ביקורת: חטיפת הרכבת התחתית 123

גון טרבולטה. מתוך חטיפת הרכבת התחתית 123.

ג'ון טרבולטה. מתוך חטיפת הרכבת התחתית 123.

"חטיפת הרכבת התחתית 123" הוא מותחן שמצליח לתפוס אותך מהרגע הראשון אך לא מצליח לשמור על המתח לכל אורכו, והצילום העצבני של טוביאס א. שליסלר מרגיז ממש, וכמעט מקלקל את הסרט. לא עוזרות גם ההתפתחויות והתפניות הלא מפתיעות והחלק האחרון הבנאלי. מי שיצטרף לנסיעה לא יתאכזב, כל עוד לא מצפים לגדולות ולנצורות.

מדובר בשיתוף הפעולה הרביעי של דנזל וושינגטון ושל הבמאי טוני סקוט. סקוט מתמחה במותחני פעולה, ובעבר ביים סרטים מעניינים דוגמת "אהבה בשחקים", "רומן על אמת" ו"אויב המדינה", אך סרטיו האחרונים נעדרים מקוריות ונראים כולם אותו דבר. "חטיפת הרכבת התחתית 123" נבלע הקיץ בין קומדיות וסרטים עם אפקטים מרשימים, ולא הצליח בארצות הברית כפי שקיוו, בגלל או למרות שירד מפס הייצור של הוליווד בשנים האחרונות: לוקחים סרט ישן עם רעיון טוב, מעדכנים אותו, מוסיפים שני כוכבים (דנזל וושינגטון וג'ון טרבולטה במקרה הזה) ומרפדים בשחקני משנה מוכרים שאפשר לסמוך עליהם.

וולטר גרבר (וושינגטון) עובד כפקח של מערכת הרכבת התחתית של העיר ניו יורק כאשר חמוש בשם ריידר (טרבולטה) מוביל חבורה המשתלטת על קרון של הרכבת התחתית. ריידר דורש שתוך שעה ימסרו לידיו עשרה מיליון דולר (וסנט), אחרת יתחיל להרוג את הנוסעים שהוא מחזיק כבני ערובה.

בעוד סיפורו של ריידר המטורף שמרבה לקלל מעניין והגיוני, סיפור הרקע של וולטר והמניעים המוסריים שלו להפוך לגיבור ('בעל כורחו') אמריקאים במובן הרע ביותר שלהם ומרגישים כאילו נכפו על הסרט. שלושת החוטפים האחרים בקושי מקבלים התייחסות. כמוהם, גם נוסעי קרון הרכבת התחתית הם דמויות משניות מדי, וגורלם לא ממש חשוב או מעניין אותנו. דרך אגב: לוקח לאמא של הילד היחיד בקרון המון זמן עד שהיא מכסה לו את העיניים כדי שלא יראה את מעשי החוטפים החמושים.

וולטר מקבל הוראה להאריך את זמן השיחות עם ריידר והוא מצליח לעשות זאת, אך המונולוגים הממושכים של ריידר די מעייפים. וברגע שוולטר עוזב את העמדה שלו ליד המיקרופון הסרט מאבד מהתנופה שלו ועד סופו לא מצליח להתרומם חזרה.

דנזל וושינגטון. מתוך חטיפת הרכבת התחתית 123.

דנזל וושינגטון. מתוך חטיפת הרכבת התחתית 123.

הסרט מבוסס על ספר שעובד כבר פעמיים: לסרט טלוויזיה ב-1998 וב-1974 לסרט חביב ומוצלח עם וולטר מאת'ו בתפקיד הראשי. צפוי שיכניסו חידושים בדמות טלפונים ניידים והאינטרנט, אך ברוב המקרים ב"חטיפת רכבת התחתית 123" מדובר בתוספות מודרניוֹת לשם המודרניוּת, ולא מנצלים אותן כמו שצריך. גם אחרי הצפייה בסרט הזה כדאי לראות את הגרסה מ-1974 המשודרת מידי פעם בערוץ אם-ג'י-אם, בזכות הסוף שלו והקלילות וההומור של הסרט כולו. בספר ובשני הסרטים הקודמים החוטפים קוראים אחד לשני בשמות של צבעים, רעיון שאומץ ב"כלבי אשמורת", הפעם נתנו להם שמות.

ג'ון טורטורו די מיותר כאיש המשטרה שאחראי לניהול משא ומתן עם חוטפים, וג'יימס גנדלופיני מוצלח למרות שגם הוא לא עושה הרבה כראש עיריית ניו יורק (דמותו היא עירוב של ראש העירייה הנוכחי מייקל בלומברג, שכמוהו משתכר רק דולר אחד בשנה, ושל ראש העירייה הקודם רודי ג'וליאני, שכמוהו בגד באשתו).

"חטיפת הרכבת התחתית 123" מהנה ברובו, אך בינוני: אירוע החטיפה והחזקת בני הערובה מספקים מספיק עניין ומתח, ואין צורך בתנועות מצלמה חסרות מנוחה, הקפאת התמונה וציון השעה להגברת הלחץ. ברגע שהרכבת יוצאת משליטה, גם הסרט מאבד כיוון. ישנם גם יותר מדי תקריבים (קלוז-אפים), ולא מצא חן בעיני שמראים את המיקום של הכופר בדרך ליעדו כמו תוצאה של חיפוש באינטרנט. לפחות המוסיקה הטובה של מלחינו הקבוע של סקוט, הארי גרגסון-וויליאמס, מצליחה להישמע מבעד לצלילי הרכבות, הצלצולים, הצעקות והיריות.

דירוג: ★★★☆☆

חטיפת הרכבת התחתית 123
ארה"ב, 2009
121 דקות.
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-23.07.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
טוני סקוט
תסריט:
בריאן הלגלנד
שחקנים:
דנזל וושינגטון
ג'ון טרבולטה
ג'ון טורטורו
ג'יימס גנדולפיני

מני

מסכים עם כל מילה.
סרט מאכזב, צפוי ובנאלי.
כוכבים גדולים אבל גם זה לא עוזר…
לא ממליץ.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?