"ג'וג'ו ראביט" – ביקורת: הומור מטורף, שמאוזן עם רגישות ומשמעות

"ג'וג'ו ראביט". רומן גריפין דיויס, טייקה ווייטיטי.

"ג'וג'ו ראביט". רומן גריפין דיויס, טייקה ווייטיטי.

"ג'וג'ו ראביט" הוא קומדיה שחורה ומרגשת המתרחשת בגרמניה בתקופת מלחמת העולם השניה על ילד בן 10 חבר בנוער ההיטלראי שיש לו חבר דמיוני – אדולף היטלר. ובכן, היעדר התקינות הפוליטית רחוק מלעצור בפיהרר ורוב הסרט משחק על הקו של הומור משוגע לבין הצגת אמת אוניברסלית על התנהלות העולם המערבי ועל הבעייתיות במלחמות ובגזענות (ברגעים מסוימים זה גובל בקיטשיות). הסרט יתאים לצופים שהקווים האדומים שלהם בהומור גמישים, שבאים עם ראש פתוח ואהבה לקולנוע.

טאיקה וואיטיטי הבמאי והתסריטאי (היהודי, למי שחשוב לו לדעת כשמדובר בסרט שמגחיך את הנאצים ובמידה גם את השואה) ידוע בסרטיו ההומוריסטיים. סרטו "ת'ור: רגנרוק" (2017) של היקום הקולנועי של מרוול שבר את הפומפוזיות של שני הסרטים הקודמים בסדרה (שהתחיל קנת' בראנה שמתמחה בסרטים שייקספירים) וניצל את חוסר הגבולות שמחוץ לכדור הארץ ליצירת סרט קליל, שטותי ומצחיק (גם אם לא טוב במיוחד). כמו גם הסרט המוקומנטרי על ערפדים "מה שקורה בצללים", שהפך אותו לשם מוכר בתעשייה. שרירי ההומור המטורף שפיתח בסרטיו הקודמים נמתחים גם בסרט זה, אך שומרים על איזון טוב עם רגישות ומשמעות. הסרט מלא בצבע, קצב ומוסיקה טובה.

הסרט מוצג מעיניו של יוהנס (ג'וג'ו) בצלר הצעיר (רומן גריפין דיוויס) שדוקטורינת שטיפת המוח של הרייך השלישי עבדה עליו כל כך חזק, עד שלא רק שהוא מאמין בתורת הגזע באופן מלא, הוא נושא עיניו אל המנהיג אדולף היטלר כמעריץ פנאטי ומפתח בראשו את דמותו כחבר דמיוני שמייעץ לו בנושאים שונים.

היטלר (בגילומו של הבמאי וואיטיטי שמשתתף בסרטים של עצמו בדרך קבע) כפרי דמיונו של ג'וג'ו הוא גבר מתיילד ומגוחך עם רעיונות אכזריים ומטורפים (לא שונה בהרבה מהאמת, פשוט בדרך מוקצנת). ג'וג'ו הוא ילד רגיש שהמצ'ואיזם אשר מחנכים אותו אליו כחייל עתידי של הרייך והדרישה ממנו להבין מושגים מבוגרים בגיל צעיר מדי מלחיצים אותו. שם היטלר נכנס לעזור לו כדמות מחנכת ומדריכה. כמובן, הלחץ שמופעל עליו רק דוחף אותו יותר לאמונה עיוורת במשטר הנאצי.

בליווי חברו הטוב יורקי (ארצ'י ייטס), שלא יכול להימנע מלפלוט אמת בכל פעם שהוא פותח את הפה, ג'וג'ו יוצא למחנה אימונים מיוחד לנוער ההיטלראי, בו מלמדים אותם להיות נאצים טובים עם כישורי שדה משובחים. את המחנה מנהל קפטן קלנזנדורף (סם רוקוול, "שלושה שלטים מחוץ לאיבינג מיזורי", "גרין מייל") בעל העין האחת ועם כישורי צליפה מעולים, בליווי עוזריו הקריקטוריים, פינקל יד ימינו (אלפי אלן, "משחקי הכס") ופראולין ראם הלהוטה (רבל וילסון, סרטי "פיץ' פרפקט", "כמה רומנטי"). אמו של ג'וג'ו, רוזי (סקרלט ג'והנסון, "סיפור נישואים", האלמנה השחורה ביקום הקולנועי של מרוול), שצריכה לגדל אותו לבדה, עושה זאת באהבה גדולה, חן רב ולא מעט תיאטרליות. היא קרן אור בתוך הסבל והעוני בהם הם חיים, אך הסוד שהיא מסתירה יערער את חייו של ג'וג'ו עד עמקי נשמתו.

"ג'וג'ו ראביט". רומן גריפין דיויס, סקרלט ג'והנסון, סאם רוקוול.

"ג'וג'ו ראביט". רומן גריפין דיויס, סקרלט ג'והנסון, סאם רוקוול.

כמעט ולא יאומן שזהו סרטם הראשון של השחקנים הצעירים דיוויס וייטס. דיוויס שמופיע על המסך רוב הסרט נשאר אמין ולא מוגזם גם בסצינות מאתגרות. כמובן שהדמות שהוא מגלם בנויה ומוצגת באופן שיקשה לא להיות בעדו, אבל דיוויס מצליח לתפוס את הלב. הקסם של ייטס כובש כל סצינה שהוא נמצא בה, החמידות המבוגרת שלו עובדת בכל פעם. סקרלט ג'והנסון היא ללא ספק השחקנית הבולטת ביותר בצוות. מתאהבים בה ברגע הראשון שהיא מופיעה והיא ממשיכה לשבור את לב הצופים במורכבות שלה לכל אורך הסרט. תומסין מקנזי (ששיחקה מצוין בתפקיד הראשי בסרט הנהדר "ללא עקבות" מ-2018) מרגשת בתפקידה. רוקוול הוא אחד השחקנים האהובים עליי וגם מהדמות המשוגעת שלו בסרט זה הוא מוציא אנושיות בלתי מתפשרת.

"ג'וג'ו ראביט". טייקה ווייטיטי, רומן גריפין דיויס, תומאסין מקנזי.

"ג'וג'ו ראביט". טייקה ווייטיטי, רומן גריפין דיויס, תומאסין מקנזי.

אולי הקשר הניו זילנדי הוא מה שהוביל את וואיטיטי לעבד את הספר הדרמתי "Caging Skies" (בתרגום ישיר: שמיים כולאים) של הסופרת הניו זילנדית-בלגית לתסריט, ששינה את אופיו של הספר להומוריסטי וגרוטסקי. ההומור בסרט גאוני ושחור. במבט ראשון נראה שהוא שואב השראה מהאסתטיקה המדויקת והמלאכותית (בצורה נפלאה) של סרטיו של ווס אנדרסון, אבל מהר מאוד הריאליזם שמשתלט על המסך קובע את הטון, גם אם אותו טון הוא צבעוני יותר מהאפרוריות הרגילה שמציגים בסרטים של גרמניה בתקופה הזו. השימוש במוסיקה נעשה במומחיות והיא מוסיפה להומור ולרגש באופן מקצועי.

למלווה שלי לסרט לקח חצי שעה להיכנס לראש של הקומי בנושא כל כך טעון וכבד, כך שברור שיהיו צופים שיחשבו שהסרט בטעם רע. אבל הבימוי והמשחק הנפלאים וכל הרעיון של לגעת בלב הצופים באמצעות הומור דווקא בנקודות הרגישות האלה, הופך אותו לסרט שכדאי לצפות בו, ואף בקולנוע.

דירוג: ★★★★☆

ג'וג'ו ראביט (גרמניה, ארה"ב, 2019)
בימוי: טאיקה וואיטיטי | תסריט: טאיקה וואיטיטיכריסטין לוננס | משחק: רומן גריפין דיויססקרלט ג'והנסון, טאיקה וואיטיטי, תומסין מקנזיסאם רוקוולרבל ווילסון
הפצה: פורום פילם, החל מה-02.01.2020 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?