"התקופה היפה בחיי". פאני ארדן.
"התקופה היפה בחיי" הוא סרט דרמה צרפתי רב קסם עם נגיעות קומיות.
ההתחלה עשויה קצת לסחרר או לבלבל אבל ברגע שצולחים אותה ואת קצב האירועים והמעברים -עשוי נפלא בעריכה מושלמת- מגיעים לתמצית העלילה שעוסקת בנוסטלגיה, אהבה, זיכרון וחרטות.
הפסיכולוגית מריאן (פאני ארדן היפה והמצוינת) ובעלה המאייר ויקטור (דניאל אוטי הנהדר) נשואים שנים רבות ויש להם בן הייטקיסט מצליח. חבר ילדות של הבן מספק שירות מיוחד ויקר מאוד: שחזור תקופתי עם שחקנים, תפאורה ותלבושות תואמות שהלקוח יכול לחיות בתוכו, להסתובב ולדבר עם כולם (בדומה, למשל, לסדרה Westworld). היו לפחות עוד שני סרטים צרפתיים נוספים על סוכנויות שהשתמשו בשחקנים לטובת הלקוחות שלהם: "אליבי.קום" (רעיון טוב, סרט רע) ו"שובר הלבבות" המוצלח.
מרגו (דוריה טיליה), השחקנית הראשית בהפקות המושקעות הללו, עוזבת בעקבות ריב על רקע רומנטי עם הבמאי (גיום קנה המקסים), שיש לו קשר יפה ולא רגיל עם ויקטור (הוא אבא של חברו וזוכר לטובה אותו ואת ההשפעה שלו על חייו).
הסרט משחק יפה מאוד על ההבדלים בין זיכרון לשחזור העבר ומתייחס לשחקנים ולמשחק ("למה הם רוצים לאלתר תמיד?") ואל מעמדו של הבמאי-תסריטאי כסוג של אלוהים (הוא נותן הוראה לעוזרו: "תוריד גשם" כמו שאד האריס ב"המופע של טרומן" אומר "תעלה את השמש"). וגם דמויות המשנה חביבות ואינן קריקטורות, כולל המאהב (בל נשכח שמדובר בסרט צרפתי), שחקן ועוזרת הפקה.
"התקופה היפה בחיי". פאני ארדן.
אם לדמות יש חלום לדהור על חוף הים על גבי סוס או להסתובב לבד בחנות ממתקים מפוארת זה מלהיב לראות אותה מגשימה את זה. אם זה עשוי טוב אז בפעם הראשונה נתרגש כמוה, בפעם השנייה נשמח איתה, ואחרי זה יהיה בכך משהו משעמם. כך זה התחיל להרגיש לי במקרה הזה (גם "חצות בפריז" נוטף הנוסטלגיה של וודי אלן חטא בכך) אולם לקראת הסוף יש התקדמות ושינוי ועניין עד הסוף הצפוי (וזה בסדר במקרה הזה). עם זאת, רצוי להפסיק (לעד) עם דמות שאומרת למישהו "לא רוצה לראות אותך יותר בחיים" ובסוף המשפט מנשקת אותו בלהט. יש לזה אפקט קומי מוכח אבל זה כבר שחוק, וחובן בתוכו מסר בעייתי.
הסרט היה מועמד ל-11 פרסי סזאר, כולל לסרט הטוב ביותר, וזכה ב-3: לעיצוב אמנותי, תסריט מקורי ופאני ארדן לשחקנית משנה. לארדן יש קריירה ארוכה שידעה הרבה עליות וירידות; בין סרטיה הטובים: "האשה ממול" ו"לפתע ביום ראשון" של פרנסואה טריפו (מתחילת שנות ה-80), "מגוחך" (1996) ו"שמונה נשים" (2002). היא נהדרת בסרט הזה ומציגה מנעד לא פשוט של רגשות סוערים ולעתים מנוגדים.
מפליא שניקולא בדוס (ששיחק ב"פופולרי" הנוראי עם רומן דורי וכיכב ב"אהבה באוויר" החביב) לא מופיע בסרט שהוא כתב, ביים והלחין לו את המוזיקה. זהו סרטו השני כבמאי; את הראשון כתב יחד עם דוריה טיליה ושניהם כיכבו בו. היא כאן בתפקיד הנשי הראשי.
"התקופה היפה בחיי". דוריה טילייה.
אני לא מבין צרפתית, לצערי, אך קפצה לי טעות שחוזרת בתרגום (בסרט שמוקרן כעת בבתי הקולנוע; כשישודר בטלוויזיה יהיה תרגום אחר) במונח המקצועי sequence שתורגם ל"רצף" שלא כל כך ברור ומסתדר כאן כי הכוונה לסיקוונס קולנועי, כלומר מקטע או רצף של סצנות.
דירוג: 
התקופה היפה בחיי (צרפת, 2019)
בימוי: ניקולס בדו | תסריט: ניקולס בדו | משחק: דניאל אוטי, גיום קנה, דוריה טיליה, פאני ארדן, פייר ארדיטי, דני פודלידה, מיכאל כהן, ז'אן ארנה, כריסטיאן מילה | מוסיקה מקורית: ניקולס בדו
הפצה: סרטי נחשון, החל מה-22.07.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: