"דמבו" – ביקורת #2

"דמבו".

"דמבו".

"דמבו" הוא כנראה הסרט עם הכי הרבה תקריבים לעיני פילים שתראו אי פעם.

הסרט הוא, כמובן, חלק מגל הגרסאות החיות לסרטי האנימציה של דיסני שהוכח כמשתלם מאוד בשבילם. אחרי ההצלחות הענקיות של "ספר הג'ונגל" ו"היפה והחיה" נוכל לראות השנה את "מלך האריות" ו"אלאדין", ובשנים הקרובות גם את "מולאן", "היפהפיה והיחפן" ועוד ועוד.

"דמבו" מתרחש לקראת סוף תור הזהב של הקרקסים הנודדים בארצות הברית. הולט (קולין פארל), אלמן קטוע יד חוזר מהמלחמה אל הקרקס שבו עבד במשך שנים רבות יחד עם אשתו. בזמן היעדרו נעשו צמצומים בקרקס, שמנסה לשרוד, ונרכשה פילה בהיריון. היא תמליט פילון גדול אוזניים שאולי יוכל למשוך קהל ולהציל את הקרקס מקריסה.

בשלב מאוחר נכנס לתמונה מיליונר (מייקל קיטון) וחברתו הצעירה (אווה גרין), ומכיוון שזה סרט של דיסני שנועד קודם כל לצעירים אז את הכול מלווים ילדיו של הולט, בן ובת, שאותה מגלמת ניקו פרקר (טיפת מים צעירה של אמה, טנדי ניוטון מ-Westworld).
את הבעלים של הקרקס מגלם דני דה-ויטו הנהדר. הוא אחד הדברים הטובים ביותר בסרט ומספק את מירב המשפטים הקומיים המוצלחים. גם אלן ארקין מגיח בתפקיד קטן שהוא יכול לעשות מתוך שינה.

הכול, כמו תמיד, מתחיל ונגמר בתסריט ובמקרה הזה הוא לוקה בחסר. הדמויות שטוחות כמו סרטוני האנימציה הקצרים של פעם. החצי הראשון (מתוך כמעט שעתיים) מרגיש כמו הקדמה אחת ארוכה. הדרמה מאולצת ואין רגעים קסומים או מספיק רגש או קומדיה כדי לפצות על כך. העלילה סובלת מאנורקסיה ומחוסר היגיון מוגזם (יש רמה מסוימת שעוד יכולה להיות מקובלת).
הסרט מבוסס על אחד מסרטי האנימציה הקצרים ביותר של דיסני, ומשובצים בו אזכורים לסרט מ-41', כולל העכברים, "פילים ורודים", השיר Baby Mine שהיה מועמד לאוסקר, הופעת הקרקס עם האש והמספר "41" על קטר הרכבת בתחילת הסרט.

"דמבו".

"דמבו". קולין פארל, ניקו פרקר, דני דה-ויטו

פה ושם (למשל בקטע ממופע הקרקס שמצולם מלמעלה ואוטומטית מעלה את שמו של הבמאי באזבי ברקלי) הרגשתי שאי שם מסתתר לו סרט שטים ברטון היה רוצה לעשות ולפרוץ מתוכו ללא הרסן של "סרט דיסני".

דני אלפמן, המלחין הקבוע של ברטון, סובל מאותה תסמונת כמו ברטון בהרבה שנים האחרונות. הוא כתב מוזיקה בלתי נשכחת בעבר ל"ביטלג'וס", "באטמן" ו"הסיוט לפני חג המולד" ומאז חוזר על עצמו, הפך לצפוי ולא מגיע לגבהים של פעם. כשדמבו מרשים את הקהל במעופו מעליהם באוהל הקרקס (מקווה שלא הרסתי לכם את סיפורו של דמבו הפיל המעופף) ציפיתי שגם המוזיקה תמריא ותסחוף, ולמרבה הצער זה לא קורה.

"דמבו". מייקל קיטון.

"דמבו". מייקל קיטון.

ברטון מתרחק מסרטים שמתרחשים בהווה ("אד ווד", "המספריים של אדוורד", "צ'רלי בממלכת השוקולד") והייתי רוצה להיות בפארק שעשועים בעיצובו. כרגיל אצלו, העיצוב האמנותי והתלבושות (קולין אטווד בסרטה ה-14 עם ברטון) מהממים ומרשימים מבלי להעיב על השאר אלא משרתים היטב את עולם ההתרחשות. שימו לב אפילו לטרפז המעופף!

דירוג: ★★☆☆☆

דמבו (ארה"ב, 2019)
בימוי: טים ברטון | תסריט: אהרן קרוגר | משחק: קולין פארל, אווה גרין,מייקל קיטון, ניקו פרקר, פינלי הובינס, דני דה'ויטו
הפצה: פורום פילם, החל מה-28.03.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?