15 ביולי 2009 בשעה 11:00

ביקורת: הארי פוטר והנסיך חצוי הדם

אמה ווטסון ודניאל רדקליף. מתוך הארי פוטר והנסיך חצוי הדם.

בשורה רעה לכל אלו שקיוו למשהו מרענן וטוב הקיץ הזה: זה לא הולך לקרות – או לפחות לא מהכיוון של "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם". בהתאם לציפיות שהיו לנו (ונודה שהיו כמה), אם נכפיל אותן במספר תלת ספרתי – רק אז אולי נצליח לתאר את האכזבה שהסרט הזה גרם. ובמילים יותר פשוטות: לא משנה אם קראתם את הספר, אם התייאשתם באמצע סדרת הספרים הארוכה והמוצלחת של רולינג, או אם מראש וויתרתם על התענוג הצרוף – את הסרט האחרון מסדרת הארי פוטר ממש, אבל ממש, לא כדאי לכם ללכת לראות, ולו רק כדי לא להוריד מהאיכות הסבירה-יחסית של הסרטים הקודמים.

אחרי שעשה גם את הסרט החמישי בסדרה ("הארי פוטר ומסדר עוף החול"), חוזר דיויד ייטס למלאכת העברת הפנטסיה הקסומה למסך הגדול. ובכן, הצופה הממוצע ישאל עצמו "מה כל כך קשה?" שהרי ייטס קיבל את התסריט מבוסס הספר רב המכר, כמו מן השמים. ובכל זאת, אנו לא ניזהר בדברנו ונמליץ אפילו להעמיד לדין את הפושעים שלקחו ספר פנטסיה תמים על טובים, רעים, קוסמים ואנשים רגילים – והפכו אותו לקומדיה רומנטית (גרועה) לצעירים – גרסה של "המורדים" שבמקום ארגנטינה, מתרחשת בהוגוורטס עם קוסמים מסביב.

אולי סטיב קלובס, האחראי על התסריט, שפסח על הסרט החמישי וחזר בשישי, אחראי למהומה-הגדולה-על-לא-דבר, שהרי איך ניתן להסביר את העובדה שכל הסרט עוסק, באופן גורף לחלוטין, ביחסים בינו-לבינה של השלישיה הקדושה: הארי-רון-הרמיוני ובני הזוג הרצויים/המצויים/היצורים שלהם.

טום פלטון ואלן ריקמן. מתוך הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם.

הסרט מתאר את השנה השישית של החבורה העליזה בביה"ס לקוסמים, הלא הוא הוגוורטס המפורסם (והידוע לשמצה בקרב צבאו של וולדמורט). השנה מגיע פוטר אחרי שאחד האנשים הקרובים אליו, סיוריס בלאק, נרצח בסוף השנה הקודמת בידי אוכלת המוות, לסטריינג' (הלנה בונהם קרטר המעולה מ"מועדון קרב" ו"סוויני טוד"). השנה גם נוסף (כרגיל) מורה חדש לצוות המורים בהוגוורסט, סלאגהורן, אשר מלמד שיקויים, ובזכותו מגיע לידיו של פוטר ספר לימוד ישן ומסתורי אשר היה בבעלותו של "הנסיך חצוי הדם" – תעלומה (מיהו אותו נסיך, ומדוע הדם שלו חצוי…? מה קרה לחצי השני…?) אותה מנסים פוטר וחבריו לפצח במהלך כל הסרט. הספר מלווה את פוטר במהלך הקורס הספציפי והשנה כולה, ומכיל טיפים נכונים ומדויקים להצלחה בשיקויים ואף מלמד אותו קסמים מסוכנים וקטלניים נוספים – איך כל זה קשור למר חצוי הדם?

במקביל, פוטר נפגש עם דמבלדור החושף בפניו זכרונות הקשורים לצעירותו של וולדמורט, בניסיון להבין יותר את עברו, על מנת להתמודד עימו בעתיד. מאלפוי, שתמיד מפריע ועושה צרות לחבר'ה הטובים, מפסיק הפעם ממנהגו החביב ומתבודד לו מכולם, בצורה מחשידה ויוצאת דופן, שתגלה עליו סוד אפל ומטריד בהמשך. כמובן שכל העלילה הזו, וגם הסוף המצמרר לכאורה, שזורה בקושי בין כל הקשרים הרומנטיים שממלאים את הסרט והופכים אותו, כפי שכבר ציינו, לדרמת נעורים בשנקל.

מבחינת השחקנים, אין כל הפתעה, שהרי נשארנו עם אותה חבורה עליזה של "ילדים". למעשה, כבר קשה להסתיר את העובדה שהם לא נראים כמו בני 16-17 מה שגורם להרגשה של חוסר מקצועיות ואף זלזול בקהל הנבון. ובכל זאת, וויזלי (רופרט גרינט) עדין חמוד בתור ג'ינג'י חסר תועלת, והרמיוני (אמה ווטסון) מתפתחת להיות חיננית במראה אבל בכל מקרה קשה להאמין למשחק שלה ולקחת אותו ברצינות. פוטר (דניאל רדקליף) משחק כאילו כבר נמאס לו להיות שם והוא הרבה מעבר לזה (במציאות, עושה תיאטרון של בוגרים) והיחידים שכיף להסתכל עליהם וליהנות מיכולת המשחק האמינה והבוגרת שלהם הם סנייפ (אלן ריקמן) ואוכלת הדם לסטריינג' (בונהם קרטר, כאמור).

דניאל רדקליף ומייקל גמבון. מתוך הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם.

אם חלק מכם חיכו לסרט (אנחנו גם בין אותו חלק – טוב, גיא דווקא לא כל כך) בשביל האפקטים המיוחדים שעד כה היו נחלת הסדרה, הרינו לאכזב אתכם ולבשר לכם שהחלק הזה גווע כמעט לחלוטין, ובמקום סרט שלם של אפקטים קולנועיים מעוררי השתאות ופליאה יש דקות ספורות מזה בלבד – כל כך ספורות שאתה כל הזמן יושב בסרט בציפיה שמשהו כבר יתחיל לקרות פה (מסימני המיתון…?).

איך אפשר לסכם שעתיים וחצי של שעמום טוטאלי ואכזבה ענקית? אולי בהבטחה לכל מי שמכבד את עצמו, שהפעם אנחנו לא מגזימים ושיש סרטים שלא שווים את הזמן הזה, שלא נדבר על כסף. במקום לתפוס את הראש במהלך הסרט, כשילדים קטנים צווחים לידכם מקטעים כל כך לא מפחידים, תעשו לעצמכם טובה ותוותרו. ואם בכל זאת הלכתם, אל תאשימו אותנו שלא הזהרנו אתכם. הסרט הכי גרוע בסדרת הסרטים הלא רעה בסך הכל של הארי פוטר, ואולי גם הסרט הגרוע של הקיץ.

דירוג: