"בתוך לואין דיוויס" – ביקורת

"בתוך לואין דיויס". ג'סטין טימברלייק, אוסקר אייזק.

"בתוך לואין דיויס". ג'סטין טימברלייק, אוסקר אייזק.

חורף ניו-יורקי, 1961, שבוע אחד בחייו של זמר פולק הנאבק להצליח. זו עלילתו של "בתוך לואין דיוויס", סרטם החדש של האחים כהן המוכשרים. בדומה לסרטים אחרים של הצמד, גם הפעם מתמקדת העלילה במאבק היצירתי והקיומי של דמות הלוזר, כאשר היא מתובלת בהומור שחור ומפוקח. מבחינת עשייה קולנועית, "בתוך לואין דיוויס" מרשים וכמעט מושלם אך מבחינה עלילתית, כאשר השרירותיות וחוסר היציבות המאפיינים את חיי הגיבור הופכים למאפייניה של העלילה עצמה, הצפייה הופכת לברורה פחות. סרט שחתימתם של האחים כהן ניכרת בו, לטוב ולמרשים, למוזר ולמורכב.

זהו סרטם ה- 16 של האחים כהן ("ארץ קשוחה", "לקרוא ולשרוף" ו"אומץ אמיתי" הם רק קומץ מהקריירה הענפה של השניים), שכבר הוכתר על ידי החברה הלאומית של מבקרי הקולנוע האמריקאים כסרט הטוב ביותר לשנת 2013 וכן גרף את פרס ה"גרנד פרי" בפסטיבל קאן האחרון. הניסיון לאפיין את סרטיהם אינו פשוט מאחר ועבור צמד היוצרים, יותר מאשר הצורך להעניק לצופה חוויה שתהיה מוגדרת על ידו כמוצלחת, ניכר כי הם נאמנים לפיתוח האינטואיטיבי של היצירה עצמה. מבחינה זו, פעמים רבות סרטיהם מונעים על ידי זרם תודעתן ועולמן הפנימי של הדמויות ו"בתוך לואין דיוויס" עשוי כך גם הוא.

בשונה מ"פארגו" שהיה מאוגד תחת סיפור חקירת רצח אחד ברור, או "ביג לבובסקי" שאמנם התאפיין בדמויות מוטרפות אך עדיין סיפק עלילה המונעת על ידי התרחשות ברורה, לואין דיוויס דומה יותר ל"יהודי טוב". שני הסרטים מציעים עלילה העסוקה בעצמה ואין בה נרטיב המתפתח או נע באופן סיפורי מקובל. האחים כהן מפנים את הבמה לנקודתי והארעי בחייו של לואין דיוויס וכך נוצר סרט שפרטיו לא חוברים לפיסה משמעותית רחבה. מבחינה זו, חווית הצפיה בלואין דיוויס אינה פשוטה או מתגמלת בהכרח אך לצד זאת, כאן טמון גם יופיו של הסרט- אותה ארעיות או סתמיות התחומה בשבוע מחייו של גיבור שהוא הכל מלבד ייחודי או מנצח.

"בתוך לואין דיויס". אוסקר אייזק.

"בתוך לואין דיויס". אוסקר אייזק.

לואין (אוסקר אייזיק, "דרייב", כאנדר דוג המושלם, הן בחיים האמיתיים כשחקן שעד כה לא משך תשומת לב משמעותית והן בדמותו בסרט כלואין), הוא זמר פולק קודר ומתנשא, הנאבק להצליח. העלילה עוקבת אחר שבוע בחייו בגריניץ' ווילג', מוקד סצינת הפולק לאותה התקופה, כאשר הוא מתאבל על מות שותפו ליצירה, כמהה להצלחה בקריירת הסולו שלו ונע בין ספות חברים שונות לבין אשת חבר הטוענת שהיא בהיריון ממנו (קארי מוליגן, "דרייב", "בושה", הפעם בשיער חום ארוך).

אחד הדברים הנפלאים בסרט הוא האופן חסר המאמץ בו מגישים האחים כהן את תקופתו ההיסטורית. בדומה לאופן בניית העלילה, גם הארט בסרט מדגיש את יחסם של האחים כהן לעשייה קולנועית- אין בו העמדת פנים, הוא אינו כלי להעברת מסרים או רעיונות והוא בוודאי אינו במה להרשמת הקהל. הוא לא יותר מנתון או עטיפה אובייקטיבית לסיפור העלילה. הוא מוגש בצורה מדוייקת שמחד, כמעט נלקחת כמובנה מאליה ומאידך מעניקה לסרט אמינות מרגיעה ומרשימה. כאשר מוסיפים לכך את הצילומים של ברונו דל בונל הצרפתי (שצילם גם את "אמלי" למשל), נוסף להכל ריאליזם מדויק ורך המשרת את הסרט נאמנה.

ככל שמתקדמת העלילה הולך ונרקם מפגש מענין בין רכות לבין קשיחות אותה מבטאים האחים כהן בניגוד בין זמר הפולק, המלודי והנאיבי, לבין אלה העוסקים בו. דוגמא אחת היא הקשר בין לואין השלומפר וגס הרוח לבין ג'ין, הנערה הטוענת שהיא בהריון מלואין. קארי מוליגן, כשחקנית בדומה לדמותה בסרט – ג'ין – הן נשים שעל-פניו הן פוסטר לאישה תמה ונגה. עם זאת, בפועל, מוליגן בוחרת פעם אחר פעם לגלם דמויות שהשבירות שלהן הן מעטפת בלבד לקן שרצים וחשוב יותר, בסרט, ג'ין מתבררת כדמות לא נאיבית בכלל ובמקביל כל הסצינות המשותפות שלה עם לואין מוקדשות לרצף קללות עסיסיות שהיא מטיחה בזמר.

דוגמא נוספת באה לידי ביטוי כאשר בן זוגה של ג'ין, הלו הוא ג'סטין טימברלייק המקסים, עם דמות ששמה יוצר צמד זמרים טיפשי לחלוטין- ג'ין וג'ים- מקליט יחד עם זמר בשם אל קודי (אדם דרייבר, "בנות"), ולואין, שיר מהנה וסוכרי בשם "Please Mister Kennedy". השיר הטיפשי מתאים לחלוטין לז'אנר הפולק אך מי שאינו מוצא את מקומו בו הוא לואין, הרוטן לנוכח מילות השיר אותן הוא מוצא מגוכחות. כאשר מאוחר יותר יצליח השיר, לואין לא יקבל עליו הכרה מאחר והזדקקותו לכסף מיידי גרמה לו לוותר במעמד ההקלטה על זכותו לתגמולים. הגישה הנפוחה והקודרת של לואיס אינה מתאימה לז'אנר המוסיקלי הנגה ונראה כי שותפו המוסיקלי המנוח היה זה מבין השניים שהיה בעל האופי המתאים לתדמיתה של מוסיקת הפולק. כאשר מתברר שאותו שותף למעשה התאבד, שוב מתקבל ביטוי לקונפליקט הנהדר שבנו האחים כהן בין המעטפת החיצונית של המציאות לבין האמת הפנימית שלה.

במהלך השבוע יוצא לואין לשיקאגו על מנת לפגוש את המפיק האגדי באד גרוסמן (פ. מוריי אברהם, "האישה הטובה", "הומלנד"), ולבחון סופית את יכולתו להצליח. את המסע עושה לואין יחד עם שתי דמויות אקסטנריות ומוזרות-  זמר ג'ז בשם רולאנד טרנר המגולם על ידי ג'ון גודמן, שחקן החביב במיוחד על האחים כהן, והנהג שלו, ג'וני פייב, המגולם על ידי גארט הדלאנד ("טרון המורשת"). מחד, הזמן שמבלה עמם לואין לוקח את הסרט לחלקו הסוריאליסטי ונראה שהנסיעה המשותפת היא בעיקר במה שארגנו האחים כהן על מנת להקים לחיים את זמר הגז' והמלווה הפואטי שלו. מאידך, בכל זאת יש פשר במסעו של הגיבור כאשר גם הוא משמש על מנת להדגיש את הסתמיות בחייו של לואין- בניגוד לנימה המבשרת רעות של המסע והמודגשת נהדר על ידי הצילום (למשל שמשות הרכב בהן משתקפים אורות הדרך ככתמי דם), את הדרך לשם מסיים לואין על ידי צעידה ישירות לתוך שלולית מים המרטיבה את גרביו ואת דרכו חזרה הוא עושה יחד עם נהג עייף, שבניגוד לסופת השלגים המשתוללת בחוץ, הוא מעביר את הדרך בשינה עצלה וסתמית.

כתב הניו יורקר, שכתב על הסרט, השווה את מסעו של לואין לאודיסאה המפורסמת ובהתאם, המועדון אליו נוסע לואין על מנת לפגוש את גרוסמן נקרא- "Gates of Horn". השער המופיע באודיסאה הוא כזה שדרכו יצליחו לעבור רק החולמים האמיתיים ואכן, בהמשך לקו העלילתי, לאחר שלואין מנגן לגרוסמן, בסצינה מרגשת למדי המפתה את הצופה לחשוב כי כאן תהיה נקודת מפנה בחייו של לואין, מביט בו גרוסמן ופוסק כי הוא לא רואה פה אפשרות להרוויח כסף. בפסיקה זו לא רק שיצרו האחים כהן ניגוד מוחלט בין הופעתו המוסיקלית של הזמר לבין האופן הכלכלי דרכו היא נבחנת, אלא הם גם לקחו באחת מהגיבור את השתייכותו לחולמים האמיתיים. כפי שנסע כך חוזר לואין לניו יורק והצופה מבין שהמסע, שהיה נראה כגורלי וארוך, לקח 48 שעות פשוטות בלבד בהן לא קרה דבר מלבד תוספת ייאוש לא חיננית.

"בתוך לואין דיויס". אוסקר אייזק.

"בתוך לואין דיויס". אוסקר אייזק.

בראיון עמם הסבירו האחים כהן כי לא רצו ליצור סרט סביב זמר פולק אמיתי שבסופו של דבר הצליח מאחר והיה נראה להם מעניין יותר להתמקד בדמות פיקטיבית, שוודאי הייתה קיימת אך איש לא הכיר אותה מאחר והיא לא התפרסמה מעולם. באופן זה, מוקדש הסרט ליומיומי ולא לאפי והמרגש, בדיוק כשמו של החתול הג'ינג'י המלווה את לואין. רק לקראת סופו של הסרט מתברר לצופה כי באופן מושלם, בדיוק כמו דמותה האגדית של ג'יימס ג'ויס, שמו של החתול הוא יוליסס. מה מתאים יותר ליצירתם של האחים כהן אם לא הרומן ההיסטורי של ג'ויס בו הנרטיב משמעותי פחות מהפרטים. עם זאת, בשונה מיוליסס המפורסם, הנידון למסע אינסופי בין ייאוש לבין תקווה, לואין אינו יודע כי זהו המסע שלו כמעט עד סופו. האחים כהן מפגינים חוש הומור בריא ואירוני ויוצרים גיבור שמוצעת לו האפשרות להיות יותר מאוסף פרטים מרירים אך עבורו אותו חתול הוא רק טרדה המסמלת בעיקר את כפיות הטובה שלו. את חלק משמעותי ביותר במסעו יעשה לואין עם החתול הלא נכון, זה שרק נראה כיוליסס אך למעשה הוא חתול רחוב חולף. גיבור שמחד שמו הייחודי מציע כי כל פרט בו ראוי לתשומת לב אך מאידך, גם אותם פרטים נראים כטעות מטופשת של סיכול אותיות (לואין- לואיס) וכך הוא נותר גיבור סתמי בלבד.

דירוג: ★★★★☆

בתוך לואין דיויס (ארה"ב, 2013)
בימוי: אית'ן כהן, ג'ואל כהן | תסריט: ג'ואל כהן, אית'ן כהן | הפקה: אית'ן כהן, ג'ואל כהן, סקוט רודין | משחק:אוסקר אייזק, קארי מוליגן, אדם דרייבר, ג'סטין טימברלייק, ג'ון גודמן, גארט הדלונד, אלכס קרפובסקי, פ. מורי אברהם, איתן פיליפס | צילום: ברונו דלבונל
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-20.02.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

אור

מה שחסר בביקורת הוא האופן בו נודע לגיבור הסרט שיש לו ילד בן שנתיים…

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?