"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" – ביקורת #2

מאת
15 בדצמבר 2016 בשעה 12:00
"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים". פליסיטי ג'ונס.

"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים". פליסיטי ג'ונס.

"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" הוא סרט "מלחמת הכוכבים" שעומד כביכול בפני עצמו, אבל הוא בעצם מוביל לסרט הראשון מ-1977 ומופיעים בו אזכורים ודמויות מהטרילוגיה המקורית וגם מהחדשה (הרבה פחות, אל דאגה).

בסרט הראשון פוצצו את כוכב המוות של האימפריה הרעה בזכות תכניות חשאיות שנגנבו. ב"רוג אחת" אנחנו סוף סוף מגלים איך הן הגיעו לידי המורדים ולמה כל כך פשוט לחסל את כלי הנשק האימתני של האימפריה (עדיין לא ברור למה גם את כוכב המוות השני בנו עם אותו מנגנון אבל נניח לזה עכשיו). עם זאת, התסריט לוקה בחסר, והעלילה מאכזבת. אין מספיק תחושה של איום וקושי ולא עצוב לנו כשדמות כלשהי מתה. רצו בצדק ליצור משהו שונה, סרט אחר מהסרטים המוכרים (בין השאר אין שימוש במעבר ב-wipe), אבל יצא להם יצור כלאיים לא מוצלח. הסרט לא גרוע, הוא פשוט לא סרט "מלחמת הכוכבים" טוב. ואני עדיין לא יודע מה התפקיד של הבות'אנים בסיפור.

ב"רוג אחת" (שם כמעט אגבי) ג'ין ארסו (פלסיטי ג'ונס, "התיאוריה של הכל") נגררת בעל כורחה אל המשימה בגלל עברה, יחד עם קסיאן אנדור (דייגו לונה). אליהם מצטרפים עוד דמויות חדשות, כולל טייס (ריז אחמד, "ליל האירוע") ואדם עיוור שמאמין בדרכו של "הכוח".

אני משוגע על "מלחמת הכוכבים" (77'), "האימפריה מכה שנית" (80') ו"שובו של הג'דיי" (83'). "פרק 7: הכוח מתעורר" משנה שעברה היה תוספת מוצלחת ופתיחה מבטיחה לטרילוגיה חדשה. בשנה הבאה נראה את "פרק 8" ושנה לאחר מכן סרט על האן סולו הצעיר. כשנודע בסוף שנות ה-90 שהולכים להיות שלושה סרטים חדשים, פרקים 3-1, ידעתי מה אני רוצה שיהיה הסוף של השלישי. עם "רוג אחת" סוף סוף זכיתי לזה.

מעבר לכל מה שהיה מעולה ב"מלחמת הכוכבים" (1977) והמשכיו, היו בו דמויות מעניינות שאותן גילמו שחקנים כריזמטיים (זה כולל רובוטים ויצורים שונים), ובראשם הריסון פורד וקארי פישר. חוסר חיבתם זה לזו היה נהדר. היא גם לא השתגעה על צ'ואי. לכל אחד היה יחס כלשהו לכל הדמויות. ב"רוג אחת" אין דמויות כאלו, או דומות מבחינת אישיות או סגנון אישי.

"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים". דוני ין, וון ז'ינג.

"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים". דוני ין, וון ז'ינג.

ב"רוג אחת" יש בעיות רציניות של קצב. דברים קורים בו באופן שרירותי ולא ממש מובילים אחד לשני. יש קו היגיון שכל הדמויות עוקבות אחריו בדרך נס. אסופת האנשים המתגבשת למשימה לא הופכת לקבוצה. הם בני לאומים שונים (פליסטי האישה היחידה אבל הוסיפו כמה טייסות לרגע לצי של המורדים) אך אין שום קשר ביניהם, לא בשיחות או באינטראקציה. לא שהייתי רוצה מונולוגים ארוכים שבהם יספרו סיפור עצוב על בית ילדותם, אבל בשעתיים ו-13 דקות היו צריכים יותר דגש על דמויות, מה גם שזה לא היה בא על חשבון קטעי פעולה. סו גררה, הדמות המשנית מאוד של פורסט ויטקר, איומה ואפשר להעביר אותו אחד לאחד עם המשפטים הנוראיים שהוא אומר ל"שגעון בחלל 2" וזה יהיה מצחיק. דווקא בדמות הרובוט יש מעט דו שיח עם הדמויות וניסיון להזריק מעט הומור לנעשה.

בחלק האחרון של הקרב המכריע יש כל כך הרבה מקריות והמצאות תסריטיות מופרכות שזה מעורר לכל הפחות נדנודי ראש מצד לצד. רעיון מטופש אחד להצלחת משימה גדולה היה מתקבל – מעל שלושה הופכים את זה למגוחך (חיבור, מתג, מדף).

גם לא אהבתי משהו קטן שמעיד על משהו כללי: הכתוביות לציון שמות המקומות השונים שמופיעות בעיקר בחצי הראשון של הסרט. לא היה צורך בהן בסרטי הטרילוגיה המקורית למרות שהתרחשו בכמה מקומות במקביל. עוד, ולמרבה הצער, המלחין מייקל ג'יאצ'ינו ("למעלה", "אבודים") לא מצליח להתקרב לנעימות הדהימות של ג'ון ויליאמס, הישג שאפתני ביותר.

"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים".

"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים".

הסרט יצליח מאוד, כמובן, בזכות האהבה הרבה למותג "מלחמת הכוכבים" ותודות ל"פרק 7" שהיה מוצלח מאוד לדעת רבים מאוד. אם בכל זאת תחליטו ללכת ל"רוג אחת" כי "זה מלחמת הכוכבים וחייבים", אז אל תלכו לסרט בתלת מימד.

דירוג: ★★★☆☆

רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים (ארה"ב, 2016)
בימוי: גארת' אדוארדס | תסריט: כריס ווייץ, ג'ון נול, גארי וויטה, ג'ורג' לוקאס | משחק: פליסיטי ג'ונס, דייגו לונה, בן מנדלסון, דוני ין | מוסיקה מקורית: אלכסנדר דספלה
הפצה: פורום פילם, החל מה-15.12.2016 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: