל הייתה מסובכת הרבה יותר מאחר ובמהלך 127 השעות בהן נתקע המטייל לא היה איתו אף אדם ולא התרחש דבר מלבד מחשבותיו ופחדיו שהלכו והתגברו. בכל זאת, "127 שעות" זכה להצלחה גדולה למדי, אולי דווקא בגלל שההתרחשות האקטיבית המועטה הכריחה את תסריטאי הסרט להרחיב את עולמה הפנימי של הדמות הראשית.

חבל לציין ש"קפטן פיליפס" דומה הרבה יותר ל"לא ניתנת לעצירה" מאשר ל"127 שעות" לא רק בגלל שהתוצר הסופי לא מענין במיוחד. בניגוד ל"לא ניתנת לעצירה", בסיפורו של "קפטן פיליפס" טמון פוטנציאל לדיון ערכי וחברתי חשוב שלא בא לידי ביטוי בסרט. הפיראטים הסומלים המנסים להשתלט על הספינה הם למעשה דייגים עניים הנגררים לקריירת פשע בלית ברירה. אמנם הסרט מספק רק הבלחות לעומק דמותם אך אלה מספיקות על מנת להבין שלמעשה בהם טמון העניין האמיתי של הסרט.

"קפטן פיליפס". טום הנקס.

"קפטן פיליפס". טום הנקס.

הקפטן, שמלבד פעולותיו למען הצלת צוות הספינה שלו הוא למעשה לא עושה דבר מעניין במיוחד, הוא דמות חשובה אך לא מרתקת מספיק. ראשית, כמו שאר הדמויות, גם הוא סובל מדמות שטחית למדי שאין ספק כי עיבוי עולמה הפרטי היה מסייע לתחושת העניין של הצופה. עדות לכך ניתן למצוא בסצינת הסיום של הסרט, בה אנו נחשפים לרגע רגיש ופגיע של הקפטן, סצנה שהופכת לאחת הטובות והמעניינות בעלילה. שנית, עיבוי מערכת היחסים בינו לבין חוטפיו הייתה מאפשרת דיון משמעותי אודות היחסים הכלכליים והתרבותיים המפרידים בין שני העולמות הנפגשים על הספינה. מיקוד זה היה הופך הסרט למשמעותי במקום להיוותר יצירת פעולה שבלי הכוכב הראשי שלה וודאי הייתה מתאדה במהירות אל ארכיון הקולנוע.

דירוג: ★★½☆☆

קפטן פיליפס (ארה"ב, 2013)
בימוי: פול גרינגראס | תסריט: בילי ריי, ריצ'ארד פיליפס, סטיבן טאטי | משחק: טום הנקס, קתרין קינר, מקס מרטיני, ג'ון מגרו | מוסיקה מקורית: הנרי ג'קמן | צילום: בארי אקרויד
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-17.10.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: