"חופשה בהפרעה" – ביקורת

מאת רותם יפעת
"חופשה בהפרעה". כריסטינה אפלגייט, אד הלמס.

"חופשה בהפרעה". כריסטינה אפלגייט, אד הלמס והילדים.

"חופשה בהפרעה" הוא דוגמה קלאסית של סרט בעידן הפוסטמודרניזם, שכן הוא בו בזמן רימייק וריבוט של הסרט "חופשה מטורפת" מ-1983, אבל גם המשך של הסרט האחרון בסדרה. איך הדבר בכלל אפשרי? הוא המשך (סיקוול) שכן הוא ממשיך את קורותיהם של משפחת גריזוולד, ומתמקד הפעם בבן הצעיר ראסטי (אד הלמס, שלא גילם אותו בסרטים קודמים). אבל זהו גם רימייק לסרט המקורי, שכן כמו אבא שלו, גם ראסטי חושב שמה שיאחד את המשפחה הוא מסע חוף לחוף אל הפארק הנפלא "עולמו של וולי". מצד שלישי, זהו ריבוט, כי התקווה של המפיקים (אני משער) היא להמשיך ולהפיק סרטים עם המשפחה של ראסטי: אירופה, וגאס, מי יודע, אולי יגיעו למזרח התיכון אפילו. ואם זה לא מספיק, אז במיטב המסורת הפוסטמודרנית, הסרט ספוג במודעות עצמית להיותה חיקוי – אך טוב יותר – של החופשה המקורית. ברם אפילו זה כבר לא מקורי, ו"רחוב ג'אמפ 21" עשו את זה טוב יותר.

פרט לנקודת היעד של המשפחה, וכמה התייחסויות לקטעים מהמקור (כולל שיר הפתיחה הנפלא), התחנות והעלילה שונות למעשה לחלוטין. ראשית, לראסטי ולאישתו דבי (כריסטינה אפלגייט), יש שני בנים: ג'יימס וקווין. ג'יימס הבכור הוא מופנם ואומנותי, וסובל מהצקות פיזיות ומילוליות מהצעיר. אחת התחנות שלהם היא במכללה בה דבי למדה, ובה היא מנסה לשחזר את ימיה ההוללים. במקום בני דודים בדרום, הם מבקרים את אחותו אודרי (לסלי מאן) ובעלה חזאי מקומי מצליח (כריס המסוורת'). משם הם נוסעים לראפטינג עם מדריך אובדני (צ'ארלי דיי) ואף מגיעים לביקור אצל הוריו של ראסטי (צ'בי צ'ייס ובוורלי דיאנג'לו – מהסרטים הקודמים בסדרה).

ברמה העלילתית הסרט לא ממחזר, וכפי שמבטיח ראסטי למשפחתו – החופשה הזאת עומדת בפני עצמה. אבל לחופשה הזאת יש שני חסרונות: חסרות דמות משכנעת ובדיחות טובות. לרוב אורכו של הסרט, ראסטי הוא קריקטורה ולא דמות אמיתית. זה היה עובד אם שאר הדמויות, או לפחות המשפחה שלו היו כאלה. אבל האפיון של דמות היא של נאיבי מוחלט ומעט דביל לא משכנע ומקומם. רק לקראת סוף הסרט, כשאנחנו מבינים טוב יותר את המניע שלו, ניתן לחבב אותו. אבל זה מאוחר מדי, ומגיע אחרי סרט שלם בו אתה לא מבין איך בן אדם בוגר (שמטיס מטוסים למחייתו) יכול להיות כל כך חסר אחריות ועדיין להישאר בחיים.

מאופיו של הגיבור, גם נגזר הבדיחות, ורובן חוזרות על עצמן ומעייפות בשלב מסוים. יותר מזה, חלק ניכר מהבדיחות בסרט הוצגו בטריילר. בעוד שהוויכוח האם ספוליירים עלילתיים הם טובים או רעים, אני חושב כשזה מגיע לבדיחות, הדבר אמור להיות ברור יותר: אם בדיחה סופרה בטריילר, הנוכחות שלה בסרט קצת מיותרת. וזו אחת הבעיות הגדולות בסרט: נדמה שרוב הבדיחות הטובות התבזבזו בטריילר. אני יכול לספור על יד אחת בדיחות טריות שממש הצחיקו אותי.

"חופשה בהפרעה". אד הלמס, כריס המסוורת'.

"חופשה בהפרעה". כריס המסוורת' מימין, עם אד הלמס.

הלמס עובר יפה בין הפתטיות של ראסטי לבין הרכות שהוא מפגין לקראת הסוף, אבל היה עדיף שהיה עושה תפקיד סולדי יותר כפי שעשה בעבר. כריסטינה אפלגייט משלימה אותו בצורה טובה. כריס המסוורת' שוב מוכיח שהוא שחקן רב גוני, ואני מקווה שהוא לא ייתקע עם התדמית של החתיך או סתם בחירה של סרטים לא טובים ("בלקהאט" למשל). אבל את ההצגה גונבים שני הילדים. ברור שחלק מהעניין הוא הכתיבה של הדמויות, אבל מגיע כאן קרדיט לשחקנים עצמם וכן לבמאים ג'ונתן גולדסטין וג'ון פרנסיס דיליי, שזהו הסרט הראשון שהם מביימים. עבודה עם ילדים היא לא פשוטה – והם הוציאו מהם את המיטב. השניים גם כתבו את הסרט יחדיו ולמרות שיש בניהם פער של 15 שנה, נראה שהם מצליחים לעבוד יחד לא רע (אחרי שבעבר השתתפו בכתיבת "איך להפטר מהבוס").

עד כה, ההצלחה הקופתית הייתה סבירה, אבל לא משהו חד משמעי, לכן קשה להגיד האם הסרט הזה יחיה את המותג, והאם עוד שנתיים נעקוב אחרי הגריזוולדס באירופה כפי שהיה בשנות השמונים. בכל מקרה זה יהיה מקורי יותר מסרט על סוכריות פז.

דירוג: ★★★☆☆

חופשה בהפרעה (ארה"ב, 2015)
בימוי: ג'ון פרנסיס דיליי, ג'ונתן מ. גולדשטיין | תסריט: ג'ון פרנסיס דיליי, ג'ונתן מ. גולדשטיין, ג'ון יוז | משחק: אד הלמס, כריסטינה אפלגייט, צ'בי צ'ייס, בוורלי ד'אנג'לו
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-06.08.2015 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?