"ספיידרמן המופלא 2" – ביקורת

מאת
17 באפריל 2014 בשעה 9:00
"ספיידרמן המופלא 2".

"ספיידרמן המופלא 2".

"ספיידרמן המופלא 2" הוא מועמד מוביל בקטגורית הסרט המהנה של השנה, ולצד סצינות פעולה שוות והומור נעים כיאה לגיבור השכונתי האהוב על כולם, בסרט שוכן סיפור האהבה המקסים ביותר שנראה על המסך כבר זמן רב. עם זאת, לא-פעם עולה בסרט תחושה חמוצה ש"המופלא 2" פוסע בתלם הבטוח של טרילוגית הספיידרמן של סאם ריימי, כששוב עולות לפיטר פרקר תהיות איך לאזן בין חייו האישיים לבין חיי הגיבור (לעזור לחברו הטוב הארי אוסבורן? להישאר עם אהובתו במחיר של סיכונה?). חוסר הביטחון של פרקר ביושרת הוריו גם היא אינה עומדת לחוזקת הסרט.

מארק ווב קנה את ההעדפה שלי כבמאי גיבורי-על טוב, כש"ספיידרמן המופלא" הראשון מלפני שנתיים היה מוצלח עשרות מונים מכל אחד מסרטי הספיידרמן של סאם ריימי. אבל אם המתקתקות של סרט הביכורים חביב הביקורות שלו "500 ימים עם סאמר", זלגה והורגשה היטב ב"ספיידרמן המופלא" הראשון – סיפור הרומן מעל ומאחורי הבד של צמד כוכבי הסרט תופס תאוצה רבה יותר בסרט ההמשך. נראה כי אנדרו גארפילד ואמה סטון לא מתאמצים כדי 'לשחק' את הדמויות שלהם והאוירה בסרט היא שאנו צופים באנשים עצמם, על סגנון הדיבור וההומור הרגיל שלהם (גילוי נאות: אמה סטון היא אחת השחקניות הצעירות האהובות עלי). ובהיותם צמד שחקנים חמוד ומתוק כל כך גם בנפרד – סיפור האהבה על המסך שלהם מתעצם ומקסים.

"המופלא 2" נפתח בסצינת אקשן חביבה המכילה צילומים נהדרים של ספיידרמן 'מרחף' לו בקלילות בין בנייני ניו יורק. תוך כדי כך אנו מכירים את מקס דילון (ג'יימי פוקס), איש רב תבונה שאינו מצליח לקבל הכרה (או סימפטיה כלשהי) מאנשי תאגיד אוזקורפ, על אף תרומתו הרבה לתעשיית החשמל ממנה נהנה כל העיר. תאונת עבודה הופכת את מקס לאלקטרו – אדם הניזון מחשמל ומסוגל ללהטט באמצעותו. מי שראה את הטריילרים והתמונות, אולי נבהל כמותי מהגיבור הרשע הזה לסרט, שנראה די מזעזע, ילדותי ואידיוטי בקמפיין השיווקי של הסרט. בכלל, הבחירה בדמות כמו אלקטרו (כבר ציינתי שחשמל זורם בכל גופו וזה ניכר על מראהו?) לסרט גיבורי-על שאחרי טרילוגית "האביר האפל" היא תמוהה למדי. אבל שילוב משחק נעים ולא מוגזם של פוקס יחד עם בימוי שקול של ווב, מצליחים להתעלות מעל השטותניקיות של התסריט.

"ספיידרמן המופלא 2". ג'יימי פוקס.

"ספיידרמן המופלא 2". ג'יימי פוקס.

אז אלקטרו מנסה להשתלט על רשת החשמל העירונית שאותה תכנן, והוא גם רותם לעזרתו את הארי אוסבורן (דיין די'האן) שיהפוך מן הסתם בשלב מסוים לגובלין הירוק. ולהם מצטרף גם 'ריינו' (פול ג'יאמטי), מה שמגדיל את סך הרשעים שמתמודדים מול ספיידרמן ל-3. אבל ווב מצליח לדלג בין הרשעים בצורה מאוזננת שפשוט מספקת לצופה אקשן מהנה על פני זמן לא מבוטל מתוך הסרט שהרומנטיות בו גם כן מקבלת זמן מסך לא מועט.

עם זאת, משעשע אותי שמבנה גופו ה'גוצי' במקצת של ג'יאמטי הוא המבנה החסון ביותר שיש ל"ספיידרמן המופלא 2" להציע. בסרטי "האביר האפל" אנו רואים את ברוס וויין לומד אמנויות לחימה, מתעורר לשכיבות שמיכה, וכדומה; וב"קפטן אמריקה" הודגש גוף כחוש במיוחד לסטיב רוג'רס בהנדסת מחשב, לפני שזה נכנס למיכל ההזרקות של 'חיילי העל' ויצא עם גוף מנופח בטירוף (לכריס אוואנס יש כנראה סלעים במקום חזה). לעומתם, ב"מופלא 2" לא גארפילד, לא די'האן ולא פוקס עמלו קשות כדי לנפח את גופם. כולם כחושים עד רגילים ואינם מסתירים זאת. מלבד העובדה כי ספיידרמן אינו שרירי גם בתוך החליפה הצמודה שלו, גארפילד פושט את חולצתו מספר פעמים וגופו השדוף מופיע ללא מפריע.

"ספיידרמן המופלא 2". אנדרו גארפילד.

"ספיידרמן המופלא 2". אנדרו גארפילד.

סצינות האקשן אינן קצרות ועם זאת הסרט לא מטופש (השוו את מלחמתה של גוון סטפני, היא אמה סטון, להחליט בעצמה אם לעזור או לאו; אל מול סרטים אחרים עם נוסחה שכזו ותבינו שחקנית טובה מה-היא). הוא אינו במימדי הריאליזם של מרבית סרטי הגיבורים של אולפני מארוול בשנים האחרונות (להוציא "ת'ור" שפחות או יותר ירד מכל הפסים בסרט ההמשך), אבל בהחלט מספק הנאה נהדרת על פני כשעתיים ורבע שלא מרגישות רבות מדי. גם התלת מימד אינו מרגיש כבזבוז מוחלט, אך בהחלט אפשר לוותר.

דירוג: ★★★½☆

ספיידרמן המופלא 2 (ארה"ב, 2014)
בימוי: מארק ווב | תסריט: אלכס קורצמן, רוברטו אורצ'י, ג'יימס ונדרבילט | משחק: אנדרו גארפילד, אמה סטון, ג'יימי פוקס, דיין די'האן, קולם פור, סאלי פילד | צילום: דניאל מינדל
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-17.04.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: