"נצחיים" – ביקורת #1: הדמויות מאופיינות רק בכוחותיהן

"נצחיים".

"נצחיים".

"נצחיים" הוא סרט פעולה על פי קומיקס מבית "מארוול" (איירון-מן, קפטן אמריקה, תור) אך ללא גיבור-על מרכזי. הסרט לא מבדר או מהנה כפי שהוא אמור להיות, והתוכן לא מצדיק את האורך שלו (מעל שעתיים וחצי).

כפי שמוסבר בכיתוב בהתחלת הסרט -וזמן קצת אחר כך גם נאמר בדיאלוג- חבורת הנצחיים הגיעה לכדור הארץ לפני 7,000 שנה כדי להציל את האנושות מיצורים שנקראים סטיות (מעין סטגוזאורוס מפלצתי קל רגליים). לכל אחד בחבורת הנצחיים יש כוח-על שונה (ריפוי פגיעות גופניות, הפיכת עצמים לחומר אחר, תעופה וירי מהעיניים, ריצה מהירה במיוחד, יכולת השתלטות על המוח, ועוד), כולל לזאת החירשת שדבריה מופיעים בכתוביות (בעברית בלבד).

לאורך ההיסטוריה זה כל מה שהם עשו, מבלי להתערב בסכסוכים בין-עמים על כדור הארץ, ועם התערבות קלה בתחומים אחרים. על אף היותם בני אלמוות שלא מזדקנים הם מנסים לחיות כבני אנוש עם עבודה מסודרת ומערכת יחסים רגילה. אחרי היעלמות רבת שנים של הסטיות הם שוב חוזרים ומאיימים על האנשוות (כי למה לא), ואנשי החבורה, שדרכיהם נפרדו לפני מאות שנים, צריכה להתאחד כדי להילחם ביצורים המשופרים הללו.

כיף לראות בקולנוע חבורות; כשהדמויות מעניינות ועם השחקנים הנכונים אז כמעט לא משנה מה הם יעשו יחד. כך, למשל, גיבורי-העל שהתקבצו ל"נוקמים" (לא סרטים מעולים אבל היה מושך לצפות בהם יחד), בסרטי "אושן" עם ג'ורג' קלוני וכל סרט בריטי שבו תושבי כפר קטן נרתמים למען מטרה משותפת. לא חייבים כוכבי קולנוע בשביל זה, "רק" שחקנים עם נוכחות, עם כימיה ביניהם ואישיות מינימלית לכל דמות. ב"נצחיים" אי אפשר למצוא עניין בדמויות כי אין בהן דבר מלבד הכוחות שלהן. כנראה שמאיפה שהן מגיעות לא מביעים יותר שמחה, מאמץ, כעס או התרגשות -קצת מזכיר את התדמית של הסינים, לא?- אך בשלב כלשהו כל אחד מהן (לפעמים יותר מפעם אחת) מזילה דמעות. זו הצורה היחידה שבה הן מביעות רגש כלשהו, בדרך כלל צער עמוק, אך למרבה הצער הקהל לא שותף להתפרצות הרגשית הזאת.

"נצחיים". ג'מה צ'אן, סלמה הייק, ריצ'ארד מאדן, אנג'לינה ג'ולי.

"נצחיים".

משטרת התקינות הפוליטית תיהנה מהליהוק שהתמקד במוצא של השחקנים (הודי, לטינית, שחור ושחורה חירשת, לבנוני, אירי ושני שחקנים מ"משחקי הכס"), מהייצוג בסרט לקהילת הלהט"ב, ומכך שאת הסרט ביימה קלואי זאו (זוכת האוסקר על "ארץ נוודים", שעלה בערך כמו תקציב התלבושות לסרט הזה); גם השקיעו יפה בעיצוב, בתלבושות, במוזיקה ובאפקטים… רק חבל שלא אכפת לך מה יקרה. הקפיצות הקלות בזמן (אל דאגה, בדרך כלל כתוב "ההווה" כשחוזרים למקום שבו מכורים לטלפונים הניידים) לא מוסיפות הרבה, והגילויים הספורים שמתרחשים לא משפיעים יותר מדי.

לאנג'לינה ג'ולי יש תפקיד קטן יותר ממה שחשבתי שיהיה לה; התפקיד הראשי נח על כתפיה של ג'מה צ'ן כסרסי, שהיא נחמדה מאוד אבל לא סוחפת, מרשימה, מובילה או מעוררת רגשות רבים. סיפור האהבה שלה עם איקרוס (ריצ'רד מאדן, "משחקי הכס"), שאמור להיות בלב הסרט, אינו עומד במשימה. קומיל נאנג'אמי ("חולי אהבה", "עמק הסיליקון") ועוזרו האישי בסרט אמורים לשמש כאתנחתה הקומית, וזה לא מספיק. יש גם שתי דמויות (צעירה שמתגוררת עם סרסי) ודרויג (שיכול לשלוט במוחם של אנשים, ואותו מגלם בארי קויהגן למרבה הצער) שלא מנוצלים כמו שצריך ועוד פחות מעניינים מהשאר.

"נצחיים". ג'מה צ'אן, קומייל ננג'יאני.

"נצחיים". ליה מקיו, ג'מה צ'ן, קומייל ננג'יאני.

בדומה ל"ארץ נוודים", יש קטעים רבים שלא קורה בהם הרבה אך יחד יוצרים מבט על המצב הקיים, אך בעוד שבסרט זוכה האוסקר צורת החיים היתה העיקר, בסרט פעולה עם דמויות שטוחות זה הרבה פחות מתאים. בסוף הקדימון יש קטע שבו כולם יושבים סביב שולחן ואוכלים, ואיקרוס אומר שאולי הוא יוביל את הנוקמים, וכולם צוחקים. בסרט זה מופיע אחרת ואחרי שהוא אומר את זה אף אחד לא ממש מגיב. זה רגע שמייצג את כל הסרט: לשאר הדמויות לא כזה אכפת אחת מהשנייה, ואם לחברים שמכירים זה את זה אלפי שנים לא אכפת זה מזה, אז יכול להיות לנו אכפת?

יש, כפי שהרגילו אותנו, סוף של "המשך יבוא" ואף הבטחה לכך (כמו שיש בסוף הכתוביות של סרטי ג'יימס בונד: "הנצחיים עוד יחזרו") אחרי קטע בתחילת כתוביות הסיום וקטע נוסף בסופן, ששניהם מכוונים להתרחשויות בסרטי "מארוול" עתידיים.
והתלת-ממד מיותר, כרגיל.

דירוג: ★★½☆☆

נצחיים (ארה"ב, 2021)
בימוי: קלואי זאו | תסריט: מתיו ק. פירפוריאן פירפוג'ק קירבי | משחק: ריצ'רד מאדןג'מה צ'ןאנג'לינה ג'וליסלמה הייקקית הרינגטוןליה מקיובארי קוהן | צילום: בן דיויס
הפצה: החל מה-04.11.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?