ביקורת: נער החידות ממומביי

משעשע לחשוב כי "נער החידות ממומביי" מבוסס על ספרו של ויקאס סווארופ באותו השם. שורש העלילה של הסרט מול הספר די דומה, ומשם תהומות של מרחק. בעוד "נער החידות" הספרותי הוא מעין "צופן דה וינצ'י" על הודו, ומעניק הצצה מטרידה על החיים המסכנים באשפתות הערים הגדולות בהודו (ומומביי עצמה גם השניה בגודלה בעולם, אחרי שנגחאי); הסרט הוא מעין הומאז' דרמת-מתח-קומית חביב מהוליווד לבוליווד, עליו חתום הבמאי דני בויל.

ספרו של ויקאס סווארופ משקף את החיים בהודו דרך התנסות החיים של המלצר ראם מוחמד תומס בן השמונה עשרה. הוא לא רק משקף מציאות עגומה באחת המדינות הכי חביבות על מטיילי ישראל, אלא מחכים מאד בדברה. תומס הצעיר התגלגל לתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" (ואנו מתוודעים אליו כבר אחרי שזכה), וכל מדרגת זכיה בדרך למיליונים שלו היא סיפור בפני עצמו. כל סיפור מגלה פרטים בתרכובת ההודית, מהדתות שבה ועד הסכנות האורבות דווקא מהממשלה והמשטרה.

התסריט של סיימון ביופוי לא מתאמץ להישאר נאמן למקור. מלבד תוכנית המיליונר (שבה הפעם איננו יודעים האם זכה הנער במיליונים שלו), כל זכר לספר נמחק כליל. הכירו את ג'מאל מליק (דב פאטל), מגיש תה תמים, שרצונו היחיד על פני האדמה הזו הוא למצוא את אהבת חייו עוד מילדות, לאטיקה (פריידה פינטו). לאורך ההיסטוריה הקצרה של חייו בני שמונה עשרה השנים, ניסה ג'מאל להתאחד עם לאטיקה, אך נתקל שוב ושוב בחסמים בדרך. את רובם הניח אחיו וחברו בנפש, סאלים (מדהור מיטאל).

סאלים הוא הדומיננטי מבין צמד האחים, ותמיד זה שחילץ אותם מצרות, אך כאמור גם גרם לצרות חדשות עבור אחיו הקטן. ג'מאל התמים מצידו, מוכן להתפלש בצואה למען חתימה מאליל הקולנוע שלו, ולרדוף אחרי לאטיקה לביתו של גנגסטר הודי ידוע לשמצה. המטרה מקדשת את האמצעים. בניסיון נואש למצוא את בחירת ליבו, מחליט ג'מאל להשתתף בשעשועון הטלויזיה בלי לחשוב בכלל שהוא מסוגל להגיע לפרס הנכסף. העיקר שלאטיקה תחזה בו ותבוא בעקבותיו.

בעיני מי שקרא את הספר, ההבדלים ניכרים לעין וחורבן האלמנטים הבולטים והטובים של הספר שקוף ומכעיס. העובדה הזו בהחלט עשויה לגרום לצופים להתאכזב עמוקות מהסרט, ולכן עדיף להסתכל עליו בעינים אובייקטיביות עד כמה שניתן. אם לאמץ את הרעיון, הרי שמדובר בסרט נעים וחביב המתנהל בקצביות על רחובותיה המלוכלכים של הודו, עם הרי הזבל ושאר תחלואותיה שהצליחה ללכוד המצלמה.

דני בויל מקפיד שלא לדכא את האוירה בסרט, והרגעים הדרמתים נסתיימים להם בזריזות וממשיכים הלאה לסיפור הבא. כך קורה שהצגתה של "הודו האמיתית" מוגבלת כמעט לחלוטין לתפאורה ועיצוב הסטים. על כן מעודדת הידיעה כי יוצרי הסרט התעקשו לצלם אותו בלוקיישנים וברחובות האמיתיים של הודו.

בגזרת השחקנים נראה שהליהוק שעשתה בתו של בויל לתפקיד ג'מאל היתה מושלמת. הצעירה אוהדת הסדרה "סקינס" בה השתתף פאטל, הציעה אותו לתפקיד ובויל גילה את ג'מאל שלו. נראה שכניסתו של פאטל לתפקיד היתה טבעית ונינוחה מאין כמוה, וספק אם הוא בכלל משחק כאשר הוא מקריא את השורות שלו.

גם שאר השחקנים המובילים ב"נער החידות ממומביי" הם בחירה מצוינת. אני נאלץ להודות שלא הכרתי את הופעותיהם הקודמות, אך בהחלט מניעים את העלילה בצורה נפלאה. אפילו הילדים הקטנים, המגלמים את ג'מאל וסאלים בגילאיהם הצעירים, מעולים ועולים בכמה מונים על כמה מהשחקנים הישראלים בני גילאים בוגרים יותר בקולנוע והטלויזיה הישראלים.

אמנם מדובר בסרט שכדאי לראות ובהחלט מנעים את הזמן, אין בו יותר מדי בכדי להחזיק את התארים שמחלקים לו בתכיפות רבה מדי בעולם. הוא אכן טוב, ואכן המשחק טוב והבימוי טוב (וזאת אני כותב ביתר שאת, שכן אל "טריינספוטינג" לא התחברתי מדי). עם זאת, הפסקול של הסרט הוא הטוב ביותר שיצא בשנים האחרונות (הוצאת הד ארצי) ושווה לצאת ולרכוש מיד.

דירוג:

נער החידות ממומביי
ארה"ב, הודו, 2008
120 דקות.
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-22.01.2009 בקולנוע.
בימוי:
דני בויל
תסריט:
סיימון ביופוי
שחקנים:
דב פאטל
פריידה פינטו
מדהור מיטאל