"מכסחי השדים 3: החיים שאחרי". מקנה גרייס.
"מכסחי השדים: החיים שאחרי" הוא סרט שקשה לי לכתוב עליו. המעריץ שבי נהנה בו עד אין קץ. צופה הקולנוע המיומן ראה בעיקר פגמים.
אנסה להסביר איך ניתן לצפות בסרט בינוני ועם זאת להנות ממנו כל כך.
"מכסחי השדים: החיים שאחרי" פועל בעולם בו האירועים אותם אנו מכירים מהסרט המקורי שיצא ב-1984 באמת התרחשו בניו יורק של אותה השנה. הסרט החדש מתעלם לחלוטין מסרט ההמשך ומהסרט שיצא לפני כמה שנים. ביננו, טוב שכך. סרט ההמשך היה בינוני מאוד והסרט בעל הקאסט הנשי היה חלש מאוד.
הסרט מתחיל עם המעבר הכפוי של אם חד הורית ושני ילדיה, עקב פינוי מדירתם, לעיירה שכוחת אל. בעיירה זו האם, קאלי (קארי קון), יורשת את החווה המתפוררת של אביה המנוכר. בזמן שהיא מנסה להבין מה קורה סביבה, בתה פיבי (מקנה גרייס) מגלה כי הסב הוא לא אחר מאשר אגון ספנגלר, אחד ממכסחי השדים. מה הוא עשה בעיירה זו? אולי ריבוי השדים באזור יכול לתת רמז לכך. תוך כדי רומן בין קאלי למורה של פיבי, גרוברסון (פול ראד), ורומן בין אחיה של פיבי, טרבור (פין וולפהרד), לבין המלצרית לאקי (סלסט אוקונור), הם יצילו את העולם מהתוהו ובוהו אליו הוא עלול ליפול.
העלילה היא לא הצד החזק של הסרט. התסריט עוד פחות. אני גם לא לגמרי משוכנע שניתן ממש לקרוא לו סרט. מדובר במוצר צריכה נוסטלגי למי ש"מכסחי השדים" היוו עבורו חלק חשוב בילדותו. זה המקום בו הפיצול שלי כצופה מתחיל.
ראשית כמי ש"מכסחי השדים" הוא אחד הסרטים האהובים עלי, ובטח אחד הסרטים שראיתי הכי הרבה פעמים, כבר בפתיחה אתה מרגיש שמכסים אותך בשמיכת נוסטלגיה ודואגים שיהיה לך חם ונעים. זה מתחיל עם המוסיקה. למעשה המוסיקה חשובה פה מאוד. הפסקול היפה שכתב רוב סימונסן נשענת על כל האלמנטים של המוסיקה שכתב לסרט המקורי אלמר ברנשטיין. כמובן שיש גם שימוש מסיבי במוסיקת הנושא המקורי. הפסקול עצמו הוא מהזן שנשמע בסרטי שנות השמונים, אבל כבר לא שומעים כל כך היום. זו היתה החלטה נכונה מאוד של המפיקים. אני נשבתי בקסמי הסרט כבר ברגעים הראשונים בשל כך.
"מכסחי השדים 3: החיים שאחרי".
נראה שמישהו ישב מול הסרט המקורי עם מחברת עבה ורשם כל פרט שאפשר יהיה לקחת לסרט זה. כנראה שבשלב מסויים הוא גילה שהוא פשוט כתב את כל עלילת הסרט המקורי והחליט ללכת על זה, כיון שהסרט החדש הוא הכלאה מוזרה בין ריבוט לרימייק. מצד אחד עלילת המסגרת שונה, אבל כל השאר שאוב באופן ישיר מהסרט המקורי – הנבלים פה הם שוב גוזר ושני כלבלביו. המרשמלו חוזר בצורה זו או אחרת. השד לועס המתכת נראה כמו גרסה עייפה יותר של סליימר, הכורסה שוב חוזרת ועוד ועוד ועוד. זה אולי עצלני ונצלני, אבל שוב לוחץ על כל כפתורי הנוסטלגיה באופן משמח. ההרגשה היא – כמה התגעגתי. תודה שאתם עושים סרט בשבילי.
אולי הרגע המרגש מכל קשור לרוח שכל הסרט מרגיש כסרט זכרון עבורה. כשהיא מופיעה לקראת הסוף כבר בכלל דמעתי.
שנות השמונים מציצות מכל פינה, בין אם אלה דמויות גרמלינסיות, עיצוב חוץ שמזכיר את אי.טי. בלילה הראשון של המשפחה בחווה, או הרוח האהובה בקטע שנראה כאילו הוא לקוח מסוף "שובו של הג'די".
"מכסחי השדים 3: החיים שאחרי".
אז אם הכל כל כך טוב, מה רע?
הבעיה הגדולה מכולם היא שאין פה סרט. יש דמויות קרטוניות, יש אהבה למקור, יש נסיון לפנות לכל קהל אפשרי, אבל בסופו של דבר אין פה סיפור שמחזיק, אין התפתחות אמיתית לדמויות, כל מה שיש הוא נסיון לסחוט מהצופים רגשות נוסטלגיה.
אחד הדברים הכי תמוהים הוא שהדמויות, שנחשפות לרוחות ושדים, לא ממש נראות כמי שזה מזיז להן באמת. אין תחושת דחיפות, אין תחושת סכנה. מערכות היחסים בין הדמויות מאולצות גם הן. כשאתה שוטף את ערפל הנוסטלגיה אתה מגלה שיש כל כך הרבה חורים בסיפור שקשה לקבל אותם.
גם מבחינה ויזואלית הסרט לא מרשים. אני זוכר כמה המום הייתי מהשדים כשצפיתי בסרט המקורי ב-1984. אין בסרט הזה שום דבר מקורי או מרשים להציע.
"מכסחי השדים 3: החיים שאחרי".
אני משוכנע שהיוצרים באו עם כוונה טובה ביותר. הבמאי ואחד התסריטאים הוא ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו", "תלוי באוויר", "ואז הגיעה טלי"), יוצר מוכשר והבן של במאי הסרט המקורי איון רייטמן. בדרך לסרט המוגמר, בין אם בגלל שהוא עצמו שקע בנוסטלגיה ובין שהמפיקים התערבו כדי למקסם רווחים, היוצרים והסרט פשוט הלכו לאיבוד.
אני מתקשה להאמין שמישהו שלא אוהב במיוחד את הסרט הראשון יהנה מהסרט הזה. אני גם די בטוח שהסרט הזה לא יהיה עבור אף ילד שיצפה בו מה שהסרט המקורי היה עבור כל כך הרבה ילדים.
"מכסחי השדים 3: החיים שאחרי". קארי קון, פול ראד.
אז לא, זה לא סרט טוב בשום צורה שהיא, אבל אני מודה שעליי הנוסטלגיה עבדה לחלוטין וכשגיבורי העבר שלי הגיעו להתארח, כל התלונות שלי בכלל נדחקו. זה מפגש מחזור שחיכיתי לו הרבה זמן. זה קצת כמו עם העונות החדשות של "זהו זה". זה רחוק ממה שהיה פעם, כשהיינו ילדים, אבל איך אפשר שלא להנות כשרואים אותם יחד?
לסרט: דירוג: 
לנוסטלגיה: דירוג: 
מכסחי השדים 3: החיים שאחרי (ארה"ב, 2021)
בימוי: ג'ייסון רייטמן | תסריט: גיל קינן, ג'ייסון רייטמן, דן אקרויד, הרולד ראמיס | משחק: מקנה גרייס, פין וולפהרד, פול ראד, קארי קון, לוגאן קים, אנני פוטס | צילום: אריק סטילברג
הפצה: פורום פילם, החל מה-18.11.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: