כשרוקחים סרט פעולה, במיוחד כשהוא מבוסס על משחק מחשב, צריך לפחות דבר אחד: במאי מנוסה או שחקנים ראשיים הוגנים. ל"היטמן" אין את שניהם.
סרט פעולה טוב, הוא כזה שהפיצוצים והיריות קורות בו לעיתים תכופות מאד, אבל הצופה עדין מצליח להבין מי-נגד מי. כשאולפני פוקס החליטו לקחת במאי אלמוני למדי, צרפתי, שלבד מהעובדה שזהו הסרט באורך מלא השני בלבד שהוא עושה, הוא גם מעולם לא התעסק בפעולה – הם שכחו להבהיר לו את הנקודה הזו.
קסוויאר ג'נס נבחר לביים את הגרסה הקולנועית למשחק הפעולה המצליח "היטמן – שם-קוד 47". קשה לצפות ליותר מדי מסרטי פעולה המבוססים על משחקי מחשב ווידאו. כמובן שהעלילה שם לא מפותלת מדי, וקהל היעד של הסרט הוא בבירור השחקנים ושוחרי אלימות מתמשכת על המסך הגדול. ובכל זאת, מותר לצפות שהסרט כסרט יהיה פריט הגיוני לצפיה, לא?
אבל ל"היטמן" חסרים כל האלמנטים הנכונים לסרט פעולה מוצלח. איכות המשחק בסרט ירודה למדי, האקשן לא באמת מותח, והכי חשוב – הסרט לא מובן באף רגע נתון וגם לרוב לא מסתדר לוגית. התסריט של סקיפ וודס, משתדל להציג לצופה את העורמה של הדמות הראשית, לצד כישורי הרג מיוחדים, אבל מעובד בצורה ברברית לחלוטין בידי הבימוי הלקוי של ג'נס, והעריכה הנוראית של קרלו ריזו ואנטוין ורייל.
הסוכן 47 (טימות'י אוליפנט) הוא מכונת הרג משובחת, מהסוג שחסר רגשות ושאינו בוחל בשום אמצעי על מנת לבצע את המטרה – התנקשות. עוד מילדותו הוא טופח להיות מתנקש להשכרה, והראיה לאימונים שעבר היא הברקוד המוטבע על עורפו. אוטומטית צריכה להידלק אצלכם נורה – "מלאך שחור", הסדרה שהכירה לנו את ג'סיקה אלבה בתפקיד כמעט זהה (נו, היא היתה "מהטובים").
הסוכן נקרא למשימת התנקשות בנשיא רוסיה, מיכאל בליקוף (אולריץ' תומסן), אלא שלאחר ביצוע המשימה, הוא מגלה כי הוא נבגד וכעת הוא המטרה לחיסול. בדרכו נקלעת ניקה (אולגה קורילנקו), שיודעת דבר או שנים על הלקוח הבוגד, ועשויה להועיל לסוכן במטרה לאתר אותו. מסתבר שניקה היא יצאנית, ושפחתו של הנשיא בליקוף, וגם היא מועמד להירצח. בין ניקה לסוכן נרקמת מערכת יחסים מוזרה, והרגשות האנושיים של הסוכן 47 מנחים אותו לרחם על ניקה ולהחליש את כוחו למול פרץ האיכפתיות האנושית שהוא לפתע רוחש לה. בו בזמן שהסוכן מנסה לאתר את הלקוח הבוגד, אותו לקוח ממשיך בניסיון החיסול של הסוכן, ובדרך נקרים בדרכו שלל קשירות-קשר ופוליטיקה שהוא מעדיף להשאיר לבלש האינטרפול (דוגרטי סקוט) שמנסה מצידו ללכוד אותו.
למרות שהשחקנים שבפועל משחקים בסרט פשוט נוראיים לתפקידים שלהם, ומבצעים עבודה רשלנית ומגוחכת, אולפני פוקס החליטו ללכת איתם ולא עם שחקנים רוסים ברוסיה. אם כבר שחקנים גרועים, לא כדאי שיהיו שחקנים גרועים אותנטים? ואולי בכלל היו מצליחים למצוא שחקנים נורמלים מחו"ל? במקום, אנו מקבלים יליד אוהיו בארה"ב לתפקיד ראש שירותי המודיעין הרוסים, יורי מרקלוב (רוברט נפר), ושחקן דני, לגלם את הנשיא הרוסי, בליקוף (תומסן).
אפילו אוליפנט, שדווקא הייתי רגיל לראות בתור האיש הרע, עם יכולות משחק לא-רעות בדרך כלל, לא מצליח להרשים. גילוי האמפתיה שלו לניקה מגוחכים וכלל לא מעודנים. ההרגשה היא שאוליפנט מנסה להבהיר את הפואנטה לילד בגן.
ובסופו של דבר, כשניגשים לראות מותחן פעולה, רוצים פעולה ומתח בכמות נכבדת. ל"היטמן" יש די והותר סצינות מאבק, ירי, ופיצוצים, אבל כל סצינה כזו נמשכת שניות ספורות, ועבודת הצילום בשילוב עם עבודת העריכה מקשות על ההבנה מי בכלל מנצח, עד שרואים שהאחרון נפל. סצינה אחת דווקא מוצלחת, במיטב המסורת מהסגנון, מכילה ארבעה מתנקשים, יקירנו הסוכן 47 ושלושה נוספים שבעקבותיו, בתוך קרון רכבת צפוף. כולם מכוונים אקדחים לכולם, ואז 47 אומר "מה דעתכם למות עם קצת כבוד?" השלושה האחרים מסכימים, והכל שולפים חרבות ומתחיל סייף חייתי ומהיר. למרות הקיטש, ולמרות שראינו כאלו סצינות לא פעם, זו הסצינה הטובה ביותר בסרט, וכנראה גם היחידה.
דירוג: 
מסכים בהחלט !!
ביקורת צולחת ביותר !!!!!!
הסרט עצמו יכל להיות פשוט מדהים !המשחק עצמו , לא הסרט ! נדיר ביופיו בייחודו וברעיון שלו ,ובכל זאת לקחו שחקן דיי מפתיע לתפקיד ,הוא שיחק אותו ברובו בקור רוח אבל לעיתים היה נראה שהוא פשוט משחק,ולא נכנס לתפקיד כמו שמצפים , אני זוכר בשיעור תקשורת שלי שהמורה שלנו אמר " שחקן נמדד לפי כמה שהוא נראה טבעי הוא עצמו פחות מאשר "משחק " את התפקיד"
ופה אפשר להגיד שהחשקן הראשי נופל ,הסצנות כמו שאמרתם מאוד מהירות , כאילו אני מריגש שיש צפיה לעוד מהסרט והוא לא מספק את זה …
בסה"כ דיי נהנתי וכמו שציינתםהסצנה ברכבת פשוט מתעלה על כל הסרט ונכנסת היטב לסצנות האקשן הטובות ביותר ,ובכל זאת הייתה לי צפיה מאוד גבוה בייחוד לרעיון של המשחק עצמו , אך הסרט לא התעלה , וברובו נפל מה שכן .. השחקנית הרוסית נראת פשוט מצויייייייייייייייייייייייייןןןןןןןןןןןןןן ! חחח
טומי