"הנוקמים: סוף המשחק" – ביקורת

מאת גיא ברמן מכליס
25 באפריל 2019 בשעה 15:00
"הנוקמים 4: סוף המשחק". סקרלט ג'והנסון, פול ראד, קארן גילן, כריס אוואנס, רוברט דאוני ג'וניור, דון צ'ידל, ג'רמי רנר.

"הנוקמים 4: סוף המשחק". סקרלט ג'והנסון, פול ראד, קארן גילן, כריס אוואנס, רוברט דאוני ג'וניור, דון צ'ידל, ג'רמי רנר.

"הנוקמים: סוף המשחק" הוא הרבה יותר מסרט. הוא אירוע קולנועי בסדר גודל שמזמן לא נראה כמוהו. סיכויו של הסרט להסתיים בהצלחה היו 1 ל-14,000,605. העובדה שעל אף הציפיות הרבות הוא מצליח להיות סרט מופלא כל כך, לבטח הטוב ביותר ביקום הקולנועי של מארוול, רק מחזק את ההישג.

נתחיל בשורה התחתונה: אם אתם מעריצים של סרטי מארוול, אתם לא צריכים אותי בשביל להחליט אם ללכת לסרט. אם לא ראיתם אף סרט של מארוול אין לכם טעם לראות את הסרט כי הוא לא עומד בפני עצמו. מכאן חוזקו ומכאן חולשתו.

במשך שנים הייתי בין הדוברים נגד סרטי מארוול. העובדה שכל סרט הרגיש בסופו של דבר כטריילר ארוך לסרט הנוקמים התורן שאיחד את כולם, נגד את האמונה שלי שסרט צריך לעמוד בפני עצמו.לאחרונה מצאתי את עצמי חוזר בי. סרטי היקום הקולנועי של מארוול הם סרטים יוצאי דופן. אני לא מצליח לחשוב על תופעה דומה בקולנוע אי פעם בעבר. בתוך 11 שנים קיבלנו 22 סרטים שבסופו של דבר יוצרים יחד יקום רחב, עשיר בדמויות ובסיפורים, אבל קשור ביסודות עבותים. זוהי הסיבה שבגינה אף אחד מהסרטים הללו אינו בעל זכות קיום עצמאית. הם מתפקדים כפיסות סיפור שיחד מתחברים כדי לספר סיפור גדול יותר, שבסופו של דבר מעיד עלינו הצופים ועל החברה המערבית. אין בכוונתי להתחיל כאן מאמר פילוסופי שינתח את השינויים שחלו בעולם של מארוול ואיך סיפור העל של תאנוס מתקשר לחיינו על פני הכדור, אבל אתם מוזמנים להעמיק את החשיבה אם אתם רוצים. הכל קיים שם.

ועם כל ההכרה הזו, 21 סרטי היקום הקולנועי של מארוול לא הכינו אותי לסרט ה-22 במספר. מדובר בסרט שונה לחלוטין. הטון שונה לחלוטין. למעשה עד השליש האחרון שלו לא הייתי מכנה אותו סרט גיבורי על.

מנקודה זו והלאה אכתוב פרטים על העלילה. לא ספויילרים, אבל פרטים שאני, כצופה, הייתי מעדיף שלא לדעת. ההמלצה שלי עבור כל אוהב סרטי מארוול היא ללכת לסרט כשהוא יודע כמה שפחות עליו (ככל שהדבר אפשרי). אז להתראות למי שעוזב.

אנו חוזרים אל הגיבורים האהובים שלנו חמש שנים לאחר הקשת האצבע האיומה של תאנוס,שבסוף הסרט הקודם חיסלה חצי מהיצורים החיים בגלקסיה. האנשים בעולם הפוסט אפוקליפסי מנסים להמשיך הלאה, אבל מתקשים בכך. גם גיבורינו מתקשים. בנסיבות משעשעות למדי חוזר אלינו סקוט לאנג המכווץ. זה אולי המקום לעצור רגע את סקירת הסרט על מנת להתעכב על עוד מאפיין של סרטי מארוול: הסצינות שאחרי הכתוביות. עם השנים הפכו הסצינות הללו לקישורים ישירים לסרטים שבאים לאחר מכן, ומי שלא נשאר לצפות בהם מפספס מידע חשוב. בסוף הסצינה שלאחר הכותרות בסרט "אנטמן והצרעה" נשאר אנטמן תקוע בעולם הקוונטי. מי שצפה בכל הסרט אך לא נשאר לראות את הסצינה הזו, לא יבין מאיפה הוא צץ בסרט החדש (אל דאגה, זה מוסבר לאחר מכן). גם מאפיין ייחודי זה מלמד על החשיבות שנותנים במארוול לסדרתיות על פני סרטים עצמאיים. סוף של סרט הוא הדבר החזק ביותר שנשאר אצל הצופה לאחר הצפייה. לשבור את זה עם פריט מידע לא רלוונטי כרגע רק כדי לעורר את בלוטות הטעם לפרק הבא הוא זהה לסיומת הקיימת בסדרות אמריקאיות בהן נותנים פרומו לאירועי הפרק הבא. בסרט זה, כיוון שזהו סוף הסיפור בן 11 שנים, אין טעם בסצינה לאחר הקרדיטים. הסוף הוא באמת הסוף. והוא נפלא כל כך שמזל שהם עשו את המעשה הנכון וויתרו על סצינה לאחר הכתוביות. לכן, אם אתם רוצים, אתם יכולים ללכת בשקט הביתה לאחר שהסרט מסתיים.

"הנוקמים 4: סוף המשחק". פול ראד.

"הנוקמים 4: סוף המשחק". פול ראד.

נחזור לסקוט לנג. הוא חוזר עם רעיון מהפכני: מסע בזמן כדי לגנוב את 6 אבני האינסוף, ואז להשתמש בהן כדי להחזיר את כל מי שנעלם בהקשת האצבע. מכאן מתחיל סרט שמשלב שני ז'אנרים מופלאים: מסע בזמן וסרטי שוד (heist). זהו מסע שוד בזמן. הסרט פועל על פי כל חוקי הז'אנרים. הוא מלא אזכורים ל"בחזרה לעתיד" האהוב כל כך ("בחזרה לעתיד" וסרטי האוונג'רס חולקים את אותו מלחין – אלן סילבסטרי) ויפה במיוחד החלק הארוך בו מתבצע איסוף כל השותפים ל"שוד".

השעה הראשונה של הסרט אטית מאוד וכולה דרמה אנושית. זה מפתיע מאוד. זה לא דומה למה שהכרנו בעבר בסרטים האלה וזה עובד נפלא. זה עובד נפלא כל כך, כמובן, רק בזכות המטען העצום שהצופים מביאים איתם מ-11 שנות סרטים. בעזרת המטען הזה הבמאים והתסריטאים יכולים לשלב באופן מופתי כמות אינסופית של דמויות חשובות לסיפור עלילתי קוהרנטי אחד בעל ערך רגשי. למעשה, מה שהופך את הסרט הזה לכל כך גדול הוא ההקרבה שנעשתה בסרטים הקודמים של שלמות הסרט למען הסדרה. לפתע סרט מעולה עם סוף שערורייתי כמו "קפטן אמריקה" הראשון מקבל תגמול הולם.

עם שינוי חוקי הז'אנר והמשחק עם הציפיות נוצרת גם ההבנה שחוקי המשחק השתנו. כשהגיבורים האהובים עלינו התאדו בסוף הסרט הקודם זה היה עצוב, אבל היה ברור שהם יחזרו. בכל זאת דובר כבר על סרט נוסף בסדרת "שומרי הגלקסיה" ונקבע כבר תאריך יציאה לסרט "ספיידרמן" החדש. הפעם הדברים לא באמת ברורים ויש תחושה שהכל יכול לקרות. ובאמת, קורים דברים מפתיעים.

מי ששואל את עצמו – מסע בזמן? הייסט? – אל תדאגו. המערכה האחרונה מספקת את קרבות גיבורי העל שכולנו מכירים ואוהבים, כך שבסופו של דבר אני מאמין שכל צופה ימצא מה לאהוב בסרט.

וכאן אני מגיע לגיבורים שלנו, אלה שאנו חוזרים שוב ושוב לסרטים האלה כדי לעבור איתם את ההרפתקאות שלהם. כיאות לסרט שמסיים את הסדרה, הכוכבים הראשיים של הסרט הם הכוכבים הראשונים. רוברט דאוני ג'וניור וכריס אוונס כאיירון מן וקפטן אמריקה נהדרים. ככל שזה נוגע לדאוני ג'וניור, זו הפעם הראשונה שאני מצליח לחבב אותו בסרט. זה הישג לא מבוטל. אוונס הוא גם כך השחקן הכריזמטי והכובש מבין האוונג'רס וזה לא מפתיע שגם כאן, כמו תמיד, הוא נהדר ודמותו היא המעניינת ביותר.
כריס המסוורת' מעולה בתפקיד ת'ור. תור של הסרט הזה הוא אינו ת'ור שהכרנו. הדמות החדשה עושה עמו חסד ובפעם הראשונה בסרטים אלה ת'ור הוא דמות מעניינת, מצחיקה ומצוינת.
גם סקרלט ג'והנסון כאלמנה השחורה, מארק ראפלו כענק הירוק וג'רמי ראנר כהוקהיי מצטרפים לחגיגה וכולם מבצעים את עבודתם במקצועיות. רוקט הוא עדיין דמות נפלאה (והתפקיד הכי טוב של בראדלי קופר) וגם גרוט נפלא, אבל שניהם פחות מבריקים בסרט הזה מאשר בסרט הקודם.

מבין הדמויות החדשות יותר – ברי לארסון, שגילמה כל כך נפלא את קפטן מארוול בסרט הסולו שלה, מופיעה לזמן קצר מאוד וזה מספיק. הקטעים, שצולמו לפני שצולם "קפטן מארוול", מראים שלקח לה זמן למצוא את הדמות. הקסם הרב שהציגה בסרט ההוא לא נמצא כאן. לעומתה, טום הולנד כפיטר פארקר/ספיידרמן ממשיך להיות נפלא ובמעט שהוא נמצא בסרט (דקות ספורות בלבד) הוא מצליח להצחיק ולרגש.

"הנוקמים 4: סוף המשחק". קארן גילן, רוברט דאוני ג'וניור.

"הנוקמים 4: סוף המשחק". קארן גילן, רוברט דאוני ג'וניור.

אחד הדברים המרגשים ביותר בסרט הוא שכולם נאספו כדי לקחת חלק בסיום האפי הזה. כל דמות בעלת משמעות שהשתתפה בסרטי הסדרה מופיעה, ולו לשוט אחד. זה מרגש מאוד ומעצים את הערך הרגשי של הסרט כולו.

האחים רוסו, במאי הסרט הזה, וכריסטופר מרקוס וסטיבן מק'פילי, תסריטאי הסרט הזה, עבדו כבר יחד על "מלחמת האינסוף" ו"מלחמת האזרחים". הם חוזרים ומוכיחים שהם צוות מנצח שיודע את העבודה. כולם יחד מצליחים לתמרן בין מקומות שונים, זמנים שונים, ובעיקר אינסוף גיבורים, ולהוציא תחת ידם סרט אחיד ומיוחד שמצליח לרגש ולהסעיר, להצחיק ולהעציב, סרט שהוא בו בזמן עמוק וילדותי. סרט שמזכיר מה מטרתו של קולנוע בידורי.

יש נטייה לזלזל בבלוקבסטרים ולתייג אותם כסרטים שנעשים בשביל הכסף. תעשיית הקולנוע היא ללא ספק תעשייה, וככזו אינה מעוניינת להשקיע בסרטים שלא ניתן יהיה לגרוף מהם את הסכום הגדול ביותר שניתן. אפשרויות למוצרים נלווים מעניינת את האולפנים אף יותר. אין זה מפחית מהעובדה שהיוצרים שלוקחים על עצמם את יצירת הסרט באים כדי לספר סיפור. יש להם חזון ויש להם רעיונות. כן, הם צריכים להתכופף לפעמים לדרישות האולפן, ועדיין כמה מהיצירות הטובות ביותר של כל הזמנים יצאו משיטת האולפנים של הוליווד בשנות ה-30 וה-40.

"הנוקמים 4: סוף המשחק". דון צ'ידל, מארק רופאלו, כריס אוואנס, סקרלט ג'והנסון.

"הנוקמים 4: סוף המשחק". דון צ'ידל, מארק רופאלו, כריס אוואנס, סקרלט ג'והנסון.

אני מוריד את הכובע בפני קווין פייגי, המפיק שעמד מאחורי כל החזון.פייגיהצליח לייצר אפוס מרשים כל כך, ייחודי כל כך, עשיר כל כך ומספק כל כך שאני בספק אם בשנים הקרובות נראה משהו שיצליח להתחרות בו באיכות.

"הנוקמים: סוף המשחק" הוא הסיום ההולם ביותר שסדרת סרטים יכולה לבקש. כנראה שסרט סיום סדרה הטוב ביותר שראיתי. אני בספק אם אצפה השנה בסרט מסעיר יותר.

דירוג: ★★★★★

הנוקמים 4: סוף המשחק (ארה"ב, 2019)
בימוי: אנתוני רוסו | תסריט: כריסטופר מרקוס, סטיבן מק'פילי, ג'ים סטרלינג | משחק: ברי לארסון, רוברט דאוני ג'וניור, כריס אוואנס, סקרלט ג'והנסון, פול ראד, ג'וש ברולין
הפצה: החל מה-24.04.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: