"יצירה ללא מחבר" הוא סרט דרמה היסטורית גרמני בן קצת למעלה משלוש שעות (!) שמגולל את חייו של איש מילדותו ועד בגרותו על רקע עליית הנאצים לשלטון ומלחמת העולם השנייה והתמודדות עם ההשלכות שאחריהן על החברה הגרמנית. יש בו חלקים קסומים (זו המילה שבחרתי, כן) שתופסים רגשית ואינטלקטואלית, אבל הם מעטים מדי בתוך עומס של סצינות סתמיות ומיותרות. הסרט נוגע בנקודות רגישות בחיי אנשים, ובעיקר בהתחלה, הן גם גרפיות ומטלטלות במקצת.
במאי ותסריטאי הסרט פלוריאן הנקל וון דונרסמארק (זה השם המקוצר שלו!) הוא היוצר של הסרט המופתי "חיים של אחרים" (2006), ולכן למרות הסרט הממוצע "התייר" (2010) שגם עליו היה אמון, הציפיות מהסרט הזה היו גבוהות. אחרי הכל, הוא חזר לעסוק בגרמניה. כנראה שהיה להנקל וון דונרסמארק קשה מדי לערוך את היצירה שלו, כי הוא יכול היה לשפר את הסרט בהרבה אם היה מקצר אותו בשליש. הקצב בסרט איטי יחסית, אך אחיד וזה היתרון העיקרי בו, כי אין בו נפילות מתח מתישות. יש דגש גדול על האנושיות של הדמויות ויש לזה חשיבות רבה יותר כשהדמויות עוסקות באומנות.
קורט ברנרט (קאי קורס) בן ה-5 אוהב לבלות עם דודה שלו אליזבת (ססקיה רוזנדל), היא מדברת איתו בגובה העיניים ומלמדת אותו דברים על העולם. הנאצים בשלטון וישנה מתיחות באוויר ובחינות נאמנות למשטר נמצאות בכל פינה. אליזבת היא נערה עם חשיבה משוחררת ולא קונפורמיסטית, שדואגת לומר באופן ישיר מה עובר לה בראש והנסיבות מביאות לכך שהיא נעלמת מחייו של קורט, אך לא לפני שהיא מטביעה בו את חותמה. קורט גדל (טום שילינג, "האישה בזהב") ולא מאבד את הנטייה האומנותית שדודתו ניסתה לטפח בתוך המסגרת הקומוניסטית של מזרח גרמניה. נטייה זו מביאה אותו להירשם לאוניברסיטה לאומנות קומוניסטית, בה הוא פוגש את אלי (פאולה ביר, "פרנץ"), סטודנטית לעיצוב אופנה.
חייו של קורט מלאים תהפוכות וטרגדיות קטנות וגדולות ודורשים אומץ והתמדה אינסופית, כיאה לאמן מיוסר. התמונה הרחבה מלמדת, כרגיל, שלא תמיד יש לנו שליטה על המכניקה של חיינו. במקביל לסיפורו של קורט, מוצג לנו סיפורו של פרופסור קרל סיבנד (סבסטיאן קוך, "חיים של אחרים", "גשר המרגלים"), גניקולוג גאה ברייך השלישי שעם ההפסד במלחמה צריך להרים את עצמו בחזרה מהמקום הנמוך ביותר.
כשהוא מופיע לראשונה, טום שילינג בן ה-38 מגלם עלם בן 18. תווי הפנים שלו אמנם צעירים לגילו, אבל לא מצליחים להגיע לגיל המצופה, וזה נראה מגוחך, בייחוד כשהוא עומד ליד שחקנים צעירים שהוא אמור להיות בן גילם (בהמשך הסרט זה מתאזן). המשחק שלו סביר, אך לא משהו מיוחד. לעומתו, ביר, שמופיעה הרבה פחות ממנו, מגלמת דמות מלאת רבדים באופן מצוין.
בליגה אחרת לגמרי נמצא קוך שמלבד כשרון משחק פנומנלי, יש לו נוכחות וכריזמה ברמה גבוהה ביותר. יכול להיות שזה הודגש עוד יותר מתוך שיקול של הבמאי, בשל התפקיד שהוא מגלם. מי שהצליחה להשאיר חותם, ולא רק בדמותו של קורט, היא ססקיה רוזנדל. התפקיד שלה דורש הרבה אמוציות, אנרגיות והתלהבות בלי לאבד את התפיסה בקרקע והיא עושה אותו מושלם. ממש תענוג לצפייה.
הסרט מועמד לשני פרסי אוסקר – הסרט הזר הטוב ביותר ובימוי הצילום הטוב ביותר (כיילב דשנל). הקומפוזיציות של הסצינות מוקפדת ותנועת המצלמה אחראית למספר סצינות מהממות ביופין. העין האומנותית של הדמות של קורט דורשת משחק עם הפוקוס של המצלמה וזה מועבר נהדר. השחזור של דרזדן לפני ההפגזות יפהפה ומלא פרטים למרות שהוא נראה מלאכותי. האומנות של קורט ששזורה במהלך רוב הסרט מושכת את העין ועושה חשק לבקר במוזיאון. ישנה תשומת לב מיוחדת לתלבושות של אלי, כיוון שזהו תחום העניין שלה, והן מוצלחות מאוד – משלבות את רוח התקופה עם אמירה אופנתית.
שם הסרט הוא מסוג השמות אשר מוזכרים במהלך הסרט באיזשהו הקשר בשביל לאפשר לקהל להבין "אז בגלל זה קוראים לו ככה" – והסיבה כאן מלאה בחשיבות עצמית ומעצבנת קצת. השם באנגלית "לעולם אל תסיט מבטך" יותר מוצלח לדעתי, גם אם הוא קיטש.
למרות שלא העברתי מחצית מהסרט בצרחות למסך שאני רוצה את החיים שלי בחזרה, אפשר לסכם את הצפיה כ"לא סבלתי", שזה רחוק מלהיות מספיק בשביל שלוש שעות צפייה ולמעשה עדיף להשקיע את הזמן בהקרנה חוזרת של "חיים של אחרים".
דירוג:
יצירה ללא מחבר (גרמניה, איטליה, 2018)
בימוי: פלוריאן הנקל פון דונרסמארק | תסריט: פלוריאן הנקל פון דונרסמארק | משחק: טום שילינג, סבסטיאן קוך, פאולה ביר, ססקיה רוזנטל, אוליבר מסוסי | מוסיקה מקורית: מקס ריכטר | צילום: קיילב דשנל
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-07.02.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
לא מקבל את הביקורת השלילית
בעיני הסרט מעולה – נקודה.
שלוש שעות של עניין, הנאה ואנושיות.