פסטיבל אוטופיה 2014 – היום השלישי: "חולית של חודורובסקי", "החוזרים"

מאת רותם יפעת
16 בספטמבר 2014 בשעה 9:15
"חולית של חודורובסקי".

"חולית של חודורובסקי".

"חולית של חודורובסקי" – סרט תיעודי על "חולית" של במאי האוונגרד אלחנדרו חודורובסקי – סרט שמעולם לא צולם. חודורבסקי השקיע מספר שנים בהכנות לסרט הכוללים ציור של כל השוטים ותנועות המצלמה שהוא מתכנן. כמעט ארבעים שנה אחרי, חודורבסקי שכבר נכנס לעשור התשיעי של חייו, מדבר בנמרצות והתלהבות כמו סטודנט שמכין את סרט הגמר שלו. החזון של חודורבסקי מרהיב וכפי שנאמר לא פעם בסרט הוא הקדים את זמנו. כשרואים את החומרים, זו אינה קלישאה חלולה:  נראה שאין סיכוי שהחזון היה מתממש באותה תקופה.

הסרט בנוי עוקב באופן כרונולוגי ומתחיל בימיו כבמאי תיאטרון במקסיקו דרך סרטיו הראשונים ואז עובר להתמקד בתהליך העבודה על "חולית". לעיתים הסרט מרגיש כמו סרט אקשן בו מנהיג חבורה אוסף את הטובים והמוכשרים ביותר למשימה. במקרה של חודורובסקי מדובר (בין היתר) בפינק פלויד, אורסון וולס וסאלבדור דאלי.

חודורבסקי מעניק השראה לכל יוצר באשר הוא, ומלמד אותנו שלעולם אין לומר נואש, וחוסר הצלחה הוא לא כישלון. אך המסר הזה מגיע בחמש דקות האחרונות, ועד אותו רגע זוהי בעיקר אסופה של אנקדוטות, שחלקן חוזרות על עצמן, רק מתרחשות בערים שונות ובעלי תפקידים שונים. זוהי גם הבעיה המרכזית של הסרט: נדמה שהוא נעשה על ידי מעריץ ולא מפעיל חוש ביקורת ומביע דיעה או מקשה על מרואייניו. כך למשל לא עוצרים ושואלים את המפיק מה הוא חשב, שאולפני קולנוע שמרניים יסכימו לתת ליוצר כל כך אקצנטרי מליוני דולרים לממש חזון שבקושי אפשרי לאותה תקופה? או את חודורובסקי עצמו, שהקריב את בנו ואימן אותו במשך שנתיים יום-יום בקראטה כדי שייכב בסרט. או את הבן עצמו שמרואיין, אבל בעיקר בא לספר איך היו האימונים אבל לא איך זה השפיע על המשך חייו.

"חולית של חודורובסקי". אלחנדרו חודורובסקי.

"חולית של חודורובסקי". אלחנדרו חודורובסקי.

אבל יותר מכל, יש הנחה היסטורית בסרט שאומרת שבלי העבודה על "חולית" לא היה לנו אינספור סרטים שהושפעו מהעבודה עליו. בעוד הדבר נכון אולי לגבי "הנוסע השמיני" שהכותב והמעצבים עבדו ביחד על "חולית", מכאן להסיק ש"מטריקס" לא היה בא לעולם הוא נאיבי בעיקרו. זה כמו לחשוב שאם רק לא היו זורקים את היטלר מבית ספר לאמנות, אז השואה הייתה נמנעת. היסטוריה, ובייחוד זו של האמנות, אינה מבוססת על אדם אחד, אלא מושפעת מאינסוף גורמים – והנסיון להאדיר סרט שלא היה כגורם מרכזי בשלושים ומשהו שנים של יצירה פוגעת באמינות של הסרט.

"החוזרים"  – דרמה רומנטית במסווה סרט זומבים. למרות שמגפת זומבים חיסלה מעל 100 מליון בני אדם, נמצא לה תרופה, והיא מונעת את הפיכת הנגועים לזומבים אקטיביים. כל עוד הם לוקחים את התרופה – הם בני אדם רגילים. קייט רופאה החוקרת את הוירוס אוגרת סטוקים של החיסון שעומד להגמר לבן זוגה אלכס הנגוע. כשהמצב מדרדר הם מחפשים פתרונות אחרים כדי לשמור על אהבתם.

הרעיון העומד בבסיס הסרט הוא מקורי ומשתמש בז'אנר הזומביס כדי לספר סיפור על אהבה והקרבה. גם כאן, ישנה ביקורת חברתית על קבלת האחר ואופן ההתמודדות של המדינה במשברים והיחס לאנשים השונים מברוב. אבל במקום לפתח ולהעמיק את השאלות הפילוסופיות העולות מהסיפור, התוצאה הסופית דומה לפרק ארוך ובלתי נגמר של "איזור הדמדומים". אחת הסיבות לכך היא דמותה של קייט, שבתור הגיבורה אנחנו אמורים להזדהות איתה והמאבקים שלה, בהיותה דמות שאמורה להיות משיחית כמעט, אך היא פגומה מוסרית – ואני מצאתי את עצמי סולד ממעשיה וכתוצאה מכך אפאתי למה שקורה לה. נוסף על כך, הדיאלוגים בסרט קלישאתיים ולא אמינים, אם כי לא ברור אם הסיבה לכך היא המשחק או הטקסט עצמו.