ביקורת: ג'ונו / Juno

במבט מסביב, "ג'ונו" נראה כסרט נעורים מטופש, ונדמה שחברי האקדמיה לקולנוע השתגעו כשהחליטו להעמיד אותו לפרס האוסקר היוקרתי. ובדיוק משום כך, "ג'ונו" תפס אותי בהפתעה, וגיליתי סרט מקסים ומשעשע מהסוג הפשוט שראיתי לאחרונה רק ב"מיס סאנשיין הקטנה" מהשנה שעברה.

פוסטר הסרט "ג'ונו" מציג את הצעירה ההריונית המככבת בסרט, לצד בחור כחוש במדי ספורט עם מכנסיים קצרות מדי. התמונה הזו, על רקע הפסים הכתומים ולבנים נותנת לקהל רמז עבה מדי שמדובר בסרט נעורים. הגעתי לסרט עם ציפיה ל"אמריקן פאי" למתקדמים, ולא יכולתי להיות יותר טועה.
ג'ונו מק'גאף (אלן פייג') היא סתם עוד תיכוניסטית באמריקה. למרות השנינות החדה שפייג' מכניסה לדמות – משהו שגם קצת הגיע לי בהפתעה אחרי סרטה הקודם, "אקס- מן 3" – מסתבר שג'ונו היא נערת שוליים. היא חנונית חביבה, שמסתובבת עם חנונים מגוחכים. אפשר להרחיב את המחשבה קצת ולהבין שג'ונו היא בעצם הדמות הכי נורמלית בסרט, כשבגזרת החברים הקרובים שלה נמצאת החברה הכי טובה, ליה (אוליביה ת'ירלבי), ופולי בליקר (מייקל סירה), החנון המוזר שהכניס אותה להיריון. אז באמת, כשאת רק בת 16, ואביה הבת שלך הוא אצן כחוש שמתרוצץ כל הזמן במכנסיים זהובים קצרים מדי, האינסטינקט הראשון שלך הוא לגדוע את הדבר לפני שיהיה יצור חי.

ג'ונו שמה פעמיה למכון ההפלות המקומי, אך מתחרטטת די במהרה ונמלטת מהמקום. האלטרנטיבה היא כמובן ללדת את התינוק, ולמסור אותו לאימוץ. כמובן שלגדל אותו בעצמה איננה אלטרנטיבה הולמת. רק עכשיו, היא מחליטה לגלות את הסיפור לאביה (ג'יי קיי סימונס) ולאמה החורגת (אליסון ג'ני), כמו גם לאבי הוולד. סיטואצית הסיפור להורים המביכה, היא עוד כלום לעומת הסיפור לבליקר והתגובות שלו. ההחלטה למסור את הוולד לאימוץ מובילה את ג'ונו לזוג החביב, מארק (ג'ייסון בייטמן) וונסה (ג'ניפר גארנר). משהו טוב מדי בזוג, והצופה יכול לחשוד שאולי מדובר בזוג מאמץ מהסוג שהיה ב"כרוניקה של אקדח". אל חשש, זה בכלל לא הכיוון!

ככל שהסרט מתקדם, הדמויות מתחילות להיחשף, כל אחת באור שונה לגמרי מזה שהתחילה איתו. ג'ונו בעצמה, מגלה על עצמה דבר או שניים בעזרתו של מארק לאחר ששני אלו מגלים תחומי ענין משותפים וג'ונו עוזרת לו לפרוח. בליקר מתחיל להראות קשוח יותר, אך עם זאת גם חביב יותר. אביה של ג'ונו מתפרש כאבא המושלם שבאמת מצליח לקבל את הטעות של בתו בלי בעיה כמעט, ואף תומך בה לחשוב פעמיים. זה דבר שכמובן לא ברור מאליו. אבל בעיקר נוצצת אליסון ג'ני בתור ברנדה, האמא החורגת של ג'ונו. בתחילה היא מצטיירת, בעיקר בגלל הדיבוב בהתחלה של ג'ונו, בתור גרסת ה-2000 של האמא החורגת של סינדרלה. פרצופה העייף של אליסון נותן גוון עמום לדמות, אך לאט לאט הקשיחות כלפי ג'ונו יורדת והיא נתפשת כמישהי "סבבה לגמרי".

ובכל זאת, לא ברור איך הסרט החביב הזה, חמק ועשה את דרכו לארבע מועמדויות לאוסקר 2008, שלוש מהן הן מהחשובות ביותר בטקס: סרט הקולנוע הטוב ביותר, בימוי טוב ביותר, ושחקנית טובה ביותר. רבים מתעלמים מהסרט כמועמד אמיתי לפרס, כשהוא ניצב מול הענקים "ארץ קשוחה" של האחים כהן ו"זה יגמר בדם" של פול תומאס אנדרסון. קשה שלא להסכים איתם, עם הסתייגות אישית קטנה שלי. לדעתי, אלן פייג' הפתיעה בגדול בסרט. ההתמודדות של השחקנית בת ה-20 תהיה כמובן קשה מאד מול שתי זוכות האוסקר, קייט בלאנשט וג'ולי קריסטי, שלא לדבר על המועמדת בפעם השלישית, לורה ליני. בכל זאת, יש לה סיכוי לדעתי.

דירוג: