"הבן של אלוהים" – ביקורת

מאת אופיר איל
27 במרץ 2014 בשעה 9:00
"הבן של אלוהים". מכרם ח'ורי.

"הבן של אלוהים". מכרם ח'ורי.

אב המנסה להתחקות אחר עברו ובן המלווה אותו בתקווה לתקן את יחסיהם, זהו סיפור העלילה של "הבן של אלוהים". העלילה מציעה דמויות פשוטות וכנות אך כפי שנרמז משם הסרט, לכל אחת מהן מערכת אמונות שונה המעניקה לה ביטחון להפנות את גבה אל האחרת. האם יוכלו למצוא את הדרך זו אל זו? דרמה קומית מקסימה אשר במרכזה מסע שעיקרו באימפריה היוונית השוקעת ובכיכובו של מכרם חורי, בעוד הופעה מוכשרת ושובת לב.

"הבן של אלוהים" בוים על ידי גיא נתיב וארז תדמור ("אופסייד", "זרים", שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס), וכן נכתב על ידם (יחד עם שרון מימון). הסרט הוכתר כבחירה הרשמית של פסטיבל פאלם ספרינגס וכאמור, עיקר התרחשותו ביוון, מדינה שבתקופה זו נאבקת על מנת להציל את עצמה מחורבן כלכלי.

מכרם חורי ("סוכריות", "הכלה הסורית", "מינכן"), הוא אברהם קופינס, ניצול שואה יווני בן 76 הנבחר לייצג את עירו בטקס ערים תאומות הנערך במדינת ילדותו. בניגוד לציפיות, בנו, יהודה (זהר שטראוס, "עיניים פקוחות", "לבנון"), ראפר חסידי שחזר בתשובה ושבינו לבין אביו קיים נתק של שנים, מצטרף אליו על מנת לעזור לו. אברהם, מרוגז מנוכחות הבן ומוצף זכרונות, מחליט לנצל את ביקורו על מנת לאתר את נער הרחוב שהסתיר אותו במלחמת העולם השניה. אותו נער לימד את אברהם להטוטי רחוב שבזכותם הצליח לשרוד וכעת הוא מחליט לאתר את "איש הקסמים" על מנת לגמול לו.

"הבן של אלוהים".

"הבן של אלוהים". מכרם ח'ורי עם זהר שטראוס.

מקור הקסם של הסרט, מלבד הופעה מצויינת של חורי, אשר אף זכה על הופעתו בפרס אופיר כשחקן הטוב ביותר, הוא בדמויות הכנות והפשוטות שכתבו נתיב, תדמור ומימון. מול מדינת יוון העניה והמובסת, עומדים אב ובן שכל אחד בדרכו הוא אדם פשוט וטוב. אין בעלילה דמות אויב או מכשיל אלא זו רק האמונה השונה של השניים המציבה אותם משני צדי המתרס. מה שבכל זאת הופך את היחסים ביניהם למעניינים היא שעבור כל אחד מהם, אותה אמונה או היעדרה, היא זו ממנה נובעת תפיסת החיים "הפשוטה" והנקייה שלו. בעוד אברהם שרד שואה, הנחשבת לאירוע חסר השגחה אלוהית, בנו יהודה מוצא את שמחת חייו באמונה באל. מבחינת הבן, באמונתו טמונה כל האהבה והאושר ישרי הדרך שבחייו; מבחינת האב, הלהטוטים אותם למד, להטוטי הרחוב הפשוטים, הם שהצילו את חייו ובהם טמון הביטחון והחיוך הכנים. באופן זה נוצרו שתי דמויות "טובות" מבחינה ערכית, שקל לאהוב ולתמוך בהן, ועדיין מתקיים ביניהן קונפליקט מעניין מספיק.

הפשטות המאפיינת את הסרט משרתת אותו מבחינה נוספת והיא ביכולתה להכיל ולהתעלות על החלקים הפחות טובים שבו. למשל, על צילומי הסרט, שהם החוליה היותר חלשה בו ויש בהם פספוס המתבטא כבר משוט הפתיחה הארוך. בנוסף, הפשטות גם מכוונת את הצופה להינות מהאינטראקציה הכללית והחום הקורן מהמסך ובאופן זה נחסכת התעמקות די מיותרת בפרטים הקטנים והפחות מתחוכמים שבו. לדוגמא, שמות הדמויות-לגיבור הסרט קוראים אברהם, אבי העם העברי, ואילו לבנו קוראים יהודה, כיהודה איש קריות הבוגדני. הבחירה מתאימה באופן דביק לכך שבניגוד לנער הרחוב שהיה אמיץ מספיק שלא להלשין על אברהם לנאצים, שנים מאוחר יותר יאבד אברהם את העסק שלו בעקבות הלשנה של בנו עליו לרשויות החוק.

ואם אלה אינם מספיקים, לאשה עמה מתחבר אברהם במהלך מסעו (אריאן לאבד, "לפני חצות"), זו שזוכה לכל הנדיבות והסובלנות שיש בו, קוראים בשם הכל כך נוצרי וסימבולי- מריה. מריה היא זונה המתגוררת במלון בו שוהים השניים ויש לה בן, כמובן ללא אב. במהלך המסע זהו טוב לבה של מריה שיאזן את שני היהודים. בעוד אברהם מקבל אותה ויהודה נרתע ממנה, אישיותה השקטה והטובה של מריה מסייעת להדגיש את הכאב האנושי הנחבא תחת ריב עולמות האמונה המנוגדים.

"הבן של אלוהים". זהר שטראוס, אריאן לאבד, מכרם ח'ורי.

"הבן של אלוהים". זהר שטראוס, אריאן לאבד, מכרם ח'ורי.

באופן זה, שלושת הדמויות הראשיות מציעות משחק שמי-תיאולוגי כביכול מתחוכם אך בפועל הוא מנותק מההווי הכללי של העלילה. "הבן של אלוהים" הוא סרט שכוחו אינו בעומק תוכני מתחכם אלא בדבקותו בגלגולה של מערכת יחסית אמיתית ופשוטה. בזכות הסצינות המקסימות והפשוטות שבו, כגון זו בה לוקח אברהם את מריה להכיר את קסמי הרחוב שלו, הניתוח התוכני המתחכם אינו נדרש והוא נותר מאחור, מותיר את הבמה לעלילה שובת לב ונקייה ממאמץ.

דירוג: ★★★★☆ (את ההתלבטות בין 3.5 ל- 4 הכריע חורי הראוי והמוכשר)