סיכום שנת 2013 בקולנוע.
אז מה היה לנו השנה בקולנוע?
הרבה סרטי המשך ("מהיר ועצבני 6", "מת לחיות 5", "האנגובר 3: חוזרים לווגאס", "איירון מן 3", "סטארטרק 2: האויב בתוכנו", "לפני חצות", "תור 2: העולם האפל", "מגודלים 2", "ההוביט: מפלתו של סמאוג", הדרדסים 2, גשם של פלאפל 2, בית ספר למפלצות, משחקי הרעב: התלקחות, גנו בעל המיניונים, RED 2, קיק-אס 2, וולברין, ג'יי.איי. ג'ו 2: סוגרים חשבון), סרטי אנימציה פחות טובים מבשנים עברו, שני סרטים על נשיא ארצות הברית תחת מתקפה, קומדיות שהן בעיקר -איך-נאמר-לא מתוחכמות (שתי מצליחות מאוד עם מליסה מקארת'י) וסרטי מדע בדיוני שרובם לא הצליחו קופתית.
השנה במאים מוכרים שעשו סרטים טובים בעבר כשלו בגדול, כולל דני בויל עם "טראנס", פדרו אלמודובר עם "לעוף מהתרגשות", סטיבן סודרברג עם "תופעות לוואי" ורידלי סקוט עם "היועץ". שני סרטים האחרונים עשויים בצורה מעולה, עם שחקנים טובים מפורסמים ובשום אופן אני לא ממליץ למישהו לראות אותם. "תופעות לוואי" הוא כמו סרט טלוויזיה משנות ה-90 ו"היועץ" חסר עלילה באופן פושע.
"תופעה" נפוצה נוספת השנה: סרטים שמתחילים טוב ומאבדים כיוון או לא יודעים מה לעשות עם הקרקע שהכינו בחצי הראשון. השעה הראשונה של "ההצעה הטובה ביותר" של ג'וזפה טורנטורה, למשל, מעולה- הפתיח מוצלח, המוסיקה טובה, יש המון הבטחה וסקרנות בחלק הראשון. ההמשך מאכזב, והסוף מעצבן ומקלקל את כל מה שהיה. דבר דומה קורה ב"כנס העתידנים" שאפילו לא מנסה להשתמש בקרקע שהוא מכין בחלק הראשון. בהתחלת הסרט רובין רייט מוכרת את הזכויות על שמה ודמותה כדי שיעשו בהם כרצונם, ובהמשך הסרט לגמרי מתעלמים משלל האפשרויות של הרעיון הנפלא הזה. "כחול הוא הצבע החם ביותר" בן השלוש שעות, כשהשעה וחצי הראשונה נהדרת, ומרגע שיש קפיצת זמן- איבדתי עניין במה שקורה ואת השעה וחצי הנותרת אפשר היה לקצץ לחצי שעה. ובאותה הזדמנות, אולי מספיק עם דמויות שהולכות או נוסעות בסוף סרט (שאגב, גם "שש פעמים" ו"הנוער" הישראלים חולים בזה).
השנה היו 10 סרטים שאהבתי (במקרה יצא מספר עגול, לא התכוונתי):
כוח משיכה – סיפור פשוט של הישרדות בחלל שמועבר בצורה מהממת. הסרט הטוב של השנה הוא עוצר נשימה, וכולל את אחד המשפטים המצחיקים של השנה ("אני שונאת את החלל").
המשחק של אנדר – סרט מדע בדיוני. אני משער שאיפשהו בעולם יש מישהו שקרא את הספר ואהב את הסרט. אני לא קראתי את הספר, ואהבתי מאוד את הסרט. אני משער שחוסר ההצלחה שלו עם הקהל נובעת משתי סיבות: קדימון רע מאוד והעובדה שהדמויות הראשיות הן ילדים. לו היה מדובר בתסריט מקורי היה בוודאי מדובר בצעירות וצעירים יפים וחתיכים, אבל לא היו מסוגלים לעשות את השינוי הזה בגלל ההערכה הרבה שלה זוכה הספר.
שבורה (שלא הופץ באופן מסחרי וראיתי בהקרנה בסינמטק) – סרט בריטי עצוב, מקסים, אמין ואותנטי. מציג את תפיסת רוחה והלך מחשבתה של ילדה בת 11 מבלי להתנשא, ו-45-40 הדקות הראשונות מרגשות ומצחיקות במיוחד.
חלודה ועצם – מתיאס שונירטס כובש בדמות מקורית ומיוחדת ומריון קוטיאר מרגשת בדרמה צרפתית עשויה לעילא עם אפקטים מדהימים, שכולל את אחד הקטעים הטובים השנה: היא מתרגלת את התנועות של התרגיל שנהגה לעשות עם הכרישים על רקע השיר Fireworks של קייטי פרי.
המוצא האחרון (The Company You Keep) – סרט הדרמה האפקטיבי של רוברט רדפורד (והרבה שחקנים מוכרים) בעשירייה הזאת למרות חצי השעה האחרונה.
לא – סרט צ'ילאני מצוין בכיכובו של גאל גרסיה ברנל.
אוגוסט: מחוז אוסייג' – שחקנים מצוינים (בראשם מריל סטריפ וג'וליה רוברטס) ותסריט טוב (שמבוסס על מחזה זוכה פרס פוליצר) יוצרים שעתיים שלא רציתי שייגמרו. גם אם התפרים בין הקטעים לפעמים גסים, מדובר בסרט דרמה מוצלח מאוד.
לפני חצות – עצם קיומו הופך את סרט ההמשך הזה ליוצא דופן. הוא כולל טייקים ארוכים מהממים ואת אחד מהמשפטים הטובים ביותר השנה, כשסלין (ג'ולי דלפי) אומרת: "הדבר הכי טוב בלעבור את גיל 35 זה שיש לך פחות סיכוי להיאנס."
מלחמת העולם Z – סרט פעולה-מותח עם זומבים בכיכובו של ברד פיט, מהנה ומבדר.
מולייר על אופניים – על אף שהסרט הצרפתי התאטרלי הזה ממשיך מעבר לנקודת סיום מושלמת, ברגעים הטובים הוא פשוט מצוין.
סרטים מורכבים מחלקים שונים ומרובים, מקטעים, מרגעים, ממשפטים, ממשחק, מתלבושות, ממוסיקה והיו גם דברים בלתי נשכחים מסרטים פחות טובים השנה:
- לעוף מהתרגשות החדר ה"מקושקש" של האמנית. רוב הסרט מתרחש על גבי מטוס, ודווקא הקטעים מחוץ לו מזכירים את אלמודובר המוכשר והטוב.
- מקום בתוך היער הצילום מתוך ניידות המשטרה במרדף אחר שודד הבנקים על האופנוע (ראיין גוסלינג).
- צל הימים מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול", "גרין הורנט") התפרסם כבמאי קליפים (בין השאר מספר קליפים מעולים של ביורק), והדבר ניכר בסרט שיש בו שלל המצאות ורעיונות מבריקים, משגעים וקסומים. לא אמנה אותם פה כי במקרה הזה בוודאי שאין טוב ממראה עיניים וחבל להרוס את הצפייה למי שטרם צפה בסרט.
- גאטסבי הגדול השחזור התקופתי, התלבושות, הצילום – כל אלה ראוותניים ומרהיבים כצפוי מסרט של באז לורמן. החדר עמוס הפרחים שבו ג'יי גאטסבי (ליאונרדו די קפריו) מחכה לדייזי (קרי מוליגן) מרשים בדיוק כפי שהתכוונו שיהיה. פס-קול הסרט מושקע לא פחות, עם גרסאות כיסוי ושירים חדשים כולל Young and Beautiful עם קולה המהפנט של לאנה דל ריי.
- הכול אבוד הסרט נפתח בקריינות של הדמות הראשית (והיחידה בסרט), בגילומו של רוברט רדפורד. ואלו הן מילותיו המרגשות:
I'm sorry. I know that means little at this point, but I am. I tried. I think you would all agree that I tried. To be true, to be strong, to be kind, to love, to be right. But I wasn't. All is lost. - הסיפור של מאד הנער טיי שרידן מצוין בתפקיד הראשי בסרט.
- העולם על פי דנקן, שבעה פסיכופתים סם רוקוול מוכר מזמן אך מעולם לא היה כוכב. בתפקיד ראשי או בתפקיד משנה הוא תמיד נהדר. השנה היה מצוין בשני סרטים. ב"העולם על פי דנקן" הוא מגלם דמות חופשית ופרועה, והוא עושה זאת בדרך מקורית ונוגעת ללב; ב"שבעה פסיכופתים"הוא נתן הופעה מדהימה, בעיקר בקטע בבית הקברות.
- אחים בדם כריסטיאן בייל בתפקיד הראשי ממש מצוין בסרט הממש-לא-טוב הזה.
- דיברנו מספיק דרמה רומנטית נחמדה. ניקול הולופנסר, שכתבה וביימה את הסרט, יודעת להמציא דמויות טובות ומצליחה לתאר רגעים אנושיים ברגישות, ואני מקווה שמתישהו בעתיד הקרוב תמצא גם עלילה מוצלחת שתחזיק סרט קולנוע שלם (היא מביימת גם לטלוויזיה ואולי כדאי שתיצור סדרה לרשת כבלים כלשהי). משחקם של שני השחקנים הראשיים מסייע רבות: ג'וליה לואי-דרייפוס וג'יימס גנדולפיני.
- עלובי החיים גם אני מתפלא שהסרט הזה ברשימת סיכום השנה שלי. הסיבה: השירים (מהמחזמר, כמובן) פשוט לא יצאו לי מהראש אחרי הצפייה (כאלו שלא הכרתי, לא רק זה שלמרבה השמחה אן האת'ווי שרה ומתה בו).
- הכול יחסים (This is 40) סרט דרמה-קומית משעשע מאוד-מאוד.
- תרז התחלה אדירה בדרמה התקופתית הצרפתית (אני לא זוכר אם מדובר בחצי סרט טוב או רק חצי שעה); כמה מרגיז שהסרט מתקלקל בהמשך.
- הקריאה (The Call) מותחן טוב בכיכובה של האלי בארי. וכן, הסוף מטופש ולא-מתאים להחריד, אך הסרט מהנה.
- אסירים מותחן מסוג אחר לגמרי, שאמנם חוטא בהאכלת יתר של הצופים לפעמים, אך מחזיק את הצופה מרותק במשך שעתיים וחצי (קצת מרגיש כמו שלושה פרקים של סדרה). וממש מרשים איך לג'ייק ג'ילנהול יש "טיקים" שנראים כל כך טבעיים.
- איש הפלדה יש מספר קטעים מרתקים ומרגשים בסרט המאוד-לא אחיד הזה. והנרי קאוויל לא רק נראה טוב ומתאים, הוא גם מוצלח בתפקיד סופרמן.
- סביונים קטעים קומיים מנצחים בסרט הצרפתי על חברות בין שני נערות צעירות.
- בית לחם הקטע בסרט (שהרגיש לי יותר כמו פרק בסדרת דרמה) שבו כוח צה"ל פורץ לחסל חשוד עשוי מצוין.
- מנועים קדושים מדהים שהסרט הצרפתי הזה הוקרן באופן מסחרי בארץ. מדובר בלא-סרט אלא באוסף של "מערכוני" דרמה עם דמות מקשרת ביניהם. יש קטעים מעולים לצד איומים-מטורפים, לצד רעיונות יפים. הקטע האחרון עם המכוניות המדברות אדיר (ולא קשור לשום דבר שקורה לפני כן), יש קטע טוב על ערש דווי, ובאמצע הסרט יש קטע מוסיקלי סוחף. הנה הוא:
- רוק בקסבה חצי השעה הראשונה טובה במיוחד.
- מסע בין כוכבים: האויב בתוכנו הפתיח המיוחד כל כך מתרחש עם יצורים מכוכב אחר בכוכב שלהם, והרגשתי שאני רואה משהו שלא ראיתי לפני כן, ואז עלילת הסרט חוזרת לכדור הארץ ומקוריות וחדשנות נעלמו מהסרט.
- וולברין המרדף-קרב על גבי הרכבת המהירה מהמם והיוצרים ידעו זאת, חבל שכל מה שקורה לפני ואחרי הקטע בן הכמה דקות הזה הוא גרוע כל כך (איום ונורא ומשעמם ומעצבן).
- צעירה ויפה כמה שיודעים שמארין וקאט יפה בתפקיד הראשי, בכל פעם שרואים אותה אי אפשר שלא להתפעל ממנה, בסרטו היפהפה אסתטית של פרנסואה אוזון.
"צעירה ויפה".
- Rush השחזור התקופתי (שנות ה-70, גם אם לא כל השחקנים נראים כמו אנשים מהתקופה) וקטעי המירוצים מפעימים.
- מי מפחד מהזאב הרע ממש מצחיק ומשחק מצוין של כל צוות השחקנים, במיוחד צחי גראד ורבקה מיכאלי (שרק שומעים את קולה).
- ונוס בפרווה סרטו הצרפתי של רומן פולנסקי מרתק בשעה הראשונה שלו, ואז יש חצי שעה נוספת. בסרט יש רק שני שחקנים מצוינים: מתיה אלמריק ועמנואל סנייה (אשתו של פולנסקי). הרגע הראשון שבו היא קוראת את הטקסט של המחזה שאליו היא באה להיבחן הוא מפעים, ובהמשך מקסים שהם כביכול מכינים קפה ומחזיקים כוסות דמיוניות באוויר ושומעים את צלילי הפעולות שלהם (פשוט ונפלא).
- פרנסס הא המשפט של פרנסס (גרטה גרוויג): I'm not a real person yet.
[…] דורון מאתר "אידיבי" החליט שלא לדרג ופשוט בחר עשרה סרטים (ועוד קצת) שעשו לו את השנה. הסיכום שלו מביא את הגיוון לשיא, מה שמזכיר לי – בלוגר […]