"מקום בגן עדן" – ביקורת

מאת אופיר איל
20 בפברואר 2014 בשעה 14:30
"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול.

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול.

"מקום בגן עדן", הסרט הישראלי החדש של יוסי מדמוני, שם במרכזו רעיונות חכמים ומעניינים וכביכול עוסק בהם בכל הדרכים הנכונות- מושגי גבריות ורוח הקמים לתחייה דרך מושגי צבאיות ויהדות, אך הפעם אלה משמשים רק כדרך ביטוי ואינם מוצגים כמונחים ישראליים אבסולוטיים. באופן זה הסרט חומק מהמשבצת הישראלית השחוקה והופך לרלוונטי ומעניין יותר. עם זאת, הסרט אינו מצליח לחמוק מרעה ישראלית אחרת והיא הנטיה להפיק סרט שהוא יותר הגות אינטלקטואלית בשיח סינימטק ופחות חומר לצפייה המונית. במובן זה, הטריילר של הסרט חושף את המצויינות הגרעינית שלו אך כשצופים בו כסרט שלם, הוא מאתגר הרבה יותר, ולא במובן החיובי.

יוסי מדמוני הוא יוצר ישראלי מוערך עם רקורד מרשים בטלוויזיה ("בת ים – ניו יורק", "30 ש"ח לשעה"), בעיקר כתסריטאי ועורך תסריטים. סרטו "המנגליסטים" לא זכה להצלחה גדולה אך בעקבות "בוקר טוב אדון פידלמן" עטור השבחים (בין היתר, התסריט הזוכה של פסטיבל סאנדנס 2011), הוא זכה להכרה גם בתחום הקולנוע. "מקום בגן עדן" הוא סרטו החדש אותו כתב וביים ובמובנים רבים, בהחלט מדובר בסרט המתבלט בנוף הישראלי.

במבי (אלון אבוטבול האחד והיחיד), הוא מפקד ישראלי החלטי וממוקד, המתייחס לחייליו כבנים ולמשימותיו הצבאיות כמטרות מוחלטות ומהותיות. את מקומו בגן העדן הוא מוכר לטבח צבאי תמורת שקשוקה ועל מנת להשיג את אהובתו (רותם זיסמן-כהן הנהדרת, "לצוד פילים"), הוא זמנית הופך לפועל שומר מצוות, במחווה שעשויה הייתה להיות רומנטית אם לא הייתה עבורו עסקה לכל דבר. ככל שבמבי בוגר, תפיסת העולם הגברית והחד ערכית שלו, שבתחילת דרכו מעניקה לו תהילה וכוח, מתחילה לגזול מחייו את כל מה שהשיג עד שהופכת לאיום ממשי על חייו. גיבור שהכחשתו את רעיון העולם הבא מסמל את אי יכולתו לאהוב בעולם הזה.

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול, רותם זיסמן-כהן.

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול, רותם זיסמן-כהן.

כאמור, מדמוני מיטיב לכתוב ובהתאם, תסריט "מקום בגן עדן" פורש עלילה שמצליחה להכניס לתוכה מושגים אנושיים חשובים המוגשים בצורה חכמה ומקורית. במהלך העלילה, אבהות וגבריות נבחנת מול אמהות ונשיות (או היעדרן), ובהתאמה מונחי גבריות ואלימות משווים מול רעיונות של רוח ורוך. על מנת לצקת תוכן למושגים אלה נעזר מדמוני באידאות מהתרבות הישראלית אך אלה משמשות אותו כדרך ביטוי בלבד לרעיונות שלו. במובן זה מצליח מדמוני במקום שיוצרים ישראלים רבים נכשלים- הוא נמנע מלהפוך את הדמויות שלו לכאלה שתפקידן מוגבל לעיסוק במיתוסים ישראלים בלבד (למשל, כמו בסרט "בית לחם"), ובכך מעניק להן חופש וכוח ההופך אותן לאוניברסליות ומעניינות.

כלוחם, במבי נוהג לסמן את נצחונו בקרב על ידי כריתת איברי מינם של חיילי האויב. הוא כובש טריטוריות באופן ממוקד ותופס מלחמה כאוסף מהלכים טקטיים שבמידה ויוצאו לפועל בצורה נכונה, יבטיחו ביטחון והצלחה. אין בו התלבטות או רגש אלא רק הישגיות מחושבת וקרה. באופן זה משמשת הצבאיות את מדמוני ככלי להביע את הקונקרטיות של במבי וההקבלה המוחלטת שלו בין מושג הגבריות לבין כוחניות פרקטית.

במהשך לתפיסת הגבריות שלו, גם תפיסת האבהות של במבי מוגבלת. כמיהתו היחידה של הגיבור היא לבן וכתוצאה הוא אינו מסתפק בבנותיו וחותר להשגת מטרתו, אף לנוכח האיום על חיי אהובתו. גם כאשר משאלתו תוגשם, פעם אחר פעם יאבד במבי את האפשרות לבן מאחר ובתפיסת האבהות שלו יש מקום רק להישגיות או כוחנות ואין בו יכולת לתפיסות מופשטות או מורכבות יותר.

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול.

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול.

את המוגבלות של במבי מדגיש או מסביר מדמוני בצורה נפלאה באמצעות מושג הנשיות או למעשה היעדרה. במבי בבסיסו הוא דמות ללא נשיות או "נפש"- לא בכדי ניתן לו שמו, כשמו של העופר המצוייר נעדר האם. אהובתו היא בת יחידה לאב שאיבד את כל בניו והוא נוטל אותה ממנו לא אמפתיה לאחר, שלתפיסתו, שילם עבורה מחיר הוגן. כל חמלה או יכולת לקשר רגשי המזוהים עם נשיות, נעדרים מיסודותיו של במבי. בסופו של דבר, כפי שמבטאת ישירות אמו של חייל שאיבד את חייו בקרב בעקבות מעשיו של במבי, היעדר זה ירדוף אותו ויביא לו לאובדן.

ציר נוסף דרכו מבטא מדמוני את ההיעדר הטמון בגבריות כשל במבי הוא הדת. אותו טבח הלהוט אחר מקומו של במבי בגן עדן הוא אדם מאמין הגדל להיות רב. לתפיסתו מעשי האלימות של במבי זהים בנעלותם לאלה של דוד המלך ולפי התורה הם המידה הגבוה ביותר אליה יש לשאוף. עם זאת, האירוניה היא שאותה התנהגות אלימה היא זו שהולידה את פחדיו של הטבח וכמיהתו למקום מובטח בגן העדן והיא גם זו שתשוב לרדוף את במבי ותקרע מחייו את כל הכבוד וההכרה בה רצה. גם בנו של במבי, הפונה אל הדת בתקווה למצוא מזור לבדידותו, יגלה שבה כפשוטה אין יכולת להכהות או לפתור כאב ויכולתה להעניק חום אינו אבסולוטי אלא ערך נלווה אפשרי בלבד.

הגברים של מדמוני אינם מצליחים לראות כי את המנוחה והנחלה ניתן להרוויח על ידי התמודדות עם רגש ויכולתם לפנות מקום לרוך. באופן זה, מקפיד מדמוני שלא לצייר את היהדות כתשובה מוחלטת, שגויה או מדויקת, אלא רק ככלי המבטא את הכמיהה של דמויותיו. דרך הדת מדגיש מדמוני שהיכולת לקבל נחמה ורוח תלויים ביכולת להתמודד עם רגש ולהכילו וכי היעדר רגשות הוא היעדר הגובה מחיר נפשי אמיתי.

"מקום בגן עדן".

"מקום בגן עדן".

המשחק עם רעיונות אלה הופכים את התסריט של מדמוני למהנה וחכם אך כסרט, תפקיד המשחק להיות תוספת לחווית הצפיה ולא העיקר. בפועל, זה לא כך. המהלכים העלילתיים נפרשו ונערכו באופן רחב מדי וכך נמנעת מהסרט הזכות להיות קודם כל סרט עלילתי ורק לאחר מכן אובייקט להגות מחשבתית חכמה. אמנם "מקום בגן עדן" אינו סובל מתסמונת זו באופן חריף אך עדיין, ככל שהעלילה מתקדמת, הצופה מוצא את עצמו מוכרח לסבלנות וחשיבה מודעים במקום שאלה יוכנסו כרושם נלווה לעלילה סוחפת. זו אולי נקודת החולשה היחידה של הסרט אך זו מהותית וכנראה תמנע ממנו להיות שובר קופות מקומי.

דירוג: ★★★½☆ כוכבים המופנים בעיקר לחובבי קולנוע