"סולו חופשי" – ביקורת

"סולו חופשי".

"סולו חופשי".

"סולו חופשי" הוא סרט תיעודי על מטפס הקירות הטבעיים אלכס הונולד שמבצע את אתגרי הטיפוס לבדו ללא ציוד, מלבד הבגדים שעל גופו והנעליים שעל רגליו (אה, כן, בעצם הוא מצויד באבקה למניעת לחות בידיים), ומתרכז בהכנתו לאתגר טיפוס חופשי שלא בוצע לפניו. כיאה לסרט של נשיונל ג'יאוגרפיק, הוא עשיר בצילומי טבע מדהימים. הוא מעניין ברובו, אך היה יכול להיות מורווח מעריכה קצת יותר קפדנית. על אף אווירת מתח כללית וסצינות ספורות מלחיצות ממש, הסרט לא יתאים למחפשי האקשן, אלא מכוון לצופים שמעוניינים ללמוד משהו חדש ולהתפעל מפלאי הטבע, בהם גם היצור האנושי.

הבמאים והמפיקים של הסרט הם הזוג אליזבת' צ'אי וסרהלי וג'ימי צ'ין. הם שיתפו פעולה בעבר בסרט הדוקומנטרי "מרו" (2015), שעוסק גם הוא בטיפוס, אמנם מסוג אחר לחלוטין. שם הצטרף צ'ין, מטפס הרים וצלם, למשלחת טיפוס אשר הסכנה ריחפה גם מעל ראשו. בסרט זה תנאי השטח היו הרבה יותר פשוטים לצוות ההפקה ועיקר הסכנה הייתה על הונולד. הסרט הציג גם את ההפקה עצמה ואת לבטיו של צ'ין בנוגע להשפעת התיעוד על הלך רוחו של המטפס, שהיוותה הצצה מעניינת. לעומת צ'ין, שלו ניסיון בעיקר בצילום ובימוי צילום, לוסרהלי ניסיון של שנים רבות יותר בבימוי תיעודי, בעיקר של נושאים חברתיים.

"סולו חופשי".

"סולו חופשי".

אלכס הונולד התחיל להתאמן בטיפוס על קירות טיפוס מלאכותיים מגיל צעיר ולאחר כמה שנים עבר לטפס בטבע. האהבה שלו לתחום מיקדה אותו יותר מכל דבר אחר בחיים שלו והוא הקדיש את כל כולו כדי להשתפר ולהתעלות על עצמו. הוא חי חיים צנועים בתוך רכב מסחרי, רק כדי שיהיה לו פשוט יותר לנהל את אורח החיים של המטפס. הסרט מתעד את מאמציו לכבוש פסגה תלולה במיוחד, חלום שהחזיק בו במשך שנים רבות, טיפוס סולו חופשי על אל קפיטן – קיר טבעי בפארק יוסמיטי בארה"ב שמטפסים שמשתמשים בציוד צולחים אותו בקושי רב, אם בכלל. האתגר נראה בלתי אפשרי ולנוכח ההדגמות של נקודות התורפה בדרך לפסגה, המתח בונה את עצמו משם. הראיונות עם הולונד עמוקים עד כמה שהאישיות המיוחדת שלו מאפשרת וישנו ניתוח מידתי של הסיבות שמביאות בן אדם להקדיש את כולו לפעילות מסכנת חיים (שלא לצורך הצלת חיים).

"סולו חופשי".

"סולו חופשי".

מוצג מה נדרש מבן אדם כדי לדחוף את גבול היכולת הפיזית שלו לקצה והויתורים שהוא צריך לעשות, כמו למשל ניהול מערכת יחסים יציבה. בת הזוג של הונולד, סאני מק'קנדלס, מפגינה עוצמות מופלאות של הכלה, בייחוד לנוכח אופיו המוגבל רגשית של בן זוגה. האתגר הקשה, כמובן, מעורר תגובות רגשיות מסביבתו של הונולד. הדאגה של חבריו לאלכס נוגעת ללב וכמובן מוצדקת לחלוטין, אבל אחרי דקות ארוכות ששומעים את אותם הדברים מפי אנשים אחרים, זה מאבד עניין. את אותו הדבר ניתן לומר גם על הסצינות בהם מראים את הלחץ של אלכס מהאתגר שלקח על עצמו. ברור שכל אדם שפוי לא היה נשאר רגוע מול גודל המשימה (אני לא בטוח שאדם שפוי היה הולך לעשות את זה מלכתחילה), אבל כשנחשפים לזה שוב ושוב, זה נהיה קצת מתיש, כיוון שמדובר באותו טיפוס.

בתחילת הסרט יש משהו קל, מרתק ושומט לסתות על המסך, אך נראה שהוא מאבד כיוון ככל שהוא מתקדם, כאילו הבמאים לא ידעו איך להעביר את מצבו הקיצוני של הונולד, מלבד לחוג סביב אותם הנושאים. גם כשנושא הסרט לא תמיד נותר בשיא, הצילום בטבע נשאר כמעלה משמעותית בו. בנוסף למראות, הצופים נחשפים לשיטות הצילום המיוחדות והגיוון שהטכנולוגיה החדשה מאפשרת. כמו כן, הגרפיקה בסרט דינמית ונעימה לעין, בין אם זה בשרטוט מסלול על גבי תמונה של קיר טבעי טרם טיפוס ובין אם זה עיבוד תמונה דו מימדית שתיראה כתלת מימדית (זהו טריק מוכר, אבל אפקטיבי).

"סולו חופשי".

"סולו חופשי".

יש בסרט הזה את כל המרכיבים לסרט תיעודי מוצלח – סיפור אנושי, חתירה למטרה כלשהי, העשרה בידע ומגוון מרואיינים, אבל הוא לא מצליח לסחוף מתחילתו ועד סופו. אני מניח שאנשים מהתחום (או מתחומים נושקים של ספורט אתגרי) יוכלו לקבל מהסרט קצת יותר ממה שאני קיבלתי.

דירוג: ★★☆☆☆

סולו חופשי (ארה"ב, 2018)
בימוי: ג'ימי צ'ין, אליזבת' צ'אי וסרהליי | הפקה: ג'ימי צ'ין, לורי מק'דונלד | מוסיקה מקורית: מרקו בלטרמי | צילום: ג'ימי צ'ין,קלייר פופקין, מיקי שיפר
הפצה: קולנוע דוקאביב, החל מה-07.02.2019 בבתי הקולנוע ולאחר מכן בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?