ביקורת: אצבע אלוהים

מאת נטלי וגיא דולינגר
28 בינואר 2009 בשעה 11:00

ישנם סרטים שמצליחים לרגש ולכבוש את הקהל בשל פשטותם, בעזרת סיפור רגיל ויומיומי, אליו כל ישראלי מתחבר, מעין חומוס-מסחבה קולנועי שכזה. "אצבע אלוהים" כל-כך מנסה לשמור על קו פשוט, עד שהוא מייצר 92 דקות משמימות וחסרות פואנטה. 92 דקות שרחוקות מלהיות התקווה הישראלית של 2009 לאוסקר האמריקאי (מזל ששלחנו את "ואלס עם באשיר"), ומעבר לכך, הוא אפילו די מבייש ולחלוטין טיפשי ומיותר.

את הסרט כתב וביים יגאל בורשטיין, אשר זכה בפרסים שונים במהלך הקריירה הארוכה שלו (נודה שאת סרטיו הקודמים טרם ראינו). לאחר הצפייה בסרט (וגם במהלכה) עולה התחושה כי מדובר בסרט חובבנים סוג ד', כזה שעושה סטודנט לקולנוע בשנה ב'. הן העלילה והן הבימוי אינם עומדים בסטנדרטים אליהם הורגלנו בשנים האחרונות לאור סרטים ישראלים מעולים, כגון "כנפיים שבורות", "ללכת על המים", "האסונות של נינה", ו"הכוכבים של שלומי".

בנוסף, ישנה ההרגשה כאילו "אצבע אלוהים" נוצר עוד בשנות השבעים ופשוט נותר בארון וחיכה עד אשר יוציאו לאויר – וחבל שכך. למרות שבורשטיין כבר זכה במהלך הקריירה שלו במספר פרסים בינלאומיים בעבור סרטיו, אנו משוכנעים שאצבע האלוהים לעולם לא יגיע אף למפתנם של פסטיבלים רציניים בארץ או בחו"ל. גם לאחר השיגעון והבאז שמייצר "ואלס עם באשיר", אין סיכוי שאף חבר שופטים יסתכל ברצינות לעבר ההפקה המיותרת הזאת.

אצבע אלוהים

עלילת הסרט עוקבת אחר מהלך מס' ימים בחייו של סוחר גרוטאות (אלטע-זאכן) מנומנם, בשם שבתאי (אלון אבוטבול), ואחר שותפו ובן-דודו האיטי (בראש), ושמו הרצל (משה איבגי). שגרת חייו של שבתאי מסתכמת בנסיעה על הכלאה מוזרה בין אופנוע למכונית (קשה אפילו לתאר), ונימנום והזיות בזמן שבן-דודו הרצל מעמיס את הגרוטאות על ההכלאה, ומכין קפה. כבר עם תחילת הסרט מתגלה כי הרצל מאוהב בחשאי בבתו של שבתאי, בתיה, הצעירה ממנו בלפחות 30 שנה (בסרט). עד כאן, הכל טוב ויפה (האמת די משעמם).

הכל מתחיל להסתבך כאשר מושא תשוקותיו והזיותיו של שבתאי (הנשוי + ילדה), מתגלה כאישה אמיתית, לילי דקל (דורית בר-אור), אשת עסקים מצליחה (מעין פנינה רוזנבלום בדיונית, שביתה האמיתי הפך לביתה בסרט של בר-אור). בנוסף לכך שבתאי מסרב לקבל את אהבתו של הרצל לבתו. ואם זה לא די (בבקשה די!), אז לסיפור מצטרף גם, בן זוגה הקנאי של לילי דקל, נתי צביק (ניר לוי), חזאי מצליח ומסוקס.

בעינינו, כל השחקנים הוכיחו יכולת משחק בינונית ומטה במקרה הטוב, והנושא כלל לא שווה הרחבה. אולם, משה איבגי מצליח איכשהו להציל את כבודו במשחק חביב פלוס – לא יותר – ומהווה את נקודת האור היחידה בסרט המשמים הזה. בתפקיד "ההפתעה" מופיעה זהבית פסי (מישהו אמר מה קשור?) מ"כוכב נולד 4". ולא, אין לנו שום דבר טוב להגיד על המשחק שלה.

אצבע אלוהים

רק נוסיף כי משחקו 'המעולה כרגיל' של ניר לוי קצת עשה לנו פלאשבקים למה שנחשב עד היום כהפקה הישראלית המיותרת ביותר אי פעם, בבימויו של מנחם גולן, "ימים של אהבה".

לא ש"אצבע אלוהים" גרוע יותר מימים של אהבה, פשוט קצת הזכיר לנו ברמה…

כאמור, מדובר בהפקה זולה וחובבנית, והדבר ניכר ב"פעלולים" (התנגשויות רכב, מכות וכיוב'). אולם, המוסיקה של ישראל ברייט, מצליחה להיות חביבה וליצור אוירה קלילה במהלך הסרט, ואף זיכתה אותו בפרס אופיר האחרון.

לסיכום, הסרט אינו מומלץ לצפייה כלל וכלל, ובודאי שלא בקולנוע, פשוט חבל על הכסף. הזמן היחידי בו נוכל לדמיין מישהו נהנה מ"אצבע אלוהים" הוא כאשר הצופה נמצא במצב כפית, שעמום טוטאלי, או סתם ריחוף טראנס דנטאלי.

דירוג: ★☆☆☆☆

אצבע אלוהים
ישראל, 2008
92 דקות
הפצה:
בימוי:
יגאל בורשטיין
תסריט:
יגאל בורשטיין
שחקנים:
אלון אבוטבול
משה איבגי
דורית בר-אור
זהבית פסי
ליאת גורן

רותם בן ארי

כאחד שראה את הסרט –
הביקורת על זהבית פסי כ"כ לא נכונה.
בואו לא נשכח שזהו סרטה הראשון.
הופתעתי ממנה לטובה לאחר שבאתי נטול כל ציפייה לגבי יכולת המשחק שלה.
האמנתי לה ולדמות שהיא שיחקה.
למרות שאני מכיר אותה מהטלוויזיה כתום בוי עם הכובע – הצלחתי למשך שעה וחצי להאמין שהיא באמת בתיה, אותה ילדה המחוזרת ע"י הרצל.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?