"מי אתה חושב שאני?". פרנסואה סיוויל, ז'ולייט בינוש.
"מי אתה חושב שאני?" הוא סרט דרמה המבוסס על ספר מאת קאמי לורנס על התבגרות, זהות ועל ההשפעה ההרסנית של מתיחת גבולות רגשיים בעידן הוירטואלי. ההתעסקות בסוגיית העמדת פנים והמחיר שהיא עלולה לגבות מרתקת. רובו של הסרט מאזן היטב את המשקל הרגשי מול המתח העלילתי, אך מאבד את שניהם באחת כשאופי הסרט משתנה בחציו השני. למרות זאת, הסרט מעניין ויפנה לקהל יחסית רחב, עם דגש על אוכלוסיה בוגרת יותר.
זהו לא הספר הראשון שהבמאי ספי נבּו בחר לעבד לתסריט ולביים. עיבוד טוב, כמו זה, מצליח לטשטש את התחושה שהוא מבוסס על יצירה אחרת. במקרה הזה הוא לא טשטש מספיק. הסרט, שמתמקד כמעט באופן בלעדי בדמות אחת, שומר על עניין וקצב טוב בחלקים גדולים ממנו. הצגת שיחות טלפון ככלי להעברת דרמה, כשרואים רק צד אחד של השיחה ורק שומעים את השני, היא לא פעולה פשוטה (פעולה שנעשתה באופן מופתי ב"האשמים" הדני) ונבו משתמש בכלי זה לא מעט במהלך הסרט ועושה זאת במקצועיות. ודאי שעוזר כשהשחקנית הראשית היא וירטואוזית.
במהלך טיפול קלייר (ז'ולייט בינוש, "הפצוע האנגלי", "שוקולד") מגוללת באזני הפסיכיאטרית החדשה שלה (השחקנית הותיקה ניקול גרסיה) את הנסיבות שהובילו אותה למצב הנפשי הקשה בו היא נמצאת. הגירושים המכוערים שלה לא השאירו את חייה ריקים, ובמקביל לעבודה כמרצת ספרות וטיפול בילדיה, היא טיפחה קשר רומנטי עם בחור צעיר בשם לודו (גיום גואי, "לעבור את הגבול"). כשלודו מפסיק באופן חד וקר את הקשר ביניהם, קלייר הדחויה מחליטה ליצור פרופיל פייסבוק מזויף כדי להשיג עליו פרטים עדכניים. כדי שהעין המציצנית שלה לא תהיה שקופה בעיני לודו, היא פונה אל חברו אלכס (פרנסואה סיוויל, ששיחק בסרט המקסים "אהבה ממבט שני" מהשנה האחרונה) הצלם.
"מי אתה חושב שאני?". ז'ולייט בינוש.
הזהות הוירטואלית בת ה-25 של קלייר שעברה את שנתה ה-50 מכניסה אותה לבלבול ותסכול שרק מעמיקים ככל שהקשר בינה לבין אלכס מתחזק, אבל היא נסחפת עם התחושה הממכרת של להרגיש צעירה ונחשקת. הדיוקן שמצטייר בעדינות של אישה בוגרת שמחזיקה מאוויים סותרים שמאיימים על בריאות נפשה לא נותן להסיט את המבט מהמרקע ומעורר חמלה וכעס בו זמנית.
ז'ולייט בינוש היא אחת השחקניות הטובות ביותר בתעשיה וכמו שאמרה המלווה שלי לסרט, אם היה בו משהו לא אמין, הוא שהיפהפיה הזאת תצטרך לזייף פרופיל בשביל למשוך אליה גברים. כשצופים בשחקנית ברמת המקצועיות של בינוש, זה תמיד מהנה לקלוט את מנעד הרגשות שהיא יכולה להביע, לפעמים כמה רגשות במקביל. היא יוצרת תחושת הזדהות כמעט באופן מיידי ושומרת עליה למשך כל רכבת ההרים הרגשית שחווה קלייר. ניקול גרסיה עושה עבודה טובה ומעבירה את הדואליות המתבקשת מרופאה שרוצה לעזור למטופלת שלה בכל מחיר, אך גם לשמור על ריחוק מקצועי.
"מי אתה חושב שאני?". ניקול גרסיה.
אין לי בעיה עקרונית עם פרסומות "סמויות" במהלך סרטים, אבל זה מעט מגוחך כשכל הסטודנטים בקורס שמעבירה קלייר משתמשים באותו סוג מחשב (אפילו אותו דגם וצבע). מדובר בתקלת עיצוב מהותית, בייחוד כשהסרט סובב גם סביב שימוש במחשבים. ככלל העיצוב קר בצורה ההולמת את הנרטיב. עיצוב התלבושות, ובעיקר התסרוקת של בינוש, מעניין ומבטא את מצבה הנפשי. המוסיקה שמלווה את הסרט מאת המלחין איברהים מעלוף, אשר עבד בעבר עם נבו, יפהפיה ומשתלבת מצוין.
לא הרבה פעמים אני יכול להצביע בדיוק על הנקודה בה הסרט איבד אותי. לצערי, הפעם אני יכול. הסרט יכול היה להיות הרבה יותר טוב עם ויתורים מסוימים, שאני רק יכול להניח שקשורים לתוכן של הספר.
דירוג: 
מי אתה חושב שאני? (צרפת, בלגיה, 2019)
בימוי: ספי נבו | תסריט: ספי נבו, ג'ולי פייר, קאמי לורנס | משחק: ז'ולייט בינוש, פרנסואה סיוויל, ניקול גרסיה | מוסיקה מקורית: איברהים מעלוף | צילום: ז'יל פורט
הפצה: סרטי נחשון, החל מה-24.10.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: