"פצצה" – ביקורת: שלוש השחקניות הראשיות אמינות וסוחפות בסרט קר

מאת
20 בדצמבר 2019 בשעה 17:00
"פצצה". מרגו רובי, ניקול קידמן, שרליז ת'רון.

"פצצה". מרגו רובי, ניקול קידמן, שרליז ת'רון.

"פצצה" הוא דרמה המבוססת על הסיפור האמיתי שהתחולל בערוץ “חדשות פוקס" והגיע לנקודת רתיחה בשנת 2016 של ההטרדות והניצול המיני מצד מנהל הערוץ ומנהלי התכניות השונות. מאז נפוצה תנועת metoo# באוקטובר 2017, הנושא הזה מעסיק את נשות הוליווד, מה שכנראה דירבן שחקניות רבות מוכרות בתעשייה להשתתף בו בתפקידים קטנים. הסרט מעניין, קצבי (בעיקר בתחילתו) ומשוחק מצוין. יחד עם זאת, האופן בו העלילה מועברת מרוחק ולא מרגש.

הסרט נפתח בהצגה שנונה ומשעשעת של ערוץ "חדשות פוקס", השמרני-ימני, והעובדים בו על ידי העיתונאית מייגין קלי (בגילומה של השחקנית זוכת האוסקר שרליז ת'רון באיפור שמקשה מאוד על זיהויה, לולא הקול הייחודי שלה). מעבר להבנת בעלי התפקידים השונים והצורה בה המקום עובד, היא גם מציגה את הסקסיזם הגלוי בכל פינה, ובכך מפנה את הזרקור אל הנושא המרכזי שהוא הטרדות מיניות וניצול מרות.

קלי היא עיתונאית חריפה שלמרות הבמה השמרנית ממנה היא נושאת דבריה, היא לא חוסכת בחיצים כלפי המפלגה הרפובליקנית, בזמן הבחירות לנשיאות ארה"ב בה התמודד דונלד טראמפ. ההתנהלות המקצועית האתית שלה מחזירה חיצים כלפיה בצורה שובינסטית, מזלזלת ומאיימת, והמסר שהיא מקבלת מהסביבה הוא שהיא הביאה את זה על עצמה והיא צריכה להתבייש ולהתנצל, וכמובן להתנגד בכל הכח שיכנו אותה "פמיניסטית".

גרטשן קרלסון (ניקול קידמן, "השעות", "עיניים עצומות לרווחה") היא מגישת תכנית דעה בערוץ. במהלך השנים ניסתה להסיט ממנה הערות שוביניסטיות על המסך ומחוצה לו, מה שהגלה אותה למשבצת שידור עם אחוזי צפייה נמוכים. היא משתדלת להעלות נושאים הקשורים לנשים, אבל מקבלת על כך על הראש מצד ההנהלה.

בתכנית שלה מתחילה את דרכה קיילה (מרגו רובי, "יחידת המתאבדים", "אני טוניה"), צעירה חדורת שאפתנות להתקדם, שמנצלת כל הזדמנות בשביל להתפתח בערוץ ולהופיע מול המצלמה. הדמות שלה היא היחידה מבין השלוש שלא מבוססת באופן ישיר על אישה אמיתית, אלא כדוגמה לנשים הצעירות שרצו להתברג בערוץ. האינטראקציה בין הדמויות הראשיות נשארת מינימלית ביותר, החוט המקשר בין כולן הוא רוג'ר איילס (ג'ון לית'גו, "מפגשים מהסוג האישי", "דקסטר"), מנהל הערוץ שנותן את הטון הסקסיסטי בו ובאופן קבוע מנצל מינית את העובדות שלו.

"פצצה". ג'ון לית'גו.

"פצצה". ג'ון לית'גו.

שלוש השחקניות הראשיות משחקות טוב מאוד. הן אמינות וסוחפות, כל אחת בדרכה. לצידן בולט במיוחד לית'גו שמגלם דמות מחליאה ובכל זאת משאיר אותה מקורקעת ואפילו מעוררת חמלה. ההישג מרשים עוד יותר בשל האיפור הכבד וחליפת השומן בהם היה מכוסה, כדי ליצור דמיון קרוב יותר לאיילס. קייט מקינון כובשת את המסך בכל סצינה שהיא נמצאת בה. היא השילוב המושלם בין הומור לפגיעות.

בעבר הבמאי ג'יי רואץ' התמקד יותר בסרטי קומדיה, סרטי "אוסטין פאוורס" וסרטי "פגוש את ההורים" ובשנים האחרונות מביים יותר סרטים פוליטיים עם נטייה לביקורת על הממשל, שגם בסרט זה לא נחסכה, "חוקי המשחק" (2012) על שילובה של שרה פיילין בבחירות לנשיאות ו"טראמבו" (2015) על הרשימה השחורה של אנשי תרבות בארה"ב של שנות ה-40 וה-50 ו"לאורך כל הדרך" (2016) על נשיאותו של לינדון ג'ונסון. גם לתסריטאי צ'רלס רנדולף משיכה ליצירת סרטים בעלי אופי ביקורתי על הממשל והחברה בכלל, כמו "מכונת הכסף" המוצלח משנת 2015 על נפילת השווקים ב-2008 ו"החיים של דיוויד גייל", שפתח את הקריירה שלו, על הוצאה להורג. כך שעל פניו, מדובר בצוות מנצח להציג את הסיפור הזה. אך בפועל, הקרירות ששירתה היטב את סרטיהם הקודמים, פוגמת בהבנה הרגשית והנפשית של תקיפה וניצול מיני.

"פצצה". שרליז ת'רון.

"פצצה". שרליז ת'רון.

המלווה שלי לסרט חושבת שאם הכוונה היא להעלות מודעות להטרדות מיניות ולאווירה מחפצנת, הסרט מפספס את המטרה שלו. בעיניה רק קטע אחד בסרט שמדגיש את החפצון הנשי באמת מעביר את אי הנוחות הקשה באופן ההסתכלות הגברית על העולם, ושכנראה אם אשה הייתה מביימת את הסרט, הנושא היה מטופל כראוי.

הסרט מעלה סוגיה חשובה ומעניינת, שכמובן יכולה ללמד אותנו, בעיקר הגברים, לשים לב לאווירה רעילה וסקסיסטית סביבנו ולנסות לשנות את הטון. זוהי לא בשורה לנשים, כיוון שהסיפור הספציפי הזה מעט מוגזם, אבל זהו צעד קטן נוסף לקראת מודעות אמיתית לנושא.

דירוג: ★★★☆☆

פצצה (קנדה, ארה"ב, 2019)
בימוי: ג'יי רואץ' | תסריט: צ'ארלס רנדולף | משחק: שרליז ת'רוןניקול קידמןמרגו רוביאליס איבקייט מקינוןג'ון לית'גוסטיבן רוטקוני בריטון | מוסיקה מקורית: תאודור שפירו | צילום: בארי אקרויד
הפצה: החל מה-19.12.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: