"דמבו" – ביקורת #1

מאת גיא ברמן מכליס
28 במרץ 2019 בשעה 17:00
"דמבו".

"דמבו".

"דמבו", גרסת הלייב אקשן לסרט המצויר הרביעי של וולט דיסני שיצא ב-1941, הוא סרט ילדים מקסים שמצליח להחזיר את האמונה שהבמאי טים ברטון עוד יכול להוציא תחת ידיו סרט טוב. מדובר בסרטו הטוב ביותר של ברטון מזה שנים, ובכל הקשור לעיצוב, הסרט הזה מתהדר ביופי ויזואלי רב. דמותו של דמבו מסתדרת עם הדמויות החריגות והמנודות שברטון כל כך אוהב, והוא מטפל בה באהבה רבה.

"דמבו", בגרסתו המקורית, היה ניסיון להוציא את חברת וולט דיסני מהבוץ הפיננסי בו היתה שרויה החברה באותן שנים. בעקבות מלחמת העולם השניה, שני סרטיה הקודמים של חברת דיסני, "פינוקיו" ו"פנטזיה" היו כשלונות שהסבו לה נזק כלכלי רב. במקור, דמבו היה סיפור קצרצר, שהופיע בעיקר בתמונות במכשיר שנקרא Roll a Book. דיסני החליטה להפוך את הסיפור הקצרצר לסרט באורך מלא, אך כיוון שהסיפור היה כל כך קטן הוסיפו לו אלמנטים רבים. אף על פי כן, הסרט היה קצר ביותר, 64 דקות. למרות התקציב הנמוך והשימוש באנימציה פחות מורכבת, ללא הקפדה על הפרטים הקטנים (כפי שנהגה בסרטיה האחרים), דמבו הצליח והפך לסרט רווחי מאוד.

מזה מספר שנים שחברת דיסני מחדשת את סרטי העבר המצוירים שלהם, והגיע תורו של דמבו. את המשימה הטילו על טים ברטון, שבעבר ביים עבורם את "אליס בארץ הפלאות". ברטון, שבעבר הרחוק היה במאי מוערך שהוציא תחת ידיו סרטים מופלאים רבים כמו "המספריים של אדוארד", "ביטלג'וס", "אד ווד", "בטמן", "בטמן חוזר", "הסיוט שלפני חג המולד" ועוד, הפך בשנים האחרונות מושא ללעג רב בעקבות סרטים שנראה כאילו נעשו על אוטומט, ללא רגש וללא דמיון, כשהוא לוקח את המאפיינים היחודיים ביותר שלו – הדמיון והעיצוב המרשימים – ומשתמש בהם באופן חסר השראה. כאמור, כל זה משתנה כאן.

בניגוד לסרטים המחודשים הקודמים של דיסני, שהשתדלו להיצמד למקור, מכיון ש-64 דקות הם זמן קצר מאוד, היה צורך לעבות את הסיפור, ממש כפי שעשו בסרט המקורי. התסריטאי אהרן קרוגר ("רובוטריקים 3", 4 ו-5, "הרוח במעטפת" ושני סרטי "רינג" הראשונים) עשה בחכמה ולקח מהסרט המקורי רק את הבסיס: פיל נולד עם אוזניים ענקיות; כולם צוחקים עליו; אמו, בנסיון להגן עליו משתוללת ומורחקת מהקרקס; הוא נשאר בודד עד שהוא מגלה בעזרת חבר כי יש ביכולתו לעוף בעזרת שימוש בנוצה.

מעבר לזה, הכל חדש בסרט הנוכחי. סביב הבסיס הזה נבנה סיפור על קרקס שראה ימים יפים יותר. השנה היא 1919 והולט פארייר (קולין פארל), שהיה כוכב הרודיאו של הקרקס יחד עם אשתו, חוזר ממלחמת העולם הראשונה קטוע יד. עם שובו, הוא מגלה כי אשתו מתה ממחלת השפעת, וכי הוא נשאר לבדו עם שני ילדיו. בנוסף לזה, מנהל הקרקס, מקס מדיצ'י (דני דה ויטו) מכר את הסוסים שלו עקב המצב החמור של הקרקס. מכוכב הקרקס הוא הופך למטפל בפילים. שם אנחנו פוגשים את הפילה ג'מבו שממליטה את ג'מבו ג'וניור, שהופך לדמבו.

"דמבו".

"דמבו".

כל החלק הראשון של הסרט סובב סביב הנסיון של הילדים ללמד את דמבו לעוף, לאחר שהם מגלים בטעות את היכולות שלו. דמבו מתחיל לעוף והקרקס מתרומם יחד איתו. זהו למעשה המקום בו מסתיים הסרט הראשון, ומתחיל החלק השני והנפלא של הסרט. היזם וי איי ואנדרוויר (מייקל קיטון), שהקים פארק שעשועים בשם "דרימלנד", מעוניין לגייס את דמבו למיזם שלו. כמובן שהוא מבטיח למקס את כל העולם על מנת לשכנע אותו להצטרף לשותפות איתו. המטרה שלו היא שבזירה המרכזית יופיעו יחדיו דמבו וקולט מארצ'נט (אווה גרין), לוליינית שהפכה לבת הזוג שלו. בנקודה זו אפסיק לתאר את הסיפור, כדי שתוכלו להנות ממנו בעצמכם, אך רק אומר שאם יש לכם תחושה שמר ואנדרוויר אינו מה שהוא מתיימר להיות, אתם צודקים.

העיצוב של הסרט על שלל חלקיו הוא מרהיב. החלק הראשון משחזר באופן מרשים כיצד נראה קרקס על רגעיו היפים יותר והיפים פחות. לעומתו "דרימלנד" מעוצב כסיוט. פארק שעשועים שלא הייתם רוצים להיות בו ואחד הסטים היפים ביותר של ברטון. לתוכו מכניס ברטון את כל האופל האהוב כל כך על המעריצים שלו, שעד לנקודה זו רק בצבץ מבעד לסדקים בחצי הראשון של הסרט. זה ללא ספק הסרט האפל ביותר של דיסני מזה הרבה מאוד שנים והוא כולל גם אבדות בנפש.

"דמבו".

"דמבו".

התסריט נע בין רגעים חזקים מאוד לרגעים בהם ניכר הרצון להעביר מסר חיובי. העברת מסר חיובי היא אינה בעיה, כמובן, אבל כשדוחפים לך אותו לגרון בכוח זה לא כל כך נעים…

המשחק, ביחד עם העיצוב כאמור, הוא עוד צד חזק של הסרט. ראשית, בנוגע לדמבו: עד מתי נתפלא מהיכולת של אשפי מחשב ליצור דמות שמעוררת בנו הזדהות כזו? אינני יודע. אבל אני יודע שאין אפשרות שלא להתאהב בפיל הקטן והמקסים הזה בעל האוזניים והעיניים הגדולות. גם אם הוא כבר לא הדמות הראשית היחידה, וגם לא היחיד שעובר מהלך של שינוי, הוא עדיין מי שיתפוס את לבם של רוב הצופים, בייחוד של הילדים.

"דמבו". אווה גרין.

"דמבו". אווה גרין.

למי שעדיין מגיע לסרט בגלל טים ברטון, הסרט מספק פגישת מחזור עם מספר שחקים ששיחקו אצלו בעבר: אווה גרין (ששיחקה אצלו ב"צללים אפלים" וב"מעון של מיס פרגרין") משחקת את קולט הלוליינית. כתמיד, היא כובשת ומקסימה, והמבטא הצרפתי המזוייף שלה מתאים לזיוף של "דרימלנד". אלן ארקין (שהופיע אצל ברטון ב"ידי המספריים של אדוארד") משחק בצורה משעשעת ביותר בנקאי שמגיע על מנת לראות אם כדאי להשקיע בפיל המעופף. אבל ללא ספק האיחוד המרגש ביותר הוא בין דני דה ויטו ומייקל קיטון.

מייקל קיטון, שהתחיל את דרכו המשותפת עם ברטון כביטלג'וס האגדי, שיחק בהמשך את בטמן ב"בטמן" וב"בטמן חוזר", שהוא לטעמי סרט הבטמן הטוב ביותר שנעשה. הפעם הוא חוזר בתפקיד עשיר אקצנטרי ונראה שהוא נהנה מכל רגע. גם הקהל. את התפקיד הטוב ביותר השאירו לדני דה ויטו. דה ויטו, ששיחק אצל ברטון ב"הפלישה ממאדים" וב"ביג פיש", שיחק את אויבו של בטמן, הפינגווין, ב"בטמן חוזר". כאן הוא מנהל הקרקס, אדם מחוספס אבל טוב לב שדואג למשפחת הקרקס שלו. דה ויטו קיבל את השורות המצחיקות ביותר בסרט והוא מבצע אותן בצורה מושלמת, בד בבד עם בניית דמות שהיא גם מרגשת.

"דמבו". מייקל קיטון.

"דמבו". מייקל קיטון.

עם כל ההתרגשות ממסיבת המחזור, בסופו של דבר, בנוסף לדמבו, מרכז הסרט נוגע למשפחת פארייר. קולין פארל, שמשחק את האב, עושה תפקיד טוב, גם אם לא מרשים במיוחד. ילדיו מילי (ניקו פארקר) שרוצה להיות מדענית, וג'ו (פינלי הובינס) שרוצה להיות הילד המתוק שממלא את תפקיד הילד המתוק, הם אלה שמגלים את היכולת של דמבו, הם אלה שמדרבנים אותו ומלווים אותו לאורך כל התהליך. הם מתוקים ומקסימים למדי.

המוסיקה של דני אלפמן, שותפו הקבוע של ברטון ברוב סרטיו, משתמשת בשירים מהסרט המקורי, אבל רוב הזמן היא בעיקר המוסיקה הרגילה שהוא כותב לסרטי טים ברטון. רוב הזמן זה הופך אותה לכמעט לא מורגשת, אבל בסוף, כשקיטון ודה ויטו נמצאים ביחד על רקע סט כאוטי והמוסיקה הזו מרקיעה שחקים, לרגע אפשר לטעות ולחשוב שאתה נמצא בסרט של טים ברטון אחר, איפשהו בתחילת שנות ה-90.

"דמבו".

"דמבו".

זה לא נכון כמובן. הסרט הזה לא מתקרב לרמת סרטיו הגדולים של ברטון, ועם זאת הוא סרט נהדר שיסעיר את דמיון הילדים בכל הגילאים (הסרט מתאים לילדים מגיל 8-9 ומעלה).

דירוג: ★★★★☆

דמבו (ארה"ב, 2019)
בימוי: טים ברטון | תסריט: אהרן קרוגר | משחק: קולין פארל, אווה גריןמייקל קיטון, ניקו פרקר, פינלי הובינס, דני דה'ויטו
הפצה: פורום פילם, החל מה-28.03.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: