"ג'אנגל קרוז" – ביקורת: הכול מרגיש מאולץ, נעדר מקוריות ואינו מבדר

"ג'אנגל קרוז". אמילי בלאנט, דוויין ג'ונסון.

"ג'אנגל קרוז". אמילי בלאנט, דוויין ג'ונסון.

"ג'אנגל קרוז" (Jungle Cruise, שיִט בג'ונגל) צפוי להיות אחד הסרטים הגרועים של השנה. הוא מבוים רע, העריכה בלתי נסבלת, הכול מרגיש מאולץ, נעדר כל מקוריות (לא רק בשלד של הסיפור), והחטא העיקרי: הוא אינו ממלא את התפקיד המינימלי של להיות מבדר.
התאפקו ודחו את בכורת הסרט ביותר משנה כדי שיוקרן בבתי הקולנוע, ולא שחררו אותו ל"דיסני פלוס", שירות הסטרימינג המצליח שאליו הועלו ישירות בין השאר שני הסרטים האחרונים של "פיקסר" (נשמה, לוקה). בבית הייתי מפסיק לפני האמצע ולא חוזר אליו לעולם (וגם מוחק אותו אילו היתה לי אפשרות).

בפתיח מקבלים בקריינות, שלא נשמעת שוב בהמשך, את המניע לעלילה (ה"אוצר" שיחפשו) ואז מכירים את שתי הדמויות הראשיות לקראת ההיכרות שלהן.
זה מתחיל עם מנת יתר של דיסניות הניבטת מכל שנייה ואלמנט אך נעדרים הקסם, החן או המקוריות שהסרטים של "דיסני" היו ידועים בהם בעשורים עברו. לאחר מכן זה הופך למשהו (נחות) בהשראת כל שלושת סרטי אינדיאנה ג'ונס (אין משהו יוצא מן הכלל וראוי לאזכור ברביעי), כשבמקום על רקע מלחמת העולם השנייה זה שנתיים לתוך מלחמת העולם הראשונה אז הגרמנים עדיין הרעים, או לפחות חלק מהם.

לילי (אמילי בלאנט) היא אישה מתקדמת בלונדון ב-1916, לובשת מכנסיים, סקרנית, חוקרת, בת עשירים (למרבה המזל שלה) שיוצאת עם אחיה מקגרגור בחיפוש אחר אותו אוצר. היא שוכרת סירה חבולה ואת בעליה, פרנק (דווין ג'ונסון), קברניט חובב משחקי מילים גרועים (זה לא משעשע) עם בעיות כספיות. חלק מהדיאלוגים בין לילי לפרנק חביבים, והיא מצילה את הסרט מציון נמוך יותר.
אחיה מקגרגור (הסטנדאפיסט הבריטי ג'ק וייטהול) הוא הג'נטלמן ההדור שמוצא את עצמו בג'ונגל הפראי, הדג מחוץ למים (או על מי הנהר במקרה הזה) שאמור לשמש כאתנחתה הקומית, והוא בעל סיפור רקע שב"דיסני" יתהדרו בפתיחות שהוא מייצג (ברמזים עבים שלא יפגעו חלילה בצופים הצעירים שלא יבינו על מה הוא מדבר) אך הוא לא מוסיף דבר ולא תורם בכלל לתוצאות ההרפתקה, והוא גם לא מצחיק.

הסרט מחריש אוזניים (כולל כל אגרוף שנשמע חזק באופן לא הגיוני); אנשים ששוהים ארוכות במי הנהר מופיעים מיד אחרי זה יבשים מדי; חלק מזה היה נסלח -במידה מסוימת- לו הסרט היה מופנה בעיקר לקהל צעיר אך ילדים עלולים לפחד ולהילחץ ממספר רגעים.
לאורך רוב הסרט הפריים סגור מדי, הציבו את המצלמה קרובה מאוד להתרחשות (שחקנים או דוממים) וכל שוט קצר מדי. העריכה חסרת הסבלנות תורמת לתחושת ההיסטריה וחוסר השקט. מתוך רצון ליצור קצב מקבלים תחושת בהילות. זה מתבטא ברגעים הדרמטיים והקומיים. רק דוגמה אחת מהרבה אפשריות: "לא יהיה לך חם בחליפה הזאת?" היא שואלת את אחיה, ומיד רואים אותו שוכב חצי מעולף, מוכה חום עם פחות בגדים. חייבים לסמוך על הצופים, לתת הזדמנות לבנות את הבדיחה (צפויה ככל שתהיה) או את המתח הדרמטי.

"ג'אנגל קרוז". אמילי בלאנט, דוויין ג'ונסון.

"ג'אנגל קרוז". אמילי בלאנט, דוויין ג'ונסון.

אספו כאן את כל המרכיבים הנחוצים: שני כוכבי קולנוע שמגלמים גבר ואישה מעולמות שונים לגמרי זה מזה שמתקוטטים, נאלצים לשתף פעולה, יוצאים יחד להרפתקה ומתאהבים, כמובן; בעל חיים חמוד ומאיים שמלווה אותם; דמות שמצטרפת אליהם כאתנחתה קומית; יעד, אוצר ברור שהם שואפים להגיע אליו/להשיג; שלושה נבלים, שכל אחד מסיבותיו רודף אחריהם כדי להשיג את האוצר; תקציב גדול, מערכת שיווק של אולפני "דיסני"; מבוסס על מותג קיים. אבל זה עשוי רע ומעצבן, אפילו התלבושות צפויות, חסרות מעוף ונעדרות ייחוד (מה יעשו עם מיליוני התחפושות שהכינו?!), ועיצוב הבגדים של ג'ונסון כבר הואשם בהעתקת המראה של המפרי בוגרט ב"המלכה האפריקאית", שבו הוא מגלם קפטן של סירה דומה במסע שיִט על נהר באפריקה יחד עם גברת (קתרין הפבורן).

ג'סי פלימונס מגלם מפקד צוללת גרמני קריקטורי. כל קטע שחוזרים אל הצוללת מפיל את הסרט שמקרטע גם ככה חסר נשימה על הקרשים. זה מביך, חסר עניין, לא מאיים, רציני מדי (זו בעיה כשחייליו של הנבל הראשי חושבים שהוא מגוחך, להבדיל מסתם מטילים ספק בשפיות ובמניעים שלו, שזה בסדר). ויש גם את נילוֹ (פול ג'יאמטי) שפרנק חייב לו כסף. משום מקום ולא ההסבר גם מגיעות דבורים עם סוג של בינה.

"ג'אנגל קרוז". ג'ק ווייטהול, דוויין ג'ונסון.

"ג'אנגל קרוז". ג'ק וייטהול, דוויין ג'ונסון.

נראה שדמויות הנבלים הספרדיים לקוחות במראה שלהן מסקיצות שנעשו לסדרת סרטי "שודדי הקריביים" שהסרט הזה כל כך משתוקק להידמות אליה, ולא רק בהכנסות העצומות. אך אדגר רמירז, ללא זמן מסך רב, מגלם דמות לא מעניינת מכל בחינה שהיא, בניגוד לג'פרי ראש וביל ניי מ"שודדי הקריביים" (לא מופת שצריך לשאוף אליו). ולא בכך מסתיימים קווי הדמיון וההשראה מ"שודדי".

זה הסרט השלישי ובהחלט-לא-האחרון שמבוסס על מתקן (ride) מפארק שעשועים של דיסני (כשרוב המתקנים מבוססים על סרטי אנימציה אהובים ולא להפך). "הבית המכושף" עם אדי מרפי הצליח יפה אך לא עבר את 100 המיליון בארה"ב (סה"כ הכנסות בעולם של 175 מיליון דולר), ו"שודדי הקריביים: קללת הפנינה השחורה" בכיכובו של ג'וני דפ היה להצלחה ענקית מפתיעה, העניק לדפ את המועמדות הראשונה שלו לאוסקר (יחד עם עוד ארבע מועמדויות לסרט) והוביל לארבעה סרטי המשך ששניים מהם הרוויחו מעל מיליארד דולר. ב"דיסני" מיהרו לחפש ולמצוא מותגים נוספים מהפארקים שלהם (Magic Mountain -רכבת הרים בחלל חשוך- בדרך, ועובדים על עוד סרט בשם "הבית המכושף"; מתישהו יגיעו לסרט על עמודי התורים בפארקים).

בעקבות ההצלחה העצומה של הסרטים עבר המתקן הפופולרי מאוד של "שודדי הקריביים" שינויים ותוספות, כולל הכללת ג'ק ספארו בדמותו של ג'וני דפ. קשה להאמין שדווין ג'ונסון יזכה להנצחה דומה ב-Jungle Cruise בפארקי השעשועים של דיסני.

דירוג: ★☆☆☆☆

ג'אנגל קרוז (ארה"ב, 2021)
בימוי: גיום קולט-סרה | תסריט: גלן פיקארהמייקל גריןג'ון רקואה | משחק: דווין ג'ונסוןאמילי בלאנטג'סי פלמונספול ג'יאמטיג'ק ווייטהול | מוזיקה מקורית: ג'יימס ניוטון האוורד | צילום: פלביו מרטינז לביאנו
הפצה: פורום פילם, החל מה-29.07.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?