11 בינואר 2020 בשעה 6:20

"השורקים" – ביקורת: שומר על מתח

"השורקים". קתרינל מרלון, אנטוניו בויל.

"השורקים" הוא סרט מותחן פשע רומני על שוטר במחלק הסמים שפועל משני צדי החוק ומוצא את עצמו ככלי במשחק מלא בתפניות, בסחיטה ובסכנת חיים. הסרט מנסה להגיש את הסיפור בעטיפה מסוגננת, אבל בגלל שהוא לא עושה זאת עד הסוף, הניסיון רק גורע מבסיס העלילה הטוב שלו ומותיר אותו מבולבל ללא כל צורך. ישנן מספר סצינות עם אלימות גרפית במיוחד והוא כולל עירום, כך שהסרט לא יתאים לרגישים לכך. על אף שהוא יכול היה להיות טוב יותר, הוא מספק את הסחורה ומשאיר את המתח לכל אורכו.

הבמאי והתסריטאי קורנליו פורומבויו זכה להכרה בפסטיבלים בינלאומיים בסרטו "שם תואר: משטרה", ובסרט זה הוא חוזר לעולם המשטרה כששוב גרעין הקונפליקט הוא שאלות מוסריות מול חוקיות. התרגום השונה של שם הסרט מרחיק אותו מהמיקום המיוחד שלו – האי הספרדי לה גומרה (שם הסרט במקור), אליו נוסע הגיבור. רק לאחר שהסרט משחרר את המסגרת המיותרת שכפה על עצמו – כדי שיראה מיוחד יותר, אפשר רק להניח – הוא מתחיל לזרום טוב יותר. למרות הקצב היחסית איטי שלו הוא כן מצליח להשאיר את הצופה בציפייה לבאות.

כריסטי (ולאד איבנוב, "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים") הוא שוטר ותיק שלאחר שהבין את הכללים של משחק השוטרים והגנבים וגילה שיש בו לא מעט שטח אפור, החליט לנצל את המשחק לטובתו ולרפד את כיסיו. אך חשד שעולה לגביו בשורות המשטרה מוביל למעקב צמוד אחר כל צעד שלו עד שאפילו בביתו אין לו שום פרטיות. לתמונה נכנסת ג'ילדה (קתרינל מרלון), בת הזוג של שותפו לפשע שנתפס שלא טמנה ידה בצלחת, ומבקשת ממנו לעזור לה להבריח את בן זוגה ממעצר כשסכום כסף משמעותי נמצא על כף המאזניים. לצורך כך עליו להצטרף אליה לאי בו ילמד לדבר בשפה עתיקה של שריקות, שתשמש אותם בתקשורת במהלך מבצע השחרור. הגילויים השונים בנוגע לעברו של כריסטי במהלך הקפיצות בזמן של הסרט משאירים את העניין בסיפור, ולכן לא אחשוף יותר פרטים.

"השורקים". ולאד איבנוב, קתרינל מרלון.

למרות שרוב הדמויות בסרט הן גבריות, אלו הדמויות הנשיות שתופסות את מירב הפוקוס. מרלון מהפנטת בעוצמה הפתיינית והפגיעה שלה. היא מגלמת תפקיד מרובד בצורה אמינה (גם אם העלילה שבנויה סביבה לא אמינה במיוחד). רודיקה לזר, שמגלמת את המפקדת של כריסטי במשטרה, יוצרת דמות נשית עם הרבה כח מבלי ליפול לקלישאות החבוטות ומבלי להצטייר כחיקוי גברי, מה שלפעמים קורה לשחקניות שמגלמות תפקידים בעמדות פיקודיות. ז'ולייטה סוני, שתפקידה האחרון בקולנוע היה לפני שלושים שנה והקריירה שלה התמקדה בתיאטרון הרומני, מביאה דמות תמימה ורגישה כאמו של כריסטי. למרות שהוא מגלם את הדמות הראשית, איבנוב לא מתבלט במיוחד ומספק במה לשאר הדמויות הצבעוניות. הוא נשאר אמין, מדוד ומסקרן במהלך הסרט.

הנופים בלה גומרה מדהימים ועומדים בסתירה לנוף העירוני האפרורי שברומניה. זוויות הצילום מגוונות ומשמשות את עלילת הסרט, כדי להעצים תחושות בסצינות, בין אם אלו תקריבים לצורה הדגשה ובין אם אלו צילומים רחבים כדי להדגים מרחק. סצינות האקשן הספורות מקורקעות בצורה סבירה שמתיישרת עם אופי הסרט.