ביקורת: כפרה / Atonement

סרטו של ג'ו רייט מכניס אותך לסערת רגשות מהפנטת, כשהסרט "כפרה" מתחיל כפנטסיה מתוקה של נערות חובבות רומנים זולים, ומתקדם והופך לטרגדיה עגומה ושוברת לב כשאחות קנאית משקרת באשר למחזה עיניה והופכת סיפור אהבה מושלם לכמיהה מתמשכת לאורך הסרט.

פרק הפתיחה של הסרט מצייר סיטואציה כמעט מושלמת, מתוך שלהי שנות ה-1930. סיסיליה היא צעירה בריטית נועזת לבית משפחה מהמעמד הגבוה (קירה נייטלי) שמתאהבת בבנו של משרת הבית, רובי (ג'יימס מק'אבוי). בזכות אביה של סיסיליה, רובי הצליח להשלים לימודים באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית. סיסיליה מתכחשת לאהבתה לרובי, אך בין השנים בולט המתח המיני, וכל זאת על רקע השמיים הכחולים וההדר הצבעוני של החיים בצד המדינה, בלי להרגיש ש"בחוץ" מתרחשת מלחמה.

אחותה הקטנה של סיסיליה, בריוני (סירשה רונאן), עדה לסיטואציות מביכות בין רובי וסיסיליה, ומפרשת אותן לא נכון. היא נופלת עדה למעשה אונס בדודנית הקטנה שלה, אך סערת הרגשות שאליה נקלעה מהאירועים הקודמים, גורמים לה להטיל את האחריות למעשה הנתעב על רובי ולא על הפושע האמיתי. בלי יותר מדי תהיות, רובי נשלח משם ישירות לכלא. הוא מצליח להמיר את תקופת המאסר שלו בשירות בצבא הבריטי (הימים כאמור הם ימי מלחמת העולם השניה), ונשלח לחזית הצרפתית נגד הגרמנים.

כעת, כשרובי בחזית, הסרט מדלג בין צרפת הנלחמת ולונדון המופצצת, בין העבר ובין ההווה, ובין סיסיליה האחות בבית חולים צבאי, ובין אחותה בריוני, כבר בת 18, שגם משמשת כאחות בבית חולים צבאי. בריוני מבקשת לכפר על מעשיה ומנסה לאתר את אחותה.

קירה נייטלי מגלמת בצורה מושלמת את סיסיליה. המבטא הבריטי המסוגנן, לעיתים חצוף ומנקר, לצד היופי המהמם שלה, בהחלט גורמים לנו להזדהות עם ערגתו של רובי אליה. הדילוגים בין הזכרונות של רובי לבין ההווה, מבטאים היטב את הערגה של השניים האחד לשניה. לחישותיה החוזרות של נייטל, "חזור, חזור אלי", מפריחות בצופה אמוציות כמיהה לראות שוב את השניים יחד.

עבודת הצילום של סימוס מק'גרבי תומכת היטב בעלילה, החל בפרק הפתיחה האוטופי וכלה בסצינה המוזרה על חוף דאנקירק, אותה סצינה שבה תשוש אחרי הקרבות, רובי מוצא את עצמו ממתין להצלה מים יחד עם רבבות חיילים, ובאופק גלגל ענק על רקע עשן הפצצות. ההגעה אליו עוברת בסבב של המצלמה דרך כל תוצאות המלחמה, המרוכזות כולן על החוף כשברקע עשן ההפצצות עדין מיתמר, בזמן שהכל ממתינים לספינות האנגליות שיחלצו לעזרה. כל המראות הללו מובילים אותנו לגלגל הענק, בדרך כלל סמל לשמחה, לקרקס, לפארקי שעשועים, ועכשיו על הרקע המאפיר, אפילו לא מעניק תקוה. לעבודת הצילום הזו מצטרפת גם המוסיקה העדינה ברקע של דריו מריאנלי שלאורך כל הסרט תורמת אף היא להתקדמות הסיפור ולהתחברות המושלמת של הצופה עם הדמויות.

הסרט מבוסס על ספרו באותו השם (הוצאת עם עובד) של איאן מק'אוון, שנחשב לאחד הסופרים הגדולים של הדור. כאמור, ככל שהסרט מתקדם, כך מתפוגגת האוטופיה ומתחילה לדחוף במרץ הטרגדיה. בסופו של הסרט מתגלים כל הפרטים הנועלים את הסיפור באמצעות בריוני המבוגרת כבר. ללא כל צל של ספק, "כפרה" הוא סרט שמגיעה לו זכיה במיטב פרסי הדרמה הקיימים היום.

דירוג: