"נערה" – ביקורת

מאת גל סדלינסקי
14 במרץ 2019 בשעה 14:00
"נערה". ויקטור פולסטר.

"נערה". ויקטור פולסטר.

"נערה" הוא סרט דרמה בלגי על נערה טרנסג'נדרית שלומדת בבית ספר לבלט, שבמקביל לשיעורים התובעניים פיזית גם עוברת טיפולים להתאמה מגדרית. הסרט מרגיש אותנטי למדי עם סצינות כבדות שלא מסיטות את המצלמה הצידה – יש בו חלקים גרפיים וקשים לצפיה (הייתי צריך לכסות את הפנים שלי בסצינה מסוימת!). בהחלט לא יתאים לצופים שרגישים למראות מזעזעים. למרות שאולי כדאי שצופים צעירים ילמדו ממנו על חווית התבגרות טרנסג'נדרית עכשווית, עדיף שיחכו כמה שנים, כדי שיוכלו לעכל אותו כמו שצריך.

בסרט הביכורים של לוקאס דונט הוא בחר להתבסס על סיפורה של הרקדנית הטרנג'נדית נורה מונסקיור. הוא כתב את התסריט ביחד עם שותפו לכתיבה אנג'לו טייסנס ובליווי מונסקיור. האופן שבו הסרט מתמקד בצד הפיזי של הטרנסג'נדריות זכה לביקורות שליליות, בייחוד לנוכח העובדה שהבמאי והשחקן הראשי הם סיסג'נדר (כלומר, הזהות המגדרית שלהם ומינם תואמים). שלא כמו הסרט "שלושה דורות" (2015) בו מסופר על מאבק למימוש זכותו של נער טרנסג'נדר לעבור טיפול להתאמה מגדרית, סרט זה מציג את החוויה האישית של הנערה מול עצמה במהלך הטיפול הפיזי וההגשמה העצמית מבחינה מקצועית.

"נערה". ויקטור פולסטר.

"נערה". ויקטור פולסטר.

לארה (ויקטור פולסטר) היא נערה שחלומה הוא להיות רקדנית בלט. היא מתקבלת על תנאי לתיכון לבלט, כיוון שאין לה את ההכשרה המתאימה לריקוד על קצות האצבעות ותאלץ לעשות מאמצים כבירים כדי להתאים את הגוף שלה. לארה נחושה להצליח וההתאמה שתצטרך לעשות לא מרתיעה אותה, כיוון שהיא ממילא צריכה לשנות את גופה בשביל להרגיש שלמה עם עצמה – היא נולדה בגוף זכרי. אביה החד-הורי מתיאס (אריה וורטהאלטר, "הבטחה עם שחר", "הג'וב הצרפתי") הוא התגלמות ההורה המושלם. מלבד גידול שני ילדים בעצמו, הוא עבר איתם עיר כשהתעללו בלארה בבית הספר הקודם בו למדה, והוא תומך באופן מלא בלארה ורק נמצא שם בשבילה לכל מה שתצטרך.

כידוע, גיל ההתבגרות הוא גיל קשה. בנוסף לכל מה שעוברים בני נוער סיסג'נדריים ממוצעים, לארה צריכה להתמודד עם הדיספוריה שלה, עם השתלבות בבית ספר חדש, עם אימוני ריקוד מפרכים, עם טיפולים מתישים ועם ערגה חונקת להשתנות. כמו ב"ברבור שחור" (2010) מודגש המחיר הגופני הגבוה שדורש ריקוד בלט, ההתפרקות בקצוות והחזרתיות הבלתי נלאית עד כדי שגעון (אם כי פה הם מוצגים בהרבה פחות תיאטרליות וסגנון מלאכותי). הסרט גדוש בריקוד (רקדנים וכיראוגרפיה נהדרים) ולמרות שזהו חלק משמעותי מחייה של לארה, אפשר היה להסתפק בפחות ועדיין החשיבות הייתה עוברת. האווירה המציאותית וההתמקדות הבלתי פוסקת בלארה, שנמצאת בכל סצינה, תורמת לטלטלה הרגשית של הצופים.

"נערה". ויקטור פולסטר.

"נערה". ויקטור פולסטר.

פולסטר שזכה בפרסים על משחקו בסרט מוכיח שהם לא ניתנו לו לחינם. הוא מעורר אמפתיה לתחושות שעוברת לארה, בעיקר לבושה שהיא חווה ולכאב הלב. תווי הפנים העדינים שלו מסייעים לו בגילום דמות נשית והיותו רקדן בלט (מלפני הסרט) פותח לו את הדלת לגלם את לארה, אך זהו המשחק המאופק המלווה בחיוכים ביישניים הכולל הרבה אותנטיות וחשיפה לא מבוטלת שעושה את העבודה. הדמות שמגלם וורטהאלטר היא של בן אדם טוב מדי עד כדי פנטזיה, אך הוא מצליח לקרקע אותה ולהתחבב על הצופים. כרגיל, אני מופתע ממשחק טוב של שחקנים צעירים – אוליבר בודרט שמגלם את אחיה בן ה-6 של לארה מביע רגשות באופן מרשים מאוד.

הסרט מתנהל באיטיות, התפתחות האירועים זוחלת רוב הזמן והדיאלוגים מתונים. מצד אחד, זה משקף את האופי המציאותי של הסרט, אך מן הצד האחר, זה מקשה להתחבר אליו ולשמור על רמת עניין גבוהה. אם היו מוציאים את החלקים הגרפיים, זה יכול היה להיות סרט לאחר הצהריים בערוץ חינוכית, כזה שמלמד על דרך חיים מיוחדת ולחנך על האופן בו צריך להתייחס לנושא מצד המשפחה ומצד הסביבה הקרובה.

"נערה". ויקטור פולסטר.

"נערה". ויקטור פולסטר.

המלווה שלי לסרט ואני תמימי דעים – היא מצאה אותו נוגע ללב (ביחוד הדינמיקה המשפחתית שהייתה מקסימה), אותנטי, אינפורמטיבי ולעיתים פרובוקטיבי. למרות הדברים הטובים שיש בו, אני עדיין חושב שחסר בו כח מניע שיגרום לצופים לבקש עוד.

דירוג: ★★☆☆☆

נערה (בלגיה, הולנד, 2018)
בימוי: לוקאס דונט | תסריט: לוקאס דונט, אנג'לו דייסנס | משחק: ויקטור פולסטר, אריה וורטהאלטר, אוליבייה בודר, טיימן גוברץ | מוסיקה מקורית: ולנטין חג'ג' | צילום: פרנק ואן דר אדן
הפצה: סרטי נחשון, החל מה-14.03.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: