"אקוומן" – ביקורת

מאת גיא ברמן מכליס
6 בינואר 2019 בשעה 8:00
"אקוומן". ג'ייסון מומואה.

"אקוומן". ג'ייסון מומואה.

סרט גיבורי העל החדש ביקום הקולנועי של די.סי, "אקוומן", שונה לחלוטין מהסרטים שקדמו לו. הוא נראה יותר כפארודיה מאשר כסרט גיבורי-על רציני, ואת זה אני מציין במקרה זה, לזכותו. הוא מצחיק מאוד, השחקנים שלו כובשים והוא פשוט סרט כייפי וסוחף, לכן אפשר להבין את מידת ההצלחה הכל כך גדולה שלו בעולם – לפני כמה ימים הוא עבר את ההכנסות של "וואנדר וומן" ויש להניח שיהיה הסרט הקופתי ביותר בסדרת גיבורי העל של די.סי.

אקוומן הוא ארתור קורי, ילד שנולד לנסיכה ימית מאטלנטיס ולשומר מגדלור. אמו נמלטה משידוך לא רצוי וכאשר מוצאים אותה היא נאלצת לעזוב את בעלה ובנה ולחזור לאטלנטיס. בינתיים ארתור גדל, מגלה שיש לו כוחות, מתאמן, משתתף בסרטי די.סי. אחרים ומציל אנשים מלב הים. ואז,  לפתע, הוא נקרא לחזור לאטלנטיס כדי להילחם באחיו ולזכות בכתר, על מנת למנוע מלחמה בין יושבי הים ודרי היבשה.

"אקוומן". פטריק ווילסון, ג'ייסון מומואה.

"אקוומן". פטריק ווילסון, ג'ייסון מומואה.

מה שהופך את הסרט הזה למהנה כל כך הוא העובדה שאפילו לרגע אחד הוא אינו מתחפש למשהו אחר. כן, הוא אומר בגאון: אני סרט טיפשי, חסר הגיון, מלא חורים בעלילה אבל היי, באנו להנות, לא לבכות על מר העולם. זו כנראה הסיבה שהוא מביא איתו תמנון שמתופף על תופים.

במאי הסרט הוא ג'יימס ואן, שמוכר בעיקר בזכות סרטי האימה שלו ושביים גם את "מהיר ועצבני 7". הוא מצליח לעשות פה משהו מאוד לא פשוט – לעשות סרט שהוא מעין פארודיה שצוחקת על סרטי גיבורי על, אבל כזו שמשאירה את הדמות הראשית שלה ביקום הקולנועי של הסדרה אליה הוא שייך. אם רוב סרטי היקום הקולנועי של די.סי. היו סרטים כבדים וקודרים שניסו, בדרכם, להתמודד עם שאלות פילוסופיות, אנחנו מקבלים כאן סרט במשקל נוצה שמה שמניע אותו הוא לא הסיפור, אלא הצבע והכיף.

אורך הסרט הוא כמעט שעתיים וחצי, אבל הוא עובר במהירות שיא. הוא עובר בין סטים שונים שהקשר או הסיבה הממשית להימצאם הוא לא יותר מהרצון לגוון – כך אנו עוברים מאטלנטיס שמתחת למים אל מדבר סהרה, משם לסיציליה ומשם למעמקי הים. כל סט הוא בעל צבעים אחרים והכל צבעוני ומעוצב באופן מרשים, במיוחד העיצוב של עולם המים. יש לציין (ולדעתי גם זה מכוון) שלרגע שום דבר לא נראה באמת אמיתי – לא מתחת למים, אבל גם לא על היבשה.

גם הסגנונות של הסרט משתנים – הקטע במדבר סהרה מצוין ויש בו משהו מסרטי אינדיאנה ג'ונס. הקטע בסיציליה הוא קטע קומי מופלא שמכיל אכילת פרחים, קטעי אקשן מרהיבים ותנועות מצלמה נפלאות. הקרב הגדול מתחת למים הוא הבלאגן הכי גדול שנראה לאחרונה על המסך. הצופה מסתנוור מהאור, לא ברור מי שייך לאיזה צד והמהומה הזו עדיין מצליחה להרשים. אחת הסצינות המסעירות ביותר היא זו בה הגיבורים מתמודדים אל מול מפלצות מים. זוהי סצינה נהדרת ומאיימת בה ואן מרגיש בבית ורואים זאת.

"אקוומן".

"אקוומן".

מול כל דיאלוג עילג ו"רציני" שמסביר על חשיבות אידאל או רעיון כלשהו מגיע קטע מטופש כל כך שפשוט מנטרל אותו מכל הרצינות. די לצפות בעיצוב השריון של הלוחמים, ובעיקר של האויב הראשי בקרב בסיציליה, כדי להבין עד כמה ההומור שולט פה בסרט.

חלק חשוב בסרט כזה, הוא השחקן הראשי שמוביל אותו. ג'ייסון מומואה מספק את שמצופה ממנו. הוא כובש, מקסים ומצליח להעביר את הקלילות של הסרט. מולו אמבר הרד בשיער ג'ינג'י בוהק במיוחד, נעה בין להיות בלתי נסבלת למקסימה, תלוי בסצינה, בסט ובדיאלוג. שאר השחקנים, בינהם ניקול קידמן וווילם דפו, עושים את תפקידם נאמנה, אבל יש להודות שהם פחות מעניינים. בסופו של דבר, אם אתם אוהבים סרטים מטופשים שמודעים לעצמם, אוהבים אקשן והרבה צבע, הסרט הזה בשבילכם.

דירוג: ★★★★☆

אקוומן (ארה"ב, 2018)
בימוי: ג'יימס וואן | תסריט: וויל ביל, ג'ף ג'ונס, פול נוריס, ג'יימס וואן, מורט ווייסינגר | משחק: ג'ייסון מומואה, ניקול קידמן, אמבר הרד, פטריק ווילסון, דולף לודגרן, ווילם דפו
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-27.12.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: